אשרת שהייה לצורך לימודים בישראל

בפני המשיב היו הנתונים המלאים ולאחר בחינה מצא כי זיקתם למדינת מוצאם חזקה וממשית יותר מזיקתם לישראל: למערערים מישפחה עניפה בחו"ל, עימה הם שומרים על קשר; עד לשנת 2013 נסעו תדיר לבקרם, למשך מספר חודשים כל פעם או לזמן קצר מספר פעמים בשנה; ובני המשפחה שולחים למבקשים כספים מחו"ל. כן ניתנה הדעת לעובדה שתקופה ממושכת החזיקו המערערים באשרה מסוג א/2 ו-א/4 לצורך לימודים, ונקבע כי אין בתקופת שהותם בישראל במסגרת אשרות מסוג זה כדי להצדיק מתן מעמד במסגרת בקשה הומניטארית, כאשר צויין כי שהייה ממושכת בישראל אינה כשלעצמה טעם המצדיק מתן מעמד כמבוקש.

...

בהליך בחינת מקרה כגבולי יש לבחון התקיימות תנאי החלטת הממשלה ויתר נסיבות המקרה: "מדובר בהכרעה של שיקול דעת, כך שלמשל ככל שיותר תנאים מתנאי החלטת הממשלה אינם מתקיימים תדרשנה נסיבות יוצאות דופן ומיוחדות במינן כדי לקבוע כי מדובר במקרה גבולי. ודוקו; הקביעה כי מקרה הינו מקרה גבולי איננה סוף דבר ולאחריה נדרשת קביעה נוספת כי הילד המבקש זכאי לקבל מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה. משמע, אין בקביעה כי מקרה הינו גבולי כדי להביא באופן ישיר לקבלת מעמד בישראל. הקביעה כי מקרה הינו גבולי משמעותה כי נדרשת בחינת המקרה לגופו של עניין על ידי חברי הוועדה הבין-משרדית" (שם, בפסקה 9).

לסיכום, ועם כל הקושי וההבנה למצבם של המערערים ולהשפעה שיש להחלטה זו עליהם, לא מצאתי כי יש עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין שדחה את הערר על החלטת המשיב.

לפיכך, הערעור נדחה.

ביום 3.8.18, ניתנה למערערת אשרת כניסה ושהייה בישראל מסוג א/2 (תלמיד), לצורך לימודים אקדמיים בישראל.

...

סיכומו של דבר – כל מדינה מתוקנת אמונה על שמירת אינטרסים מגוונים שלה ושל אזרחיה ולא רק על אינטרסים ביטחוניים, כהדגשת המערערת כי לא מיוחסות לה פעילויות הקשורות בפגיעה בביטחון המדינה.

בנסיבות אלו, שוכנעתי כי תוצאת החלטת המשיבה ופסק הדין נטועה עמוק בתוך מתחם הסבירות המנהלי.

בהיעדר הוכחת פגם מנהלי בהתנהלות הרשות ולאור המקובץ, דחיתי את הערעור.

משרד הפנים מוסיף כי החלטת הממשלה בעיניין ילדי העובדים הזרים אינה רלוואנטית לענייניה של המערערת, מכיוון שהיא לא הגישה בקשה במועד הנקוב בהחלטה, וממילא לא שהתה בישראל ולא למדה במערכת החינוך הישראלית במועד הקובע.

חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק.

בשים לב למכלול הנסיבות בעיניינה של המערערת – בת לאזרחית ישראלית; התגוררה כאן מגיל 9 ועד בגרותה; למדה במערכת החינוך הישראלית; כבר הוחלט בעבר ליתן לה מעמד של תושבת קבע, אלא שהחלטה זו לא הובאה לידיעתה; והטעמים בבסיס העדרותו מן הארץ לצרכי לימודים – הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה שלא להעניק למערערת מעמד בישראל בנקודת הזמן הנוכחית חורגת ממיתחם הסבירות, ומחייבת את התערבותנו.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהורות על הענקת מעמד בישראל למערערת.

בנסיבות שבהן ההודעה על הענקת הרישיון לישיבת קבע משנת 2004 לא הגיעה לידיעת המערערת, מטעמים שלא הובהרו ושלא בעטייה, אני סבור שיציאתה לפיליפינים לפרק זמן מוגבל לשם לימודים לא צריכה להיזקף לחובתה.

בשים לב למכלול הנסיבות בעניינה של המערערת – בת לאזרחית ישראלית; התגוררה כאן מגיל 9 ועד בגרותה; למדה במערכת החינוך הישראלית; כבר הוחלט בעבר ליתן לה מעמד של תושבת קבע, אלא שהחלטה זו לא הובאה לידיעתה; והטעמים בבסיס היעדרותו מן הארץ לצרכי לימודים – הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה שלא להעניק למערערת מעמד בישראל בנקודת הזמן הנוכחית חורגת ממתחם הסבירות, ומחייבת את התערבותנו.

גם מבחן הזיקה מיתקיים בנדון שבפנינו: האשה אזרחית ישראל והתגוררה בה עד לשהייתה בארצות הברית לצורך לימודים ועבודה זמנית של בעלה, הוריה ומשפחתה מתגוררים בארץ והיא מקיימת עמם קשר תדיר, נכסיה נמצאים בארץ, יש לה חשבונות בנק בישראל, אין לה נכסים או עבודה קבועה בארצות הברית.

בתום עבודתו של הבעל בפרויקט בלאס וגאס ולפני תפוגת אשרת השהייה חזרו הצדדים לישראל – לגירסתו של הבעל מרצון ומהסכמה, ולגירסת האשה במירמה כאשר כוונת הצדדים הייתה לשהייה קצרה בת כשבוע ימים, והבעל מנע בטכסיסנות את שיבתם לחו"ל. כאמור לעיל, האשה לא הציגה מסמכים ואסמכתאות לקיומה של אשרת שהייה ברת־תוקף, וזאת על אף החלטת בית הדין שתציג אסמכתות, האשה גם לא הציגה בקשה להארכת תוקף אשרת השהייה.

על כן, מאחר שההליכים בישראל החלו בסמכות וניתנו בהם החלטות אופראטיביות – מעשיות, הרי שמצופה מערכאות במדינות אחרות לכבד את ההליכים שכבר החלו בסמכות, ולא לאפשר למי ששוהה בצורה בלתי־מוסדרת במדינה המארחת לנצל את המעמד הבלתי־חוקי נגד מי ששוהה במדינה אחרת שבה שהיית כל הצדדים היא חוקית.

...

בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי מגוריה של האישה בארצות הברית כיום כבר ניתקו את קשר ה'תושבות' לישראל.

לסיכום לבית הדין הרבני בישראל סמכות טריטוריאלית לדון בתביעת הגירושין ובתביעות הכרוכות, ובכלל זה תבעת המשמורת והסדרי השהייה.

על אף האמור לא מצאנו שבית הדין הרבני בישראל הוא פורום לא נאות, ואדרבה: הפורום הנאות להתדיינות הוא בישראל, ויש להמשיך את ההליכים הקיימים בבית הדין הרבני.

הרב יצחק רפפורט מצטרף למסקנה שלבית הדין הרבני בתל אביב נתונה הסמכות לדון בכל הנושאים שנכרכו לתביעת הגירושין של הבעל.

] על מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות" יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות, וביניהן ניתן למנות את הנסיבות הבאות: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית; קיומם של נכסים בישראל; מקום המגורים הפיזי; המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו; אופי המגורים; קשרים קהילתיים וחברתיים; מקום העיסוק וההשתכרות; מקום האינטרסים הכלכליים; מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות; מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו; ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי).

] נסכם אפוא ונציין, כי התובעת אינה יכולה להחשב כ"תושבת" לפי סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, לגבי התקופה במהלכה היא נכנסה לישראל באשרת "תייר". לשונו והגיונו של סעיף 2א לחוק זה, כמו גם הפרשנות שניתנה לו על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי, שוללים לחלוטין הכרה במי ששוהה בארץ לפי אשרת תייר מהסוג שהוענק לתובעת בעת הגעתה לארץ, ועד לחודש 2/2021.

...

ראו בעניין זה קביעתו של בית הדין האזורי בירושלים בעניין עליאן: "... [ש]הוראות סעיף 2א לחוק אינן מאפשרות הפעלת שיקול דעת כאמור. הוראת סעיף 2א לחוק שוללת ההכרה בתושבות במקרים המתוארים שם, גם אם לפי מבחני הפסיקה לבחינת מרכז חיים, ניתן היה להגיע למסקנה של קיום תושבות"[footnoteRef:14].

עם זאת, מטעמי הרמוניה חקיקתית, ואף לאור העמדה המוצהרת – הן של המחוקק והן של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, אנו סבורים כי יש לפרש את הוראות הסכם 1980 ברוחו של חוק הביטוח הלאומי.

] לסיכום – תביעתה של התובעת להענקת קצבת זקנה מיוחדת, על בסיס הטענה כי יש לראותה כתושבת ישראל החל מעת הגעתה לישראל, דינה להידחות.