מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אשרת שהייה להורים של חייל בודד

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

עוד נטען כי הכנסתם של מורשי הכניסה לישראל ושהותם במלוניות, עריכת בדיקות רפואיות ואשפוזים ככל שיידרש, "תבוצע כנראה על חשבון משלם המיסים הישראלי"; כי מדובר בעלויות עצומות שיושתו על אזרחי המדינה; וכי העובדה שמורשי הכניסה מגיעים מארצות הברית שהיא מדינה "אדומה", מבלי שאיש יבדוק את תסמיני הקורונה שלהם בטרם עלייתם למטוס, חורגת ממיתחם הסבירות.
בהמשך לכך, בהחלטה מיום 22.7.2020 נוספו עדכונים שונים וכן סוגי מקרים חדשים, בהם: ילדים קטינים להורים שאחד ההורים הוא אזרחי ישראלי החי בארץ וההורה השני הוא זר החי בחו"ל, והילדים חיים בחו"ל ובעלי דרכון זר (ס"ק (3)); תלמידים זרים המבקשים להתחיל את לימודיהם בשנת הלימודים הקרובה בישראל (ס"ק (4)); מומחים זרים השבים לישראל לאחר ביקור מולדת (ס"ק 7)); אמנים, אנשים תרבות וספורטאים (ס"ק 8)); מתנדבים בתחום הרווחה (ס"ק (9)); בר/בת מצוה (ס"ק (12)); לידות (ס"ק 13)); וחיילים בודדים (ס"ק (15)).
באשר לסבירות ההחלטה לגופה, יש להזכיר את נקודת המוצא, ולפיה מוקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב בבואו להפעיל את סמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, לרבות בשאלה אם להעניק אשרת כניסה לישראל (ראו והשוו: עע"ם 11538/05‏ נטיוסוב נ' שר הפנים, פסקה 5 והאסמכתאות שם (25.11.2007); בג"ץ 2629/03 ‏איבשין נ' שר הפנים, פסקה 8 (28.9.2008)).
...
הנה כי כן, ישנן עילות רבות וטובות שבגינן יש לדחות את העתירה דנן על הסף, לא כל שכן בהצטרף העילות כולן יחדיו, ויכולנו לסיים הילוכנו בנקודה זו. למרות זאת, בהמשך להחלטתי מיום 19.8.2020, שבה הוריתי למשיבים להגיש השלמה לתגובתם המקדמית גם לגופו של הראש הראשון של העתירה; ומשעה שהגישו המשיבים הודעה משלימה זו; ובהינתן סמכותו המקבילה של בית משפט זה – ראיתי לנכון להוסיף מספר מילים, ולהסביר מדוע יש לדחות את הראש הראשון של העתירה גם בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבים.
במקרה דנן, הובהר כי החלטת שר הפנים התקבלה בהתייעצות עם גורמי המקצוע, לרבות גורמים במשרד הבריאות וגם העותרים ציינו בסעיפים 6-5 לתשובתם שההחלטה התקבלה בסופו של דבר בהסכמתו של המשיב 3 (הגם שהלינו על כך ששינה את עמדתו); כי הנתינים הזרים הנכנסים לישראל חייבים בבידוד ובהצגת ביטוח בריאות מתאים; כי כניסת תלמידים זרים מותנית בכך שהמוסד החינוכי העתיד לקלוט אותם יקבל אישור ממשרד הבריאות בדבר התחייבות לעמוד בתנאי הבידוד, וכן מותנית בהתחייבות אישית של התלמיד לעמוד בתנאי הבידוד; וכי עלויות הבידוד אינן מוטלות על כתפי המדינה.
סוף דבר, שדין העתירה על שלושת ראשיה להידחות, אם בשל קיומן של מספר עילות סף, אם בשל העדר עילה להתערב בהחלטות המשיב.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 23.6.2015 דחתה מנהלת לישכת רשות האוכלוסין וההגירה בחולון את הבקשה מבלי להעבירה לועדה הבין-משרדית לעניינים הומנטאריים (להלן: "הועדה") בטענה שבביקוריה הקודמים, המערערת שהתה תקופות ארוכות בישראל ללא אשרה ואף גורשה בעבר על שהייה בלתי חוקית, וגם בקשה זו הוגשה לאחר שהמערערת שהתה בישראל ללא אשרת שהייה למעלה משנתיים.
המשיב עצמו הכיר בטעמים שכאלו כטעמים הומנטאריים בנוהל 5.2.0017 (נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראליים); בנוהל 5.2.0033 (נוהל הטיפול בבקשות למעמד בישראל של הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי); ובנוהל 5.2.0036 (נוהל מתן מעמד להורים לחיילים).
מנגד, כבר בראשית טענותיו של המשיב הוא הדגיש את חוסר ניקיון הכפיים של המערערת שבמשך שנים ארוכות שהתה בישראל שלא כדין ואף לא מילאה אחר החלטת בית הדין אשר הורה על יציאתה מישראל תוך 30 יום מיום מתן פסק דינו שעה שהמערערת רק עתרה למתן סעד זמני לפני בית משפט זה אלא 15 יום לאחר המועד האחרון בו היה עליה לצאת מישראל בהתאם לפסק הדין.
...
אדרבה בנסיבותיה של המערערת בהן יצירת הקשר ההדוק לדבריה עם ישראל ועם מערערת 2 ומשפחתה הייתה פועל יוצא של שהייתה האסורה בישראל, המסקנה האמורה מקבלת משנה תוקף.
אני סבור אפוא כי סיכויי בקשת המערערת להתקבל לא הצדיקו את העברתה לדיון לפני הוועדה ולכן לא נפלה טעות בידי ראש הדסק או בפסק דינו של בית הדין.
התוצאה היא שהערעור נדחה ועל המערערות לשלם ביחד ולחוד למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

הוריו של הנאשם פעילים בקהילה היהודית ברוסיה ובקווקז.
דובר בארוע חריג בחיי הנאשם והוא עבר הליך טפולי משמעותי וממושך, בנם של בני הזוג אובחן כלוקה באוטיזם, לבני הזוג שני ילדים עם צרכים מיוחדים, והנאשם חווה משבר על רקע זה. עוד צוין כי עבודת הנאשם כרוכה בנסיעות לארה"ב, וכי הרשעתו בדין תחבל בזכאותו לאשרת שהייה בארה"ב. הוטלו צו מבחן, צו של"צ והתחייבות.
כעולה מתסקיר שירות המבחן הנאשם היה בתקופת ביצוע העבירות חייל בודד, שעלה לישראל בגפו, וחי במנותק מהוריו, שנשארו אז ברוסיה.
הנאשם הסביר כאמור את מעשיו על רקע חוויה של סערת רגשות אותה חווה באותה תקופה, בה שהה בישראל כחייל בודד.
...
החלטתי לפיכך כי בנסיבות העניין ראוי לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולהסתפק בענישה השיקומית עליה הומלץ.
סוף דבר 25.
       לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם בדין ומטילה עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות ולמשך 12 חודשים מהיום.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לאחר שחידשה את הקשר עם בנותיה, הגיעה לארץ, וניתנה לה אשרת שהייה זמנית, כאשר לא נותר לה דבר באוקראינה, לא רכוש ולא משפחה כלשהי.
השלים החייל את השרות הסדיר, רשאים שני הוריו או אחד מהם להמשיך להישאר בארץ כתושבים ארעיים וזאת עד למלאת ארבע שנים לשהותם בארץ.
במכתב של העותרת 2 למשרד הפנים מיום 7.7.11 נאמר: "השחרור שקיבלת מפסיכיאטר הינו על רקע מצב כלכלי קשה שגרם למצב שבו אינני יכולה לשרת מכיוון שאני צריכה לעבוד ולפרנס את עצמי והצבא לא יכול לעזור לי כלכלית למרות היותי חיילת בודדה מוצהרת". כמו כן, נאמר במכתב שמאז שיחרורה מצה"ל ביום 28.6.10, אינה מקבלת טפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהו מכיוון שלא הומלץ על כך ובכלל אין צורך (נספח ו' לתגובת המשיבה).
בהחלטת הממשלה נאמר שעל פי בקשתו של חייל שהשלים שירות סדיר של שנה לפחות, רשאים הוריו לקבל מעמד בישראל, אך אם נקרא סעיף זה יחד עם ההגדרה של "השלמת שירות סדיר", בסעיף 1, יש אפשרות לכאורה לראות את החייל כמי שהשלים את התקופה אליה נקרא, היינו התקופה אליה נקראה העותרת 2 לשירות סדיר, אף אם שוחררה לפני תום התקופה, והואיל והיא נקראה לתקופה העולה על 12 חודשים, יראו אותה לכאורה כמי ששרתה לכל התקופה אליה נקראה, גם אם הייתה מעל 12 חודשים.
...
כמו כן, נראה לי שהתמקדות הצדדים בשאלה אם השחרור של העותרת 2 היה מסיבות בריאותיות או כלכליות, אינה בעלת משמעות על פי הוראות הנוהל, או החלטת הממשלה, שאינן מייחסות כל משמעות לשאלה אם הפטור הוא מסיבה בריאותית או כלכלית.
בנוסף, בסעיף ג.11 לנוהל, נאמר שחייל שלא מסיים את שירותו מכל סיבה אחרת, יופעל שיקול דעת בהתאם לנסיבות ויוחלט אם לאשר מתן מעמד להורים או לא. במצב האמור, נראה לי כי בהיעדר התייחסות ברורה לתקופת שירות שהייתה בפועל פחות מ-12 חודשים, ולנוכח האפשרות לראות מי ששוחרר מכוח צו לפי סעיף 36 לחוק שירות הביטחון כמי שהשלים את תקופת השירות הסדיר איליה נקרא, בלי הבחנה ברורה בין מי ששירת בפועל מעל 12 חודשים או פחות מ-12 חודשים, ולנוכח שיקול הדעת שנקבע בנוהל לגבי חייל שלא סיים את שירותו "מכל סיבה אחרת", נראה שלא ניתן לקבל את האמור בהודעת המשיבה 3 שמאחר והעותרת 2 לא שירתה 12 חודשים בצה"ל הבקשה אינה עומדת בתנאי הנוהל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לאחר שחידשה את הקשר עם בנותיה, הגיעה לארץ, וניתנה לה אשרת שהייה זמנית, כאשר לא נותר לה דבר באוקראינה, לא רכוש ולא מישפחה כלשהיא.
השלים החייל את השרות הסדיר, רשאים שני הוריו או אחד מהם להמשיך להשאר בארץ כתושבים אירעיים וזאת עד למלאת ארבע שנים לשהותם בארץ .
במכתב של העותרת 2 למשרד הפנים מיום 7.7.11 נאמר: "השיחרור שקבלת מפסיכיאטר הנו על רקע מצב כלכלי קשה שגרם למצב שבו אינני יכולה לשרת מכיוון שאני צריכה לעבוד ולפרנס את עצמי והצבא לא יכול לעזור לי כלכלית למרות היותי חיילת בודדה מוצהרת". כמו כן, נאמר במכתב שמאז שיחרורה מצה"ל ביום 28.6.10, אינה מקבלת טפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהוא מכיוון שלא הומלץ על כך ובכלל אין צורך (נספח ו' לתגובת המשיבה).
בהחלטת הממשלה נאמר שעל פי בקשתו של חייל שהשלים שירות סדיר של שנה לפחות, רשאים הוריו לקבל מעמד בישראל, אך אם נקרא סעיף זה יחד עם ההגדרה של "השלמת שירות סדיר", בסעיף 1, יש אפשרות לכאורה לראות את החייל כמי שהשלים את התקופה אליה נקרא, היינו התקופה אליה נקראה העותרת 2 לשירות סדיר, אף אם שוחררה לפני תום התקופה, והואיל והיא נקראה לתקופה העולה על 12 חודשים, יראו אותה לכאורה כמי ששרתה לכל התקופה אליה נקראה, גם אם הייתה מעל 12 חודשים.
...
כמו כן, נראה לי שהתמקדות הצדדים בשאלה אם השחרור של העותרת 2 היה מסיבות בריאותיות או כלכליות, אינה בעלת משמעות על פי הוראות הנוהל, או החלטת הממשלה , שאינן מייחסות כל משמעות לשאלה אם הפטור הוא מסיבה בריאותית או כלכלית.
בנוסף, בסעיף ג.11 לנוהל, נאמר שחייל שלא מסיים את שירותו מכל סיבה אחרת, יופעל שיקול דעת בהתאם לנסיבות ויוחלט אם לאשר מתן מעמד להורים או לא. במצב האמור, נראה לי כי בהעדר התייחסות ברורה לתקופת שירות שהייתה בפועל פחות מ-12 חודשים, ולנוכח האפשרות לראות מי ששוחרר מכוח צו לפי סעיף 36 לחוק שירות הביטחון כמי שהשלים את תקופת השירות הסדיר איליה נקרא, בלי הבחנה ברורה בין מי ששירת בפועל מעל 12 חודשים או פחות מ-12 חודשים, ולנוכח שיקול הדעת שנקבע בנוהל לגבי חייל שלא סיים את שירותו "מכל סיבה אחרת", נראה שלא ניתן לקבל את האמור בהודעת המשיבה 3 שמאחר והעותרת 2 לא שירתה 12 חודשים בצה"ל הבקשה אינה עומדת בתנאי הנוהל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו