אשרת תושב ארעי לתושב יהודה ושומרון

בהמשך, בעקבות הקמת גדר ההפרדה הסובבת את ירושלים, התקבלה החלטה 2492 של הממשלה ה-31 "היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין" (28.10.2007) (להלן: הסדר 87), שבה עסקינן במקרה שלפנינו.

ההחלטה נועדה לתת מענה אירעי לתושבי יהודה ושומרון המתגוררים בירושלים לפחות מאז שנת 1987, ואשר הקמת הגדר פגעה במירקם חייהם.

...

משלא ניתן לנתון זה כל משקל וטענת הביגמיה היא שהכריעה את הכף, אין מנוס מקביעה כי החלטת המשיבה חורגת ממתחם הסבירות, וכי דין בקשת המערער לקבל היתר שהייה להתקבל.

סוף דבר: המשיבה תעניק למערער היתר שהייה זמני מכוח הסדר 87.

ת אשר על כן הערעור מתקבל כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן.

]השופט ע' פוגלמן: העתירה שלפנינו נסבה על בקשת העותרים, הרשומים במירשם האוכלוסין של איזור יהודה והשומרון (להלן: האיזור) כתושבי האיזור, להסדיר את מעמדם בישראל.

על רקע זה ציינה המשיבה, בהודעה מעדכנת שהוגשה מטעמה, כי אם תיתקבל הצעת החוק האמורה, ישקול משרד הפנים – ככל שתוגש לו בקשה מתאימה מטעם העותרים – להעניק להם אשרת תושב אירעי, לפי התיקון להוראת השעה כפי שיחוקק.

...

נוכח האמור, אין מנוס מן המסקנה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינה של העותרת 3 חורגת ממתחם הסבירות ודינה להתבטל.

נוכח כל האמור, אם תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את העתירה בכל הנוגע לעותרים 1 ו-2 ולהפוך את הצו על-תנאי שניתן בעניינה של העותרת 3 לצו מוחלט במובן זה, שהחלטתו של שר הפנים בעניינה – תתבטל ויוענק לה מעמד של תושב ארעי בישראל.

המשיב ישלם לעותרת 3 הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט פוגלמן.

תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה שהם בני זוג או ילדים של אזרח או תושב ישראלי, אשר שוהים בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים לפי חוק הוראת שעה (להלן: בעלי היתר), אינם זכאים לקבלת שירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי בהעדר מעמד של תושבות.

המדינה טענה כי ההבדל במשך תקופת האכשרה, המבוסס על המלצות ועדת חורב, נועד להשוות את מצבם של בעלי היתר לפי חוק הוראת השעה, למצבם של בעלי היתר שאינם כפופים לחוק האמור ויכולים להנות משירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי לאחר קבלת אשרת תושב אירעי.

...

בתגובתם המקדמית טענו המשיבים 4-1 (להלן: המדינה) בתמצית, כי דין העתירות להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהסדר שנקבע בתקנות.

המשיבות 8-5 (להלן: קופות החולים) סברו אף הן כי דין העתירות להידחות.

לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ולנוכח ההתפתחויות המתוארות לעיל, הגענו למסקנה כי העתירות במתכונתן הנוכחיות מיצו את עצמן ודינן להימחק.

בנסיבות אלה ולנוכח העובדה שהתשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס העתירה בעת שהוגשה אינה עדכנית עוד בעקבות תיקון התקנות, אנו סבורים כי יש להורות על מחיקת העתירות.

העתירה העתירה מופנית נגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים, לפיה נדחתה השגה שהגישו העותרים על החלטת משרד הפנים (המשיב) שלא לשדרג את מעמדו של עותר 1, מוחמד סמאן, תושב איזור יהודה ושומרון, כך שיקבל אשרה לישיבת קבע מסוג א/1, במסגרת הליך של איחוד מישפחות עם רעייתו, עותרת 2, דלאל סמאן, שהִנה תושבת ישראל.

בעקבות החלטת הממשלה 1813 מיום 12.5.02, וחוק הכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, שבא לאחריה ואשר ניכנס לתוקף בחודש אוגוסט 2003, לא ניתן כיום להעניק רישיון לישיבת אירעי וישיבת קבע בישראל לתושבי איזור יהודה ושומרון (להלן – האיזור), או לשדרג מעמד שניתן לתושב האיזור ערב החלטת הממשלה, זאת בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק הנ"ל. הפסיקה הכירה באפשרות לשדרג מעמדו של מוזמן בהליך של איחוד מישפחות, אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע מחמת טעות או בשל עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב (עע"ם 8849/03 ועע"ם 8676/06 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (2.6.08) (להלן – פרשת דופש).

...

על-רקע האמור, ולנוכח פרק הזמן שנדרש לבחינת בקשות לאיחוד משפחות באותה התקופה, לא חלות בעניינם של העותרים נסיבות חריגות שיש בהן כדי לקצר את תקופת ההליך המדורג בשל הטיפול בבקשה בשלב שקדם לאישורה.

סוף דבר על-יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערב בהחלטת המשיב, כמו-גם בהחלטת ועדת ההשגה, שלא לשדרג את מעמדו של העותר למעמד של תושב קבע, על-פי רישיון שהייה בישראל מסוג א/1, ודין העתירה להידחות.

העותרים ישלמו למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪.

נעמוד בקצרה על מהותו של הסדר זה. הסדר 87 נקבע, כפי שפורט מעלה, בשלהי שנת 2007 בהחלטת הממשלה שעניינה "היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין". החלטת הממשלה אפשרה ליתן לתושב האיזור "המתגורר, שלא כדין, במזרח ירושלים, ברציפות משנת 1987 ... ואשר בניית גדר הביטחון באיזור ירושלים, פגעה באורח ממשי במירקם חייו, במובן של מניעה או הכבדה קשה לקיים קשר עם שטחי איו"ש ..." היתר שהיה זמני להמשך ישיבתו במזרח ירושלים.

במקום אחר הודגש כי הסדר 87 נועד "לתת מענה אירעי לתושבי יהודה ושומרון המתגוררים בירושלים לפחות מאז שנת 1987, ואשר הקמת הגדר פגעה במירקם חייהם. ההסדר אינו מקנה רישיון לישיבת קבע, אינו מכיר בזכות לשבת בישראל (מעבר למה שהותר בהיתר) ואף אינו מעניק למבקש זכויות כלשהן" (עע"מ 4119/15 אלקנבר נ' רשות האוכלוסין וההגירה בפיסקה 2 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן (9.12.18)).

...

אולם, בחינת מכלול הנסיבות שעליהם הצביעו העותרים, מביאה למסקנה כי לא הונחה תשתית לכך שעניינו של העותר שונה באורח מהותי מעניינם של תושבי אזור אחרים המתגוררים במזרח ירושלים ושטרם הגיע המועד בו באפשרותם לבקש היתר שהייה מכוח איחוד משפחות.

אין בידי לקבל טענות אלה ובנסיבות העניין אין בהן כדי לשנות.

סיכום ותוצאה נוכח כלל האמור – העתירה נדחית.