ראו פסק דינה המקיף של כב' השופטת תמר אברהמי בת"א (ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב בע"מ נ' שלו ברוך (פורסם בנבו):
"נקודת המוצא היא איפוא, כי אשם תורם אינו יוצר כשלעצמו עילת תביעה. במהותו,מהוה אשם תורם טענה להפחתת פיצוי, שאינה שוללת אחריות. קיומו או היעדרו של אשם תורם יבחנו לאחר שהוברר, כי המזיק ביצע עוולה כלפי הניזוק וקמה לו אחריות לפיצויו. מדובר בשלב נוסף, בו נבחנת אפשרות להפחית את הפצוי".
(פסקה 11 בפסק-הדין בעיניין ברוך).
ובהמשך פסק הדין בעיניין ברוך, לאחר סקירה של חקיקה, פסיקה וספרות מקצועית נקבע:
"סיכומה של נקודה זו: אשם תורם אינו מהוה עילה עצמאית בנזיקין. אם במקרה מסוים נקבע אשם תורם של התובע, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב את התובע כלפי הנתבע, או כל גורם אחר, באחריות בנזיקין כלפי נזק שניגרם באירוע הרלוואנטי, בשיעור האשם התורם שנקבע.
...
לאחר בחינה של הנזקים בכלי הרכב ושמיעת עדויות הצדדים, בהמ"ש הגיע למסקנה כי יש לייחס לנהגת רכב התובעת שם, אשם תורם בשיעור 15% לקרות התאונה (להלן: "האשם התורם").
בית המשפט בכפר-סבא שמע את העדים, בחן את הראיות ואת הנזקים שנגרמו לרכבים והגיע למסקנה הבאה:
"לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבור שהערכה זו מופרזת, הגם שיש אכן לייחס לנהגת התובעת אשם תורם – אותו אני מעמיד על שיעור 15%, זאת מחמת שכן היה מצופה שהיא תראה כל רכב המגיע משמאלה (שם מדובר בכביש ישר), והגם שזכות הקדימה היא שלה, יש יסוד להניח שבמתן תשומת לב מלאה לתנועה משמאל, היתה יכולה להקדים את הבלימה, ובכך למנוע את התאונה או לצמצם את חומרתה. עם זאת, בהינתן המהירות המשוערת בה נסע רכב הנתבעת וכיוון נסיעתו בכניסה לצומת (גם בשים לב לעולה מתיק המשטרה ולתמונות הנזק), מדובר בארוע חריג יחסית, אשר לא מאפשר לזקוף לחובת נהגת הנתבעת שיעור גבוה כל כך של אשם. יודגש, בהקשר זה, כי לא הוכח שהיא נסעה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ואין כל אינדיקציה לכך בחומר הראיות".
(פסק הדין שניתן בכפר-סבא , עמ' 2 ש' 1-10).
לאור האמור, אני דוחה את התביעה.
