לאחר שחידשה את הקשר עם בנותיה, הגיעה לארץ, וניתנה לה אשרת שהייה זמנית, כאשר לא נותר לה דבר באוקראינה, לא רכוש ולא מישפחה כלשהיא.
השלים החייל את השרות הסדיר, רשאים שני הוריו או אחד מהם להמשיך להשאר
בארץ כתושבים אירעיים וזאת עד למלאת ארבע שנים לשהותם בארץ .
במכתב של העותרת 2 למשרד הפנים מיום 7.7.11 נאמר:
"השיחרור שקבלת מפסיכיאטר הנו על רקע מצב כלכלי קשה שגרם למצב שבו אינני יכולה לשרת מכיוון שאני צריכה לעבוד ולפרנס את עצמי והצבא לא יכול לעזור לי כלכלית למרות היותי חיילת בודדה מוצהרת".
כמו כן, נאמר במכתב שמאז שיחרורה מצה"ל ביום 28.6.10, אינה מקבלת טפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהוא מכיוון שלא הומלץ על כך ובכלל אין צורך (נספח ו' לתגובת המשיבה).
בהחלטת הממשלה נאמר שעל פי בקשתו של חייל שהשלים שירות סדיר של שנה לפחות, רשאים הוריו לקבל מעמד בישראל, אך אם נקרא סעיף זה יחד עם ההגדרה של "השלמת שירות סדיר", בסעיף 1, יש אפשרות לכאורה לראות את החייל כמי שהשלים את התקופה אליה נקרא, היינו התקופה אליה נקראה העותרת 2 לשירות סדיר, אף אם שוחררה לפני תום התקופה, והואיל והיא נקראה לתקופה העולה על 12 חודשים, יראו אותה לכאורה כמי ששרתה לכל התקופה אליה נקראה, גם אם הייתה מעל 12 חודשים.
...
כמו כן, נראה לי שהתמקדות הצדדים בשאלה אם השחרור של העותרת 2 היה מסיבות בריאותיות או כלכליות, אינה בעלת משמעות על פי הוראות הנוהל, או החלטת הממשלה , שאינן מייחסות כל משמעות לשאלה אם הפטור הוא מסיבה בריאותית או כלכלית.
בנוסף, בסעיף ג.11 לנוהל, נאמר שחייל שלא מסיים את שירותו מכל סיבה אחרת, יופעל שיקול דעת בהתאם לנסיבות ויוחלט אם לאשר מתן מעמד להורים או לא.
במצב האמור, נראה לי כי בהעדר התייחסות ברורה לתקופת שירות שהייתה בפועל פחות מ-12 חודשים, ולנוכח האפשרות לראות מי ששוחרר מכוח צו לפי סעיף 36 לחוק שירות הביטחון כמי שהשלים את תקופת השירות הסדיר איליה נקרא, בלי הבחנה ברורה בין מי ששירת בפועל מעל 12 חודשים או פחות מ-12 חודשים, ולנוכח שיקול הדעת שנקבע בנוהל לגבי חייל שלא סיים את שירותו "מכל סיבה אחרת", נראה שלא ניתן לקבל את האמור בהודעת המשיבה 3 שמאחר והעותרת 2 לא שירתה 12 חודשים בצה"ל הבקשה אינה עומדת בתנאי הנוהל.