את מי תובעים בתאונת דרכים של חייל בשירות סדיר

הזכאית המדינה, מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק מישפחות החיילים, לחזור בתביעת שיפוי לחברת הביטוח אשר ביטחה את השמוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונה בשל זכאותם של בני מישפחת החייל הנספה לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד)? ואם כן, מהו הקף הזכות? אלו השאלות העיקריות העומדת בבסיס הערעורים שבפנינו.

ההליכים בהודעה זו הסתיימו בפסק דין נפרד, מיום 26.12.2013, שהערעורים דנא אינם נוגעים לו. במסגרת שני פסקי הדין מושאי העירעור חויבה המערערת בשיפוי המדינה בגין כספים ששילמה ותשלם האחרונה לבני משפחותיהם של חיילים שמצאו את מותם בתאונות דרכים בהיותם נהגים או נוסעים בכלי רכב שבוטחו על-ידי המערערת, וזאת בגין חבות המערערת בפיצויים עקב התאונות האמורות לאותם בני מישפחות.

לדאבון הלב, נהרגו בתאונות דרכים חיילים בשירות סדיר בצה"ל. כלי הרכב שנסעו בהם, היו מבוטחים בביטוח חובה אצל אליהו – חברה לביטוח בע"מ (להלן: אליהו).

...

ואולם, מעיון בחומרים שהונחו בפני, סבורני כי לא כך הם פני הדברים.

סוף דבר – אציע לחבריי, אפוא, לדחות את שלושת הערעורים שבפנינו.

הנשיאה מ' נאור: לדעתי, כדעת חברַי דין הערעורים להידחות מן הטעמים שפירט השופט צ' זילברטל.

ביום 2.6.06, הודיע קצין התגמולים לנפגע כי מכוח סעיף 36 לחוק הנכים, הוא זכאי לנקוט בהליכים על מנת לממש את זכויותיו לפי חוק הנכים, וכן עומדות לו זכויות לקבלת לפיצויים מכוח הפלת"ד. על כן, ביקש קצין התגמולים, במכתבו מיום 2.6.06 לנפגע, להודיעו האם הנפגע הגיש תביעה אזרחית בגין תאונת הדרכים.

בעניינינו, שעה שארעה לנפגע תאונת הדרכים, הוא היה חייל בשירות סדיר.

...

אשר על כן, דין טענת המערערת לפיה אין לבסס את הפסדי השתכרות הנפגע על שיעור השכר הממוצע במשק, להידחות.

אולם, סבורני כי במקרה דנן יש מקום לשנות את שיעור שכר הטרחה, שכן המדובר בהפרש ניכר שלא נומק.

אמיר טובי - שופט אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' באומגרט.

מבוא בפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 3.9.13, בעת שרכב על אופנוע והיתנגש ברכב אחר.

בעת קרות התאונה היה התובע יליד 1992 חייל בשירות סדיר.

...

ולכן אני דוחה את תביעתו בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ואחרות לעבר התובע המציא קבלה על סך 1,551 ₪ בגין טיפול השיניים שקיבל בקופ"ח מאוחדת ולכן יש להשיב לו סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.5.15 ועד התשלום בפועל.

איני מקבלת טענה זו, בהינתן ששוחרר מבית החולים באותו היום ושהה בביתו 5 או שבעה ימים, בעת שהיה חייל בשירות סדיר, היה ברור מלכתחילה ששום נכות זמנית באותה תקופה לא היתה מניבה פיצוי כספי, לפיכך אין הנתבעת צריכה לשאת בתשלום הוצאות המומחה ועל התובע להשיב לה סך של 4,000 ₪.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכומים הבאים: כאב וסבל 4,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר (כתר בשן 44) 1,551 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום 106 ₪ הוצאות רפואיות לעתיד בקשר עם השיניים 8,560 ₪ ניכוי הוצאות חוו"ד האורטופד ששילמה הנתבעת (4,000 ₪) ניכוי הוצאות משפט שנפסקו לחובת התובע (2,000 ₪) סה"כ 8,220 ₪ (בעיגול כלפי מעלה).

לפניי תביעה לפצוי בגין תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע, חייל בשירות סדיר במועד התאונה, טען בסעיף 4 לכתב התביעה ובסעיף 2 לתצהירו כי: "בתאריך 14/07/2015 בשעה 07:30 או בסמוך לכך בתחנת הרכבת בבאר שבע, תוך כדי ירידה מהקרון, נפלתי ונחבלתי". התובע מתאר בסעיף 3 לתצהירו כי: "מיד לאחר התאונה, חשבתי בכאבים בברך שמאל ולכן התקשרתי לאימי אשר הגיעה לבאר שבע ולקחה אותי למרפאה בבסיס מחנה נתן בבאר שבע. לאחר שנבדקתי במרפאה בבסיס, נשלחתי להמשך טפול בבית החולים סורוקה בבאר שבע שם מצאו שנגרמה לי חבלה בברך שמאל...". במהלך חקירתו הנגדית מסר התובע, כי ביום התאונה הוא היה בדרכו חזרה לבסיס לאחר אפטר; בזמן שרצה לרדת מהרכבת בבאר שבע הוא נפל ואנשים שהיו סביבו עזרו לו לקום; הרגל כאבה לו מאוד (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 4- 9 ושורות 31-32); אנשים שהיו במקום לקחו אותו לסדרן של הרכבת; הוא סיפר לסדרן הרכבת מה קרה והסדרן הלך למשרד ורשם את מה שאמר לו התובע אך לא מסר לתובע העתק מהמסמך שרשם (עמ' 10 שורות 15-29 לפרוטוקול).

...

הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר בעבר ומאחר שמדובר "בנזק מיוחד", הטעון הוכחה של ממש, דין דרישת התובע להידחות.

נזק לא ממוני בשים לב לאופי הפציעה, לכאבים ולסבל שעבר התובע בעקבות התאונה (לרבות הניתוח ותקופת ההחלמה), סבורני שיש במקרה זה לפסוק פיצוי בשיעור 18,329 ₪, מכוח סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק גוף שאינו נזק ממון), תשל"ו 1976.

סך הכל סכום בשיעור- 364,302 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 364,302 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

במקרה הנוכחי, התאונה נגרמה לתובעת כשהייתה חיילת בשירות סדיר בצה"ל, ולכן, לא ניתן להשוות את הישתכרותה לפני התאונה ולאחריה, למעט בכל הנוגע לאפיית עוגות, עיסוק בו החלה במהלך שרותה הצבאי.

...

בנסיבות העניין, לאור גילה ותפקודה של התובעת, קביעות המומחה וההשלכות הקלות ביותר של הנכות על תפקודה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי על שיעור גלובלי נמוך מהחישוב האקטוארי הנ"ל. ראו לעניין זה למשל ת.א. (שלום פ"ת) 36611-04-19 פלוני נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם בנבו] (18.6.2021), שם הוערך הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד בשיעור של מחצית מהחישוב המלא לתובע שנפגע כקטין, שנכותו התפקודית נקבעה בשיעור של 14.5%.

בנסיבות המפורטות לעיל ובשיקלול מלוא הנתונים, אני קובעת כי הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, לרבות הפסדי פנסיה, יעמוד על סכום גלובלי של 120,000 ₪.

לאור כל האמור, בהתחשב בקביעות המומחה להעדר צורך בטיפולים בעתיד, בהעדר ראיות להוצאות מטעם התובעת לעבר, ובעובדה שהתובעת זכאית להוצאותיה מקופת החולים, ומנגד, בהתחשב בכך שאולי נגרמו לתובעת הוצאות מסוימות בגין נסיעות לטיפולי הפיזיוטרפיה שעברה בסמוך לאחר התאונה, שלא נשמרו בגינן קבלות, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי לעבר בלבד, בסכום של 1,000 ₪.