אתיקה מקצועית של עורכי דין: חובות כלפי לקוחות

חובותיו של עורך דין כלפי לקוחו נגזרות ממקורות נורמאטיביים שונים ביניהם כללי לישכת עורכי הדין, דיני הנזיקין, דיני החוזים, חוק השליחות ודברי חקיקה ספציפיים.

"הלכה מושרשת היא כי עורך-דין חב ללקוחו חובת זהירות, להגן על ענייניו ולפעול בעבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות (ראו למשל: ע"א 37/86 הנ"ל (להלן – פרשת לוי [1]); ע"א 1170/91 הנ"ל (להלן – פרשת יחיאל [3])). הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בסיס נוסף לחבות של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש איפוא עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או עילה לתביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות. מקור נוסף לחובת נאמנות של עורך-דין כלפי לקוחו מצוי בחוק השליחות, תשכ"ה-1965. בעניינינו חובה זו מבוססת על ייפויי-הכוח שהפקידו המשיבים בידיו של המערער (ראו ע"א 6645/00 הנ"ל [11]). מבחינת סטנדרד ההיתנהגות הנידרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים (פרשת לוי [1], בעמ' 462). הסטנדרד הוא רמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מיקצוע כלפי מי שהוא חב כלפיו, לצד כללי האתיקה הקובעים את נורמות ההיתנהגות הראויות לעורך-דין". (ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, (2004)).

...

אשר לפיצוי המתבקש בגין הפסד 6 חודשי שכירות, בסך של 4,200$, אני סבורה כי אין לו מקום.

כמו כן, אני סבורה כי נסיעת התובע לארצות הברית לשם בחינת מצב הנכס, פיזית ורישומית והתייעצותו עם עו"ד מקומי, נדרשות בנסיבות העניין בהן לא קיבל מענה של ממש מהנתבע ומשתר אחר פתרון, בפרט כאשר לאור התנהלות הנתבע כמפורט לעיל, בשלב בו התגלה לתובע כי ההסכמים מופרים ובשלב זה בו לא שם עוד את מבטחו בנתבע, והחליט לפנות לגורמים מקצועיים אחרים לשם בירור מצב הזכויות בנכס לאשורן.

סוף דבר הנתבע יפצה את התובע בסך של 56,827 ₪.

במסגרת חוזית זו קיימת הסכמה מכללא "כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו" [ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 463 (1990) (להלן – עניין לוי)].

כך, עורך דין חב כלפי מרשו חובות מכוח חוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, כללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 והדין הכללי.

"עורך הדין המקבל על עצמו טפול בענייניו של לקוח מציג לפניו מצג מכללא לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו [...] וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות [...] [יהודה שנהב ורחל לויתן, "אחריותו המקצועית של עורך דין - ניהול סיכונים וביטוח החבות'' הפרקליט ל"ב 177, 181 (1978); כן ראו ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, פ"ד מ(4) 529, 536 (1992); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל (פורסם בנבו, 27.10.1997)].

...

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך 369,275 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בשים לב למורכבות ההליך אך גם בהתחשב בהיקף הפיצוי שנקבע בהשוואה לסכום שנתבע, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט (לרבות בגין אגרת בית משפט, עלויות תרגום ועלויות שהייה של ד"ר הרמן בארץ בעת עדותו לפניי) בסכום גלובאלי על הצד הנמוך, בסך 35,000 ₪.

בהתחשב באמות המידה אותן ציינתי לעיל, אני מחייב את הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 70,000 ₪.

בענין זה נאמר בספרו של השופט בדימוס ד"ר גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת הדין, תשס"א – 2001 (להלן: "קלינג") בעמ' 212 כך – "אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטירחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו. נראה, שהוראה כזו תפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו כשירצה בכך.

חובות עורך דין כלפי לקוחו אינן נגזרות רק מדיני החוזים, וכך קובע סעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 – "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ...", והוראה בעלת תוכן דומה מצויה גם בסעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה").

...

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שתביעת הפיצויים נדחית במלואה, ובגין תביעת שכה"ט אני מחייב את כהן לשלם לתמאם סכום של 54,463 ₪ כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

כמו כן, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם את אגרת בית המשפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

נוסף על האמור לעיל ובשים לב להתמשכות ההליכים בתובענות אלה ולהתנהלות כהן כמתואר לעיל, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם בגין שני ההליכים יחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד הפרעון המלא.

5) בקובלנתו, ביקש הקובל מבית הדין המשמעתי להרשיע את עורך-הדין בעבירה של קבלת תיק לייצוג בנגוד אינטרסים, עבירה לפי סעיף 14(א) בכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה") עם סעיף 61(2) בחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), וגם בעבירה של טפול בעיניין כנגד לקוח לשעבר בקשר לאותו עניין, לפי סעיף 16(א) בכללי האתיקה עם סעיף 61(2) בחוק.

עם זאת, הודגש כי אין באמור כדי לפטור את עורך-הדין מחובות כלפי מי שאינו לקוחו (סעיף 28 סיפה).

12) הנתבעים עותרים להורות על הפסקת הייצוג של עורך-הדין נוכח ההחלטות דלעיל, תוך שהם מפנים גם לסעיף 13(א) בכללי האתיקה, לפיו: "קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא..., או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, ...". 13) מנגד, טוען עורך-הדין, בין השאר, כי הנתבעים מנסים להתנקם בו ולהשחירו בכל היזדמנות על כך שבחר לייצג את שכניהם.

בית הדין קבע, בין השאר, כי בנסיבות העניין, עורך-הדין "חייב היה להמנע מליטול על עצמו את ייצוג השכנים, גם מכוח חובות כלליות של אמון, הגינות ויושרה הנגזרות והנובעות ממעמדו הייחודי של עורך הדין, בכלל, וביחסיו מול לקוחות אפשריים, בפרט" (סעיף 41 בהכרעת הדין).

...

19) משהתברר אם כן, כי עורך-הדין נפגש עם הנתבעים בישיבות מקדימות לעניין הליך זה כלקוחות פוטנציאליים - ישיבות שמטבע הדברים מתנהלות בשיח חופשי והצגת מידע, בעיקר, מצד הלקוח הפוטנציאלי לעורך-הדין - וזמן קצר לאחר מכן החל עורך-הדין לייצג את יריביהם במשפט, כנגדם במסגרת אותו הליך, סבורני כי בנסיבות אלו מדובר בייצוג באותו עניין, שעלול לפגוע, באופן מהותי וגם מבחינת נראות, הן בהגינות ההליך המשפטי הן בזכויות הצדדים.

בסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, נקבע כי: "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". הוראה דומה נקבעה בכלל 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986, ובהתייחס לשתי הוראות הדין הנ''ל נפסק ב-ע"א 4612/95 מתתיהו ואח' נ' שטיל ואח', פ"ד נא(4) 769, כדלקמן: "על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מיקצוע מיומן נאמן וזהיר. אולם מעורך דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטאנדרט היתנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה. סעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קובע כי 'במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות'. הוראה דומה קבועה גם בסעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 .לעניין זה נקבע, כי 'אמונה' פירושה אמת ויושר ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך הדין'"(שם, עמ' 784 ד-ה).

בנידון נפסק ב-ע"א 37/86 לוי ואח' נ' שרמן פ"ד מד(4) 446, כדלקמן: "הבסיס העקרי לחבותו של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טירחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו" (שם, פסקה 22 לפסק הדין).

...

סיכום לאור מכלול הנימוקים כמפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד נתבע 1, עו"ד אליהו סויסה, מתקבלת בזאת ובהתאם לכך עליו לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, את מלוא סכום התביעה בסך של 685,237 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 08.01.2018, ועד להיום, ובסך הכל 800,819 ₪.

התביעה נגד נתבע 3, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נדחית בזאת.

התובעים, ישלמו לנתבע 3, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 11.06.2023, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.