בג"ץ השוואת זכויות בין עקרת לעקר בית

עוד מדגיש מר שומר את עיקרון השויון, ואת ההפליה שנוצרת בין עקרת הבית לבין מבוטחים אחרים דוגמאת אשה שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית אשר לא נישאה, כמו גם גבר שאינו עובד או עובד עצמאי, כאשר אין כל שוני רלוואנטי המצדיק את קביעתן של זכויות שונות.

ההפליה באה לידי ביטוי קצוני כאשר משווים את עקרת הבית לזוגות חד מיניים שחיים יחד ואחד מהם בוחר להיות "עקר בית", ללא פגיעה כלשהיא בזכויותיו.

משמעות הדברים היא כי גם אם ההסדר החוקי אינו בלתי חוקתי בהיתחשב בהיותו דין ישן שנחקק טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (כפי שנקבע בבג"צ מני ובעקבותיו בעיניין שפרבר) - עצם המשכו של השמוש במושג "עקרת הבית", תוך הבחנה על בסיס מין ומצב משפחתי הרשומה על גבי ספר החוקים וקביעת זכויות סוציאליות לפיה, מנציח תפיסות מגדריות מפלות שאין להן עוד מקום, ו"עלול להעצים את ההתייחסות הסטראוטיפית והמנמיכה כלפי נשים" תוך סיכול המטרה של השגת שויון מיגדרי ושינויה המלא של המציאות בקשר לכך (עב"ל (ארצי) 47676-01-14 מזל סלח - המוסד לביטוח לאומי (4.4.17), שעסק בהנחות מכלילות על תלותן הכלכלית של נשים בבני זוגן לצורך גמלת שאירים, והדגיש את השפעת השיח על הבניית המציאות המפלה).

...

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור גב' יפה קריספיל ומר דודי נחום; ב"ל 49962-01-14), לאחר עיון בטיעוני הצדדים (בהעדר מחלוקת עובדתית לא נשמעו עדויות), ציין כי "דעתנו אינה נוחה מהמצב המצוי אשר בו חלק מעקרות הבית הנמצאות בטווח הגילאים בתפר בין גיל הפרישה לגיל הזקנה, אינן יכולות להגיש תביעה לנכות כללית ואף לא לקצבת זקנה". על אף זאת, מצא כי אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתישמע דעתי, הערעורים יידחו ללא צו להוצאות.

השופט רועי פוליאק אני מסכים עם קביעתה של חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, לפיה יש לדחות את הערעורים, מהטעמים המפורטים בחוות דעתה המקיפה של חברתי.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעורים נדחים ללא צו להוצאות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1046/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. סניה מני 2. יחזקאל מני נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ט"ו באייר התש"ע (29.4.10) בשם העותרים: בעצמם בשם המשיב: עו"ד אורנה רוזן אמיר ][]פסק-דין

לגופו של עניין מציין המשיב כי חוק הביטוח הלאומי מתייחס במפורש ל"עקרת בית" כאשה, והמושג של "עקר בית" כלל לא קיים בו. לשון המחוקק ברורה וחד משמעית היא.

קשה על כן לקבל את עמדת המשיב לפיה נטל תשלום דמי הביטוח מוטל על הגבר, ואין זה מעניינו של המשיב כיצד ישלם על כך. יתכן, איפוא, שהחקיקה צריכה לה שתשקול הכרה בעקרת הבית כמבוטחת בזכות עצמה, ולשאוף להשוואת זכויותיהם וחובותיהם של "עקרת הבית" ושל גבר שאינו עובד ואינו עצמאי.

...

][ המשנה לנשיאה א' ריבלין: לפנינו עתירה המופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט י' פליטמן), במסגרתו נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' איטח).

המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין לעבודה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

אף בית הדין הארצי הביע דעתו, באמרו "לטעמנו, אפשר ומגמת החקיקה צריכה להיות ברורה, להכיר בעקרת הבית כמבוטחת בזכות עצמה, בדומה לגבר נשוי שאינו עובד עצמאי, על חובותיו וזכויותיו, ולא להפוך גבר כאמור לעקרת בית תוך שלילת זכויותיו ואי חיובו בתשלום דמי ביטוח. אולם עניין זה על המחוקק לענות בו...". אציין כאן, כי תמהתי מאוד כחברי על העמדה שביטא המשיב, הן בכתב והן בפנינו, בקשר לטענת העותרים כי הנטל לתשלום ייפול על שכם העותרת - שאין הוראת חוק המחייבת את העותרת לשלם בעבור בעלה ו"משחייב העותר בתשלום דמי ביטוח, אין זה מעניינו של המשיב מי יבצע התשלום".

סוף דבר: להערותיו של חברי לעניין תיקוני חקיקה רצויים, אליהן אצטרף כאמור - אוסיף כי הנמקת המשיב ששינוי במצב הקיים משמיע עלות של מאות מליונים וגם פגיעה בציבור גדול של נשים - אינה משכנעת דיה, לדידי.

בגדרה של המידתיות, יש לבחון שלושה תנאים מצטברים: האם מיתקיים קשר רציונלי בין האמצעי שנבחר לבין המטרה שיש להשיגה; האם קיים אמצעי אחר שיש בידו להשיג את התכלית הרצויה ואשר פגיעתו בזכות היסוד קטנה יותר; והאם היחס בין התועלת הצפויה לצמוח מן האמצעי שנבחר, לבין הפגיעה בזכות החוקתית הנו יחס ראוי (בג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 839-840 (2004); ענין "קו לעובד", בעמ' 393).

מי יתן ובית המשפט, על כלל שופטיו, ימשיך לפסוע בביטחה במעגלי הצדק, תוך פתיחת דלתותיו למבקשי הסעד, ותוך איזון מתמיד בין זכויות האדם לבין צורכי הכלל, להבטחת קיומה ותקומתה של חברה ישראלית יהודית ודמוקרטית, ולקידום רווחתו של כל פרט, באשר הוא, בתוכה.

האושר המובטח לעם בארצו כולל את ההבטחה "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך..." (שמות כ"ג, כ"ו); ועוד: "ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה..." (דברים ז', י"ד) – הינה כאן בני שני המינים".

משנתנה אפוא מדינת ישראל לאישה פלונית את הזכות לשהות בתוכה ופרסה עליה את גג זכויות היסוד, לא מן הדין כי תפריד בין אם וילדה, לתקופת שהותה של האם על פי היתר העבודה שניתן לה. שוב אדגיש כי אין להשוות בין נושא שהותו של בן זוג של עובדת זרה לבין עניינו של עולל.

...

ואולם, סבור אני כחברתי כי תיק זה ראוי לעתירה בג"צית כאן; זאת - נוכח "קיבוציות" הנוהל הנתקף להבדיל מהחלטה פרטנית לגביו, ודומה כי אין סיבה שלא תהא ביקורת שיפוטית ברמה כוללת, בעתירה "ציבורית". אתגרי הרשויות בנושאי עובדים זרים אינם מבוטלים ואנו ערים להם אשר לעתירה לגופה, אפתח ואומר כי ברי שהמשימה העומדת בפני המשיבים אינה פשוטה; עליהם לאזן בין צרכי המדינה בעובדים זרים וזכויותיהם של העובדים הללו, לבין החשש שאינו נטול בסיס של "חתימת קבע" על-ידי שוהים, מהם חוקיים מעיקרא שהיו ללא חוקיים, ומהם לא חוקיים אף מעיקרא.

השאלה המעשית - ובסופו של דבר מעבר לניתוחים המשפטיים היפים של שני חבריי לפנינו שאלה מעשית - היא האם וכיצד ניתן לאזן בין זכות זו לקשר מיוחד זה שבין אם לפרי בטנה, והיא אם שבידה רשיון עבודה בישראל בו השקיעה לא מעט, לבין הסיכון של השתקעות בארץ וכל הטיעונים החוששים האחרים המתלוים אליו, ושכאמור אינם מבוטלים.

נראה לי איפוא כראוי להטיל על הרשות לגבש בתוך ארבעה חודשים מפסק דין זה נוהל חדש, שיתבסס על האמור בפסק הדין, ויקבע מנגנונים לטיפול כפי שהוצע מעלה, לרבות מעקב אחר יישומו לאורך הזמן.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 619/21 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא העותרת: עמותת מישפחות SMA בישראל נ ג ד המשיבה: הועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות 2021 עתירה למתן צו על תנאי; בקשה למתן צו ביניים; ובקשה לקביעת מועד דיון דחוף בעתירה בשם העותרת: עו"ד ד"ר עדי ניב ו****; עו"ד חגי קלעי בשם המשיבה: עו"ד שרון הואש-איגר; עו"ד אילנית ביטאו ][]פסק-דין

סדרי עבודתה של הועדה מוסדרים ב"נוהל עידכון סל שירותי הבריאות – פברואר 2010 (לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי – התשנ"ד 1994)", ולענייננו רלוואנטי כי מלאכת הבחינה מחולקת בעיקרה לשני שלבים (ראו עמודים 9-8 לנוהל). בשלב הראשון, הועדה דנה באופן פרטני בכלל הטכנולוגיות הרפואיות המועמדות, ומגבשת עמדה ביחס לכל אחת מהן תוך מתן דרוג לפי שיטת תיעדוף כללית שנקבעה. בשלב השני, הועדה מבצעת תהליך תיעדוף סופי בין הטכנולוגיות המועמדות לסל ש"נימצאו כבעלות חשיבות להכללה בסל", תוך היתייחסות השוואתית ביניהן ומתן משקל לאמות המידה המוגדרות בנוהל עבודת הועדה.

ויודגש כי הדיון בעתירה עלול להמצא עקר ככל שיוחלט אמנם להכניס את התכשיר הרפואי לסל התרופות (ראו, למשל: בג"ץ 6507/20 ‏ועדת הרבנים לעינייני תיקשורת נ' שר התיקשורת, פסקה 5 (26.11.2020)).

הינה כי כן, אין מקום לעת הזו לברר את טענות העותרת לעניין שקילת שיקולים זרים, כמו גם פגיעה בזכות הטיעון והעיון, זאת בפרט משהובהר במענה לערר כי טענות העותרת יועברו לעיונם של כלל חברי הועדה לפני קבלת ההחלטות בשלב התעדוף הסופי (הגם שהם נשקלו זה מכבר בגדר הערר על הדירוגים שנקבעו).

...

לאחר עיון בעתירה, בתגובת ועדת הסל, ובבקשה לקביעת מועד דיון דחוף, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת.

בהינתן האמור, העתירה נדחית על הסף.

ביום 13.2.21, בהמשך לדרישת הנתבע לתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות עבור השנים 2018-2019, שלח התובע לנתבע פנייה מקוונת באמצעות אתר הנתבע בה כתב בין היתר: "האם עקר בית שבן זוגו עובד איננו זכאי לפטור מתשלום ביטוח לאומי?". ביום 14.2.21 השיב הנתבע לתובע כך: "רק אשה עקרת בית פטורה מתשלום, ולכן הנך מחויב בתשלום החוב". (העתק הפנייה והתשובה צורף כנספח 3 לכתב התביעה).

פסיקה לעניין עקרון השויון והשוואת הזכויות בין המינים בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ – דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749 (1994) (להלן – עניין דנילוביץ) הוא החשוב ביותר לכל דיון משפטי בעיניין אפליה על רקע נטייה מינית בישראל ועל זכויות הקהילה הגאה בכלל, שכן הוא פרץ דרך הן להכרה כללית בזכות לשויון על רקע נטייה מינית והן להכרה בזכויות של בני זוג מאותו מין.

...

משכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובע סך 7,000 ₪ בגין דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות שנגבו ממנו עבור השנים 2018-2021.