אשפוז פסיכיאטרי: הארכה ב-30 יום

מדובר במצב המזכה ב-30%.

הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול בזו הלשון: "מבחינה פסיכיאטרית : מדובר באדם אשר צורך סמים שונים, בעיקר תכשירי הרואין וקנביס. צורת השמוש אינה פראנטרלית, אין עדות לפעילות פסיכוטית חריפה או אשפוזים פסיכיאטריים במהלך חייו, כמו כן, לציין כי קיים מצב גופני מורכב, בוחן מציאות תקין. הוועדה מקבלת את הערר וקובעת 20% לפי 34(ב)(3).

לבקשת ב"כ המשיב, ניתנה לו שהות על מנת להתייחס לפסיקה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובמכלול החומר שהובא לפני וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום.

גרימת אשפוזים, ניתוחים, סיבוכים, סבל, כאבים, לקויות וירידת איכות חיים, בעקבות גילוי הגידול בשלב מאוחר יותר.

המומחה מציין כי נכותו של התובע היא בשיעור 100% וכי הוא "כנראה ינפק נשמתו לבורא די מהר". הנתבעים ביקשו מספר ארכות להגשת כתב הגנתם ואלה ניתנו להם, למרות היתנגדות התובע, בעיקר בשל כך ש"התביעה מתייחסת לאירועים שאירועו לפני שנים רבות" (ראו החלטותיה של כב' הרשמת מ-18.12.17, מ-19.2.18 ומ-22.2.18).

בהפנייה נאמר: "הנ"ל בן 58, עישון כבד, ירידה במשקל, נמצא במעקב פסיכיאטרי, נורולוג, מטופל קבוע, ירידה במשקלו במעקב. נא לייעוצך + קולונוסקופיה. בדיקות מעבדה בתיקו הרפואי". באותו יום היה התובע גם אצל הפסיכיאטרית ד"ר ט' דובינסקי (הנ"ל בסעיפים 14-13, 16).

בהערת אגב אציין כי כך הוא אפילו לא אביא בחשבון את דבריו של פרופ' ר' קטן בחוות דעתו (בע' 3) כי גם ב-30.9.13 סרב התובע לבצע בדיקת קולונוסקופיה (שלא מצאתי להם ביסוס בתעוד השוטף).

...

הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות או שיהוי או מחמת שלא צורפו חוות דעת רפואיות מתאימות.

בפרק "לסיכום" שבחוות הדעת האונקולוגית נכתב בנוגע לאחריות ולחבות כהאי לישנא: "לא הייתה כל התרשלות של הגורמים הרפואיים בשב"ס. בהעדר שיתוף פעולה מצד מר שלוש, לא ניתן היה לאבחן את מחלתו מוקדם יותר, וגם לא לטפל בה כדי להפחית את הסיכון להתפרצותה בהמשך. לו היו מאבחנים את המחלה מוקדם יותר היו סיכויי ההחלמה משתפרים בכעשרה אחוז בלבד". שני המומחים מטעם הנתבעים אינם חולקים על שיעור הנכות הרפואית (100%) שציין המומחה מטעם התובע ועל תוחלת החיים הקצרה שנותרה לו. המומחה האונקולוג מציין בקשר לעניין האחרון כי "לאור מצבו כיום, תוחלת חייו הינה של מספר חודשים בודדים". בסמוך לאחר המהלך האחרון הנ"ל הוגשו מספר בקשות כדלקמן: ב-17.10.18 עתרו הנתבעים להגשת תצהיר עדות ראשית נוסף ולמתן ארכה להגשת הודעה לצד שלישי.

מכל מקום, משהתביעה נדחית לגופה, אין עוד נפקות לאפשרות שדינה להידחות גם מטעמי סף. הערה חמישית – בהינתן כל שנאמר, אין צורך להיזקק לטענות נוספות של התובע, אשר ברור כי אין בהן להביא לשינוי התוצאה הסופית שנקבעה.

הערה ששית – מקובלת עליי טענתם החלופית של הנתבעים כי אפילו היה מקום לייחס להם רשלנות כלשהי, הרי שהיה זה לכל היותר בגין האפשרות של גילוי הסרטן באמצעות קולונוסקופיה שהייתה נערכת בסמוך לביקור אצל הנתבע 2 ואצל הרופאה הפסיכיאטרית ב-18.7.12.

עם זאת, בשל כך שגם לאחר מכן התובע מנע מעצמו את הריפוי האפשרי – בסירוביו לטיפולי כימותרפיה בתקופה שבה היה בכוחם לרפאו ובסירובים נלווים אז – הרי שגם בכך אין להביא לתוצאה סופית שונה בפסק דין זה. סוף דבר כאמור, התביעה נדחית.

בסופו של דבר הוחלט שלא להאריך לה את הסכם ההיתקשרות.

בהתבסס על התרשמותי הישירה מעדות התובעת והערכות המומחים השונים אני נכון לקבל את גישתו של פרופ' פרס לפיה הסיכוי לכך שהתובעת תצליח להיגמל ולו באופן חלקי מהשמוש בקאנביס עולה על 50% גם אם אינו מגיע כדי 100%, והתרשמותי מעדותו של ד"ר יברובסקי הייתה כי בעיניין זה הערכתו כי מדובר ב-30% לכל היותר היא הערכת חסר.

ראשי הנזק נזק לא ממוני לאחר שהגדרנו את הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת (54%) ובשים לב לכך שהייתה מאושפזת למשך 4 ימים הרי שהפיצוי המגיע בראש נזק זה עומד על סך של 102,000 ₪ נכון להיום.

כפי שציינתי לעיל, אני נכון להניח שהתובעת תישתלב בגמילה, וגם תצליח אך מן הצד האחר, כי יש סיכוי לא מבוטל להצלחה חלקית ולהיוותרות נכות גבוהה מעט יותר בתחומי הראומטולוגיה והפסיכיאטריה אף לאחר טפול גמילה מוצלח במידה כזו או אחרת.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת פיצוי לפי הפירוט שלהלן: רכיב הפיצוי סכום בש"ח כאב וסבל 102,000 הפסד השתכרות בעבר 192,000 גריעה מכושר ההשתכרות 1,425,000 הפסד תנאים סוציאליים 202,000 עזרת הזולת 150,000 הוצאות רפואיות 358,000 הוצאות נסיעה 25,000 סה"כ 2,454,000 ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי (723,000) סה"כ 1,731,000 לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעבר יש להוסיף ריבית בהתאם לפירוט שבפסק הדין ולשנות את החישוב בהתאמה.

הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בגובה של 15.21% מהסכום (למעט בגין החלק היחסי של התשלומים התכופים שבגינו ישולם שכר טרחה לפי 12.87%).

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט.

לבית המשפט לנוער הוגשו בקשות שונות בנוגע להמשך הטיפול בקטינה, ובהן בקשה לאשר טפול באמצעות תרופה מסוג "לפונקס" בהתאם להמלצות הצוות הרפואי, ובקשה להאריך את צו האישפוז הפסיכיאטרי של הקטינה ולהורות על השמתה בהמשך במסגרת פוסט אשפוזית.

בתום אותו דיון החליט בית המשפט לנוער להתיר את הטיפול בלפונקס, בכפוף לבקורת ומעקב בפרקי זמן קצרים על מצבה של הקטינה ותגובותיה לתרופה, והורה על הארכת צו האישפוז של הקטינה ב-30 ימים כפי שהתבקש.

...

בשם המבקשת: עו"ד ורדה ברכה שטיינברג בשם המשיבה 1: עו"ד מרווה בז'ה בשם המשיב 2: עו"ד דליה שאול זיידנר בשם המשיבה 4: בעצמה ][]החלטה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג), בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לנוער בירושלים (כב' השופט ש' לייבו).

בתשובת האב נטען, בתמצית, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער על כל טענותיה, וציין כי הערכאות הקודמות שגו כשלא קיבלו את העמדה שהוצגה בחוות דעתו של ד"ר פליישמן, לרבות באשר למיקום השמתה של הקטינה לאחר האשפוז.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהעדר עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה, וזאת גם בהינתן המאפיינים המיוחדים של בקשות מן הסוג דנן (רע"א 1088/16 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער, פסקה יד (7.3.2016); רע"א 2224/14 פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים רעננה, פסקה 5 (7.4.2014)).

הבקשה נדחית.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי הצוו הוצא נוכח בקשה להארכה של צו קודם, והוא הוצא שלא בנוכחות הנאשם, אלא במעמד צד אחד.

שישית, תעודה רפואית ת/8 מלמדת על אישפוז פסיכיאטרי "בקבלתו למחלקתנו היה במצב דיכאוני פסיכוטי, בל אי שקל פסיכומוטורי, בכי בלתי פוסק...". ואולם, מדובר במסמך מתאריך 29.10.12.

...

אני מקבל את עדותה של ד"ר אלה קפלן שנתון זה מלמד על מצבו בדיעבד (עמוד 18 שורה 5 + עמוד 19 שורות 30 – 31).

אני מקבל את עדותה של ד"ר אלה קפלן, שאין בכך ראייה אמתית, מעבר ל"תאורטית" שחצי שנה קודם לכן הנאשם היה פסיכוטי (עמוד 18 שורה 12).

שביעית, בנסיבות אלה, אני מקבל את מסקנתה של ד"ר אלה קפלן ש"הסיכוי תמיד יכול להיות אבל קלוש.

תוצאה: לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית (שתי עבירות) לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 ופגיעה במזיד בפרטיות (שתי עבירות) לפי סעיפים 2 (1) + 5 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א – 1981.