החבלה בקרסול גרמה לתובע שבר מרוסק בקרסול שמאל והותירה נכות, אשר הוערכה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר דוד אנג'ל, בשיעור של 24%.
בנוסף, לעומת התאור בכתב התביעה של העבודה המסוימת שביצע התובע - חיתוך וריתוך הגג, בעדותו בבית המשפט מסר התובע גרסה שונה לפיה בזמן התאונה, הגג כלל לא היה מותקן עדיין והעבודה שעשה הייתה שונה - ריתוך קורה אופקית בראש עמוד אנכי:
"ת. הייתי עולה על הסולם, מרתך את הקורה מלמטה, כאשר הייתי עולה לרתך את הקורה למעלה, אז הראש היה מעל הקורה והייתי צריך לעלות עוד שלבים בסולם.
כן אין מחלוקת שהסולם שרוחבו היה 40 ס"מ הושען על עמוד צר ברוחב 15 ס"מ.
סולם באורך שסופק, לפי גרסת הנתבע 1, לא ניתן היה להשעין על הקורה האופקית העליונה באמצעות שני זקפיו, באופן יציב, אלא רק בדרך של השענת השלב העליון של הסולם על גבי העמוד הצר.
ראה למשל ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' יאסין (31/8/2011) פסקה 26:
"ההצדקה המרכזית לכלל האמור הנה כי ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, תוך שמירה על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובד. לעומתו, העובד פועל במסגרת הגבולות שהתווה לו מעבידו, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נוכח זאת, ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא זה אשר גרם לנזק (שם, בעמ' 528). ודוק, עלינו לבחון כל מקרה ונסיבותיו. מקום שנימצא שהעובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת."
וראה גם ע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי (23/11/2017), שם החליט בית המשפט להשית אשם תורם בשיעור 20% על עובד בעל ניסיון בתחום הבניה, שידע את מלאכתו והיה ער לסיכונים ולצורך בנקיטת אמצעי זהירות:
"פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי, באופן חופשי, ואותו סיכון הוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט מעביד אמצעי זהירות. במקרים הראשונים מוטל על העובד אשם תורם, ואילו במקרים האחרונים האשם כולו מיוחס למזיק או למזיקים, גם לנוכח הפער בין העובד למעבידו, ויכולתו הרבה יותר של המעביד למנוע את הנזק... בהתאם לכך, הדגש בפסיקה הושם על מידת נסיונו של העובד ועל מידת היעדרם של אמצעי הזהירות לשם מניעת התאונה מצד אחד, ועל פעולותיהם הקונקרטיות של המזיק והניזוק מצד שני...
...
נוכח כל האמור לעיל, אינני מקבל את טענתו של התובע שלא עבד בכלל מאז התאונה, בגלל התאונה.
התוצאה היא כי התביעה נבלעת בתשלומי המל"ל.
סוף דבר
התביעה נגד הנתבע 1, הוא המעסיק של התובע, נדחית מחמת היותה נבלעת בתשלומי המל"ל.
התביעה נגד הנתבעות 2 ו- 3 נבלעות גם מחמת היעדר אחריות.
אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות 2 ו- 3 יחדיו, הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
