בדיקה האם ניתן פיצוי בשל הפרת חוזה או תרמית

ביום 24.11.21 הגישה החברה, במעמד צד אחד, בקשה דחופה למינוי כונס נכסים ותפישת מחשבים, חומרי מחשב, מידע ופלט לפי סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות), וכן בקשה למתן צו מניעה האוסר על העובד לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של המבקשת, והאוסר עליו להתחרות בה. לבקשה צורפה חוות דעתו של מומחה המחשבים בנוגע להעתקה, להעברה, ולמחיקת חומרים השייכים לחברה בידי העובד, וזאת על יסוד בדיקה שערך בשרתי החברה ובמחשב הנייד של העובד שהוחזר לחברה ביום 17.11.21.

במסגרת כתב התביעה, עתרה החברה למתן צוים האוסרים על העובד לעשות שימוש במידע של החברה והמורים לעובד שלא להתחרות בחברה ולא לפנות לגורמים מתחרים בה או גורמים הפועלים בתחום עיסוקה למשך 3 שנים; מתן סעד הצהרתי לפיו לאור היתנהלותו העובד אינו זכאי לקבלת בונוסים, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין בשל הפרת הסכם העבודה והסכם הסודות; מתן סעד כספי של חיוב העובד בפצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל סוד מסחרי .

טענות הצדדים בשאלת הגבלת העיסוק לטענת החברה, יש להגביל את עסוקו של העובד בתחום פעילות החברה – בדיקות תרמיות של מוליכים למחצה – וזאת למשך התקופה החוזית המוסכמת בת 3 שנים.

...

אשר להיקף ההגבלה – לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעים שיש לאסור על העובד לעסוק בתחום הפעילות הספציפי של החברה – פיתוח מערכות ליצירת סביבת טמפרטורה לשם בחינת שבבים – וזאת למשך 10 חודשים ממועד סיום העסקתו בחברה, היינו עד ליום 17.9.22, בעוד כחודשיים.

הגבלה בת 10 חודשים בנסיבות העניין היא, לטעמנו, הגבלה מידתית המתחשבת בזכותו של העובד להמשיך להשתכר לפרנסתו ולעבוד בתחומים המתאימים להשכלתו ולניסיונו המקצועי.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעים כי העובד ישא בשלב זה בהוצאות החברה בסך 35,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום שהחלטה זו תומצא לצדדים.

עוד נטען בכתב ההגנה שלמנמד עומדת זכות קזוז בסכומים מפורטים כדלקמן: 40,000 ₪ פיצוי לפי סע' 11 להסכם; התחייבות מנמד לשיפוי הדילר בסך 7,000 $; פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם לפי סע' 16 להסכם בשיעור של 10% משווי ההסכם שהם 49,900 ₪; פיצוי בגין הפרת ההיתחייבות לבצוע טרייד אין, למנמד נגרם אובדן רווח בגובה 45,000 ₪.

אני מסכימה שמדובר בשאלה בעלת חשיבות גדולה כאשר באים לבדוק האם הודעת הביטול ניתנה תוך 14 ימים או לא. אולם, שאלה זו לא הייתה במחלוקת בהיתחשב בכתבי הטענות של הצדדים שהם אלה שקובעים את גדר המחלוקת בין הצדדים.

לא מצאתי במעשי סדן ומנמד משום תרמית או הונאה.

שעה שנדחתה התביעה להרמת מסך, אין מקום לחיוב אישי של סדן מכוח עוולת הרשלנות או עוולת הפרה חקוקה (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי דלעיל) וכאמור – לא הוכחה תרמית.

...

כאמור לעיל, קיבלתי את גרסת קוגן שהוא חתם על ההסכם ביום 10.1.19 ושההסכם נכרת ביום 11.1.19, כך שמבחינה אופרטיבית לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיה זו. חיוב אישי של סדן לא מצאתי מקום להיעתר לדרישה להרים את מסך ההתאגדות כלפי סדן.

סוף דבר אני מחייבת את מנמד בהשבת הסכום שקוגן שילם בסך 96,175 ₪.

אני דוחה את יתר רכיבי התביעה הנוגעים להפרת ההסכם ויתר העילות שנטענו על ידי התובע כמפורט לעיל.

בנוסף התובעת טוענת לאכיפה ולפיצויים בהתאם לחוק החוזים(תרופות),לרשלנות, גזל, תרמית והפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיפים 35, 52, 56 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מנגד, הנתבעים טוענים כי בסעיף 7 להסכם המכר נאמר במפורש "מטבח ומזגן במצבם "AS IS". הנתבעים טוענים שבסעיף 15 להסכם המכר נאמר במפורש "הפריטים המחוברים חיבור של קבע בדירה במצבה הנראה לעין "AS IS". הנתבעים טוענים כי בסעיף 18 להסכם המכר נאמר במפורש "הקונים מצהירים בזאת כי ניתנה להם האפשרות לבדוק אישית ו/או על ידי אנשי מיקצוע מטעם את הדירה, בדקו את מערכותיה, חדריה וסביבתה, ובדקו את מצבה הפיסי(הדירה נמכרת במצבה הפיסי כמו-שהיא AS IS), הסביבתי, המשפטי והתכנוני, ומצאו את הדירה וסביבתה הולמים למטרותיהם". הנתבעים טוענים שהתובעת ויתרה על הליקויים שציינה בכתב התביעה, זאת בהתאם להצהרתה בהתאם לסעיף 56 להסכם המכר.

הנתבעים טוענים שהתובעת לא זכאית לכל פיצוי בגין הפרת החוזה כי החוזה לא הופר כלל והתובעת קיבלה את הדירה ואביזריה "AS IS". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל הראיות לפני, הגעתי לכלל דיעה, כי דין התביעה להיתקבל בחלקה, ואפרט את טעמי.

בנגוד לסוגיית החלון, שם לתובעת הייתה היזדמנות לבדוק האם הדירה והחפצים לשביעות רצונה, בכל הנוגע למזגן, התובעת חתמה על הסכם המכר כשהיא יודעת שהמזגן בדירה פועל.

...

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 6,500 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה לכתב התביעה.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 7,500 ₪.

נכתב בין היתר, כי כל נתוני הדירה והבניין נבדקו על ידי הרוכש, וכי ניתנה לו האפשרות לבדוק נתונים אלו עם אנשי מיקצוע ועורכי דין מטעמו בטרם חתימת ההסכם, וכי כל הפרטים נבדקו והנם לשביעות רצונו המלאה (סעיף 7).

כמו כן, תטען התובעת כי היא זכאית לפצוי בגין הפרת הסכם ונזק כלכלי ועוגמת נפש שהיו מנת חלקה כתוצאה מהתנהלות חסרת תום הלב של הנתבעים ובכלל זה, הצגת מצג שוא, תרמית והונאה בסך של 6,000 יורו".

ג) נטען כי הנתבעים ביצעו הפרות נוספות של ההסכמים וכי "פעולות הונאה, תרמית ועושק קצוני אפיינו את המשיבים..." (מתוך סעיף 7 לערעור) וכך ניתן לראות שלא היה מקום לסלק חלק נכבד מהתביעה על הסף.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) בית המשפט העליון בע"א 3065/22 יעקב יעקב נ' שירותי כשרות ושמיטה בד"ץ העדה החרדית ירושלים (17.8.2022) מתייחס לעקרונות יסוד בנוגע להתיישנות: "8. חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (שיכונה להלן: חוק ההתיישנות או החוק) קובע כי זכותו של תובע להגיש תביעה פוקעת אם התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים או יותר מהמועד בו התגבשה עילת התביעה שלו (או בחלוף 15 שנים אם מדובר בתביעה במקרקעין). כידוע, ישנן מספר הצדקות לקיומה של תקופת התיישנות. מעבר לנקודת המבט של התובע ושל הנתבע (ובכלל זה הקושי של הנתבע לשמור את הראיות לאורך זמן ואינטרס ההסתמכות שלו), נהוג לציין כי דיני ההתיישנות נועדו להגן גם על האינטרס הציבורי. אכן, מחד גיסא ישנו אינטרס ציבורי משמעותי לאפשר לתובעים להביא את עניינם בפני בית המשפט כדי לפתור אותו. אולם בה בעת יש להביא בחשבון את האינטרס כי המשאבים המוגבלים של מערכת המשפט יוקדשו לסכסוכים אקטואליים ולא לכאלה שאירעו לפני זמן רב, וזאת בין היתר כדי לשמר ודאות ויציבות אצל הנתבעים הפוטנציאליים.

ד) ומן הכלל אל הפרט – בניגוד לטענת המערערת, אני סבורה, כי בית משפט קמא הבין טוב מאוד את הכתוב בכתב התביעה ומה הן עילות התביעה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

תמצית העובדות וטענות הצדדים המדובר בתביעה שהוגדרה כתביעה כספית לתגמולי ביטוח ופיצויים בגין הפרת חוזה, על סך של כ- 23 מיליון ₪ עקב מה שהוגדר אובדן משלוח קאנביס במשקל ברוטו של 1.6 טון (אובדן מלאי הקאנביס: כ- 15 מיליון ש"ח, עלויות ביטוח והובלה: 177 אש"ח, הפסד הכנסות ורווחים: 2 מיליון ₪, אבדן נתח שוק ומוניטין: 5 מיליון ₪, עלויות איחסון הובלה ותקורה כ- 1.7 מיליון ₪ וכן, ריבית מיוחדת ופיצויים עונשיים).

לאחר שנוע המשלוח מפורטוגל, סיום בדיקת הרשויות וקבלת אישורן לשיחרור המשלוח, הובל המשלוח אל מיפעל התובעות באשקלון במשאית ייעודית, ואולם עם הגעתו למפעל התברר שהגיע ללא אוגרי מידע המיועדים לבחון את הטמפרטורה בה מצוי המטען וללא שמיכות תרמיות, דבר המחייב, לטענת התובעות, את פסילת המשלוח בהתאם לנהלי משרד הבריאות והנחיותיו.

כן הוסף, שלאור העובדה שהמשלוח היה בטמפרטורה הנדרשת במהלך ההובלה, אין כל רלוואנטיות לטענות התובעות שהמשלוח נימסר להן ללא שמיכות תרמיות או רישמי טמפרטורה ואין בטענות אלו כדי להעיד על נזק למשלוח.

ניתן לומר בזהירות, בשלב זה ההליך שבנסיבות הקיימות הטענה שהתובעות לא שילמו בעבור הסחורה אינה יכולה להכריע את גורל התביעה, שהרי שאין מחלוקת שלתובעות קיים הסכם המחייב אותן לשלם בעדה ויהא גם קשה לחלוק שלתובעות נגרם נזק עקב חוסר היכולת לשווק את הסחורה.

...

גם לא שוכנעתי שיש להבטיח מראש שכר טרחה של עורכי הדין של המבטחות בסכום של 3 מליון ₪.

בהינתן האמור עד כאן, בשים לב לקשת השיקולים שאמורים ללוות תביעה שהינה בעיקרה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, שהשיקולים לחיוב בערובה בגינה הינם שונים, ואולם בשים לב שקיימת גם תביעה נזיקית, באתי לידי מסקנה שהפקדת הסכום בגובה של מאות אלפי שקלים הוא סביר ואף מקובל בפסיקה לתביעות בהיקף דומה, ולפיכך אני מעמידה את סכום הערובה על סך של 300,000 ₪ (סכום המהווה כ- 1.25% מסכום התביעה).

סוף דבר במכלול האמור לעיל, אני מחייבת את התובעות להפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום סך 300,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לא מוגבלת בזמן, כתנאי להמשך התדיינות בתיק זה. בשולי הדברים, ואולם לא בשולי חשיבותם, יש לקוות שהצדדים כולם יצליחו להידבר ולבחון אפשרויות להקטנת הנזק, בין בהידברות למול משרד הבריאות ובין בדרכים אחרות שתאפשרנה שימוש במטען ולו שימוש חלופי בו, על פניו הדבר נדרש ומתבקש.