בדיקה קלינית מגלה ממצאים אוביקטיביים

המערער, מר שמואל שינגל, הגיש ערעור זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.6.14, על פיה נדחתה בקשתו לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956, לקביעת החמרה בנכותו הרפואית על דרך של הכרה בנכות נפשית, מן הטעם שהועדה הרפואית לעררים לא מצאה ממצאים אובייקטיביים קליניים בבדיקתה המעידים על מצב בתר חבלתי, ומן הטעם שאין קשר סיבתי בין התסמינים הנפשיים שהועדה אבחנה אצל המערער – הפרעה הסתגלותית נמשכת עם תמונה דיכאונית לבעיות כלכליות ומשפחתיות אצל התובע – לבין תאונת העבודה שארעה למערער.

דיון והכרעה מקובלת על בית הדין טענת המערער כי בהחלטתה לא נתנה הועדה רפואית לעררים משקל ראוי למכלול התיק הרפואי של המערער וייחסה משקל כימעט בלעדי לגילויים או להיעדר גילויים של ממצאים אובייקטיביים לתיסמונת בתר חבלתית בזמן ישיבת הועדה עצמה.

...

לאור כלל האמור החלטתי להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון מחדש בערר ותקבע את שיעור נכותו הנפשית של המערער, לאחר שתיתן דעתה למכלול התיעוד הרפואי על פיו אובחן המערער בקהילה כסובל מתסמונת בתר חבלתית, החל משנת 2010.

בית הדין אינו נעתר לבקשת המערער להורות על החלפת הרכב הוועדה.

הערעור מתקבל כאמור בסעיף 17 לפסק דין זה. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הועדה סקרה מימצאי בדיקת MRI כתף שמאל מיום 5.3.2015: "אי סדירות והשטחה של ראש ההומרוס, ייתכן נגע מסוג איבזקס. שרוול המסובב הודגם תקין. מצב טרופי תקין של שרירי השרוול המסובב". הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ותיארה את ממצאיה כך: "מגלה היתנגדות פאסיבית לכל תנועה של הכתף, ולמעשה ההיתנגדות מגמתית שאינה תואמת את הממצאים האובייקטיביים של הבדיקה הקלינית ובראשם העידר דילדול בראש הזרוע שנמדדו 29 ס"מ משמאל, 30 מעלות [צ"ל ס"מ] מימין.

...

אשר לטענה שהוועדה לא שקלה הפעלת תקנה 15: דין הטענה להידחות שכן בפרוטוקול הוועדה צוין שהמערער חזר לעבודתו ושלא חלה ירידה בכנסותיו.

סוף דבר המסקנה העולה מכל האמור היא שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

אי לכך, הערעור נדחה.

עגון חקיקתי נוסף של חובת הרישום והשמירה על הרישום נמצא גם בתקנות בריאות העם (רישום מרפאות) תשמ"ז 1987 (להלן: "תקנות בריאות העם"), סעיף 11ד (א) ו(ב), כלהלן: (א) מרפאה תנהל לגבי כל מטופל, רישום הכולל את אלה: שמו, פירוט הבדיקות והטיפולים שנעשו, תאריך ביצועם, שם המבצע והממצאים.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת נתניהו, בע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים, פ"ד מו(1) 721: "אילמלא היתקיימו כאן כל שלושת היסודות של סעיף 41 הנ"ל, הייתי מגיעה למסקנה, כי על המשיבה מוטלת חובת הראיה - חובת הבאת הוכחות המעלות הסבר סביר בדבר קרות הארוע ללא רשלנות (להבדיל מנטל השיכנוע כי לא חלה התרשלות עליה היא חבה). טעמיי לכך הם בכך שהעובדות הקשורות בבצוע האינטובציה הן כולן בידי צוות הרופאים והאחיות שלה ושהרישומים שנעשו לוקים בחוסר ואינם מגלים את העובדות הדרושות לבירור שאלת הרשלנות.

לאור האמור קבע ד"ר גלייטמן בחוות דעתו כי "הבדיקה הקלינית וצילומי הרנטגן מעידים על שקום לקוי בגלל חוסר התאמה גדול מאוד. עוד צוין, כי חוסר ההתאמה של הגשר למבנים והמבנים הקצרים גורמים לגשר להשתחרר בקלות, לדלקות חניכיים, חוסר נוחות בשל היצטברות מזון וחוסר אפשרות לתחזוקה של השקום כל זאת בנגוד למצופה מרופא סביר". לסיכום, קבע המומחה, כי "הרשומה והשיקום אותו מסר ד"ר מז'ריצקי אינם עונים על הדרישות מהרופא הסביר, ויש צורך בהחלפתו" (סוף סעיף 4 לחוות הדעת, עמ' 22 למוצגי התובע).

כך למשל, אמנם לא הכליל המומחה את סיפורו של התובע בחוות הדעת אולם מקובלת עלי תשובתו כי אמנם סיפורם של האנשים הוא חשוב, אך בחוות דעתו הוא מסתמך רק על ממצאים אובייקטיביים, כמו צילומים, כעובדה ולא כפרשנות (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 15-23).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

הועדה סיכמה מסקנותיה וציינה בפרוטוקול את הדברים הבאים [ההדגשה הוספה]: "מדובר בגבר בן 64, אשר לפי מנגנון הפגיעה המתוארת על ידו אינו מנגנון אשר יכול לגרום לנזקק למסובבי השרוול. העובדה שב US סמוך לארוע קיים תאור של נזק של 7 מ"מ ב SS, ב US שנעשה בהמשך ב 2021 נתגלה קרע מאסיבי בסובסקפולריס ואילו ב SS לא היה קרע. כמו כן, נראה קרע גם בצד שמאל שלדבריו לא נפגע אך טווחי התנועה היו תקינים למרות הקרע. מדובר בממצאים שאינם קשורים לארוע הנפילה. העובדה כי קיים שוני בין 2 הבדיקות במרחק כ 3 שנים מעיד כי מדובר בתהליך נווני תלוי גיל המשתנה ככל שעולים בגיל. הועדה מאמצת החלטת הדרג ה 1 ודוחה את הערר". טענות הצדדים בתמצית עיקר טענות המערער: הועדה חרגה מסמכותה שכן הלכה למעשה שללה הועדה את ההכרה בתאונה וביטלה את קביעת פקיד התביעות בדבר קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לבין התאונה.

בנוסף, הועדה שגתה באי ייחוס ממצאים אובייקטיבים שנמצאו על ידה בבדיקה קלינית לתאונה.

...

עיקר טענות המשיב: דין הערעור להידחות, משלא נפלה טעות בהחלטת הוועדה.

סבורני כי מסקנת הוועדה ברורה ומנומקת.

נוכח כל האמור לעיל סבורני כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

מטעמים אלה הערעור נדחה.

זאת, מכיון שבביקור הקודם הדופק היה 63 תקין, ולא 50 ומשום שמדובר בידיעת קרדיולוג, אך לא בהכרח בידיעת רופא כללי בטר"ם, שאינו מכיר את ההיסטוריה הרפואית המלאה של התובע, וזה הממצא האובייקטיבי היחיד ששונה מהביקור הראשון.

הנתבעת טענה, שהגורמים לכך שטרשת העורקים או חסימה, לא התגלו אצל התובע עד למועד בו ארע האוטם, היו, שהתובע פירש את ההפניה לבדיקת הדופק הנמוך כעניין שולי, יועצי התובע כיוונו אותו לבעיית גסטרו, לא קיים הנחיה רפואית לפנות לרופא המשפחה וחופשת הסקי בשווייץ, שיכול שהאיצה את תהליך האוטם.

יש לקבל את טענת הנתבעת, שלו האוטם היה קורה מספר שעות או ימים לאחר הביקור בטר"ם, סמיכות הזמנים בין האוטם לבין הביקור, יכלה ללמד על חובת צפיות משמעותית יותר, אף שניתן היה לצפות לתסמינים נוספים או חמורים יותר או לממצאים אחרים בבדיקה הא.ק.ג. או בבדיקה הקלינית.

...

ההכרעה בסוגיית ההתרשלות היא מסקנה משפטית, המושתתת על נתונים וממצאים שעלו מכלל הראיות.

המסקנה מכל אלה, היא שאין להטיל על הנתבעת את האחריות לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע הלבבי ובהתאם גם למצבו הנפשי הנטען.

סוף דבר משנדחתה התביעה, התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ש"ח והוצאות המשפט.