ארנונה על נכסים של ארגונים ללא מטרות רווח

עוד נטען מפי העותרת, כי בפעילותה בהפעלת מעונות היום היא זכאית לפטור מארנונה על פי סעיף אחר שבפקודת הפיטורין, ולכן בבחינת הקריטריונים שנקבעו בקשר עם סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין אין להביא בחשבון, בהיבט הכלכלי של פעילות העותרת, את פעילותה בענף זה. העותרת מדגישה בטיעוניה, כי בהחלטתו מושא העתירה שינה המשיב מעמדתו הקודמת, לאחר שניתן לנכסים אלה פטור במרוצת השנים, מבלי שהשתנה דבר.

בכל הנוגע לקריטריון מספר 3 טוענת העותרת, כי אין לראות בפעילותה "פעילות עסקית". לשיטתה מדובר באירגון הפועל ללא מטרת רווח, ולא לחינם היא זכאית לאישור הכרה בתרומות לפי סעיף 46 לפקודת המיסים, אישור המוענק לגופים שאין בהם פעילות עסקית או פרטית.

משכך הוא, עלינו לפנות לפרשנות התכליתית של הוראת הסעיף, קרי עלינו לשאול האם התכוון המחוקק לעודד פעילות היתנדבות של האירגון בכללה, משמע ברמה ארצית, או שמא ביקש הוא לעודד פעילות היתנדבות ביחס לנכס פלוני.

...

      כפי שנוכחנו לראות, העותרת טוענת לפגם הליכי שנפל בהחלטת המשיב, בכך שלא נועץ – כמתבקש – עם הרשות המקומית.

מסקנה זו מתבקשת מטעמים אחדים.

מכאן לקריטריונים שקבע משרד הפנים, ונראה שגם בהם נוכל להיתמך במסקנה, לפיה יש לבחון את פעילות הארגון ברמה המקומית ולא הארצית.

סעיף 8(א) בחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג—1992 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס" (הדגשה שלי - מ' נ').

לעניין המדד שעניינו שימושו של הנכס, סבור רוסטוביץ כי יש מדדים שונים לבחינת השמוש, כמו תכונות המשתמש, שקולי רווחיות, מהות הפעילות המבוצעת בנכס (שם, בעמ' 487).

בהמשך מוסיף בית המשפט וקובע: "שימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס. כאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתי' בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסווג לפי השמוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג"ץ 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 816). באותו עניין הפריד בית המשפט לצרכי ארנונה בין משרדים לבין מתקן תידלוק לבין מאזני גשר, שהיו כולם חלק מ'מתקן רב-תכליתי' (והשוו: בג"ץ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עירית אילת ואח' (לא פורסם)). פסיקת בתי המשפט המחוזיים יישמה הלכה זו בקובעה כי יש לפרשה באופן שהפרדה כאמור תיעשה רק כאשר כל חלק ב'מתקן הרב-תכליתי' משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שרותים וארכיון יחויב בשעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ 1998/92 (ת"א) אולמי טקסידו ארועים ומסעדות בע"מ נ' עריית תל-אביב-יפו (לא פורסם); ע"ש 122/00 (ת"א) מנהל הארנונה בעריית ת"א-יפו נ' טחנות קמח ישראליות בע"מ (לא פורסם)). ואכן, אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו" (ההדגשה במקור – מ' נ').

וכך הוא קובע: "לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהיעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד (ע"ש 944/93 (ת"א) פרג' אולפני צלום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל-אביב-יפו (לא פורסם)). מבחן אחר הוא, האם השמוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות האירגון העקרי בנכס ולמימוש תכליתו (ע"ש 28/90 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' עריית דימונה (לא פורסם); ע"ש 122/00 לעיל).

...

נוכח עובדה זו אני סבורה כי "ביטול" החיוב בגין בריכות פרטיות בדירות מגורים בצווים מאוחרים, ככל שהיה כזה כנטען על ידי המבקש, אינו יכולה לעמוד נוכח חקיקת ההקפאה ואסביר.

אני סבורה כי העובדה שהתעריף בסעיף 16ה' בצו הארנונה בגין "בריכה פרטית" הוא 56.66 ₪ למ"ר להבדיל מבריכה פתוחה אחרת העומד על 88.26 ₪ יש בה חיזוק לטענת המשיבה כי אכן הכוונה לבריכה בבתי מגורים.

על כן מסקנתי היא כי אף שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, אין אפשרות סבירה שהן תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.

על כן הבקשה נדחית.

העובדות העיקריות הרלוואנטיים לעתירה: העותרת, "עמותת אלה – מרכז לסיוע נפשי חברתי ליוצאי הולנד וקרוביהם", היא עמותה רשומה, ללא מטרת רווח, אשר נוסדה בשנת 1984.

בשנים האחרונות החל האירגון לפעול, עבור משרד העבודה והרווחה, גם במתן סיוע נפשי לנפגעי עבירות המתה.

ביום 4.1.2018 נקבע כי: "אני מקבלת את העתירה במובן זה שההליך יוחזר לממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים לבחינה מחודשת, על בסיס כל הנתונים שהציגה העותרת, ולקבלת החלטה מחודשת בעיניין בקשת הפטור של העותרת בגין השנים נשוא העתירה". ביום 20.2.2018 ניתנה החלטתה של הממונה על מחוז תל אביב, לאחר בחינה מחודשת, ובה נקבע כי: "הריני להודיע כי לאחר שבחנתי מחדש את בקשת מרשתך מיום 29.3.15 לאישורה כ'מוסד מיתנדב לשירות הציבור' ביחס לנכסים אשר מוחזקים על ידה בעיר תל אביב-יפו ואשר פורטו בבקשה, ולאחר שנדרשתי להמלצתה השלילית המחודשת עריית תל אביב... החלטתי לדחות הבקשה לאחר שמצאתי, שאינה עונה, בין היתר, על הקריטריונים הבאים מתוך חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99" (נספח 2 לעתירה).

בהערה לקריטריונים נקבע כי "מוסד המבקש לקבל פטור מתשלום ארנונה חייב לעמוד בקריטריונים המפורטים לעיל". לאור זאת מובן, וכך נקבע בפסיקה ענפה, כי המדובר בקריטריונים מצטברים, ולכן אי עמידה בקריטריון אחד פוסלת את בקשת המוסד (בג"צ4725/07 ‏ מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים, פס' 9 (פורסם בנבו, 7.8.2008)).

...

בענייננו, סבורה אני כי החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לפי קריטריון מס' 3 כדין ניתנה, ועל כל דין העתירה בעניין זה להידחות.

לפיכך סבורה אני כי גם בקשה זו נדחתה כדין על ידי המשיבה 1 , בשל אי-עמידה בקריטריון מס' 3 של חוזר המנכ"ל. סוף דבר: העתירה נדחית.

וכדברי כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז): "בדיון שקיימנו היתה תמימות דעים, לרבות מאת בא כוחם של גורמי המדינה, באשר לאהדה לעותרת ולפעלה. עם זאת, סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין ונוהל משרד הפנים קובעים קריטריונים, שכפי שציין חברי, אושרו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו במיוחד פרשת משען), ואין מנוס מעמידה קפדנית עליהם, שאם ייפרצו גדריהם אין לדבר סוף והדלת תיפתח לרווחה. יש להניח כי לפעולתה הברוכה של העותרת, מלבד היותה מוכרת כ"מוסד ציבורי" לעניין פקודת מס הכנסה, ניתן ביטוי גם על-ידי רשויות הציבור באפיקים אחרים, אך חוששני כי הנתיב שביקשה לצעוד בו אינו פתוח בנסיבותיה דהאידנא.

" בהקשר זה יוער כי לפי סעיף 1 לחוק עדוד התעשיה (מסים), "מיפעל תעשייתי" הוא מיפעל "שעיקר פעילותו ... היא פעילות ייצורית". כידוע, סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, מורה כי מועצה תטיל ארנונה על הנכסים בתחומה וזו תחושב בהתאם לסוג הנכס, שימושו ומקומו ("חוק ההסדרים").

כן קובע הסעיף כי "השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שיטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית ...". תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז- 2007 ("תקנות ההסדרים"), שהותקנו מכוח חוק ההסדרים, קובעות תעריפי ארנונה מינימאליים ומרביים שרשות רשאית להטיל בתחומה על פי פירוט סוגי הנכסים (סעיפים 6 ו-7 לתקנות ההסדרים).

כמו כן, המשיב לא כפר בטענת המערערת לפיה היא מפתחת מוצר תוכנה שמטרתו "פיתרון הגנתי גנרי, המתאים לכל ארגון עסקי". ועדת הערר קבעה, כממצא עובדתי, כי חברת האם מוכרת את מוצרי התוכנה המפותחים על ידי המערערת לציבור הרחב (סעיף 2.4 להחלטת ועדת הערר).

כמו כן, בדו"ח הרווח והפסד, הכנסות המערערת מתוארות כ"הכנסות ממתן שירותים לחברת האם", וכן נאמר בביאורים 2(ו) ו- 6(א) כי "הכנסות החברה נובעות מהכנסות ממתן שירותים לחברה האם ומוכרות בעת היתהוות העלויות בגינן נרשמות ההכנסות". אכן נודעת חשיבות לאופן שבו תאגיד בוחר להציג את עיסוקיו, נכסיו וכו' בדו"חות הכספיים החתומים על ידיו.

...

אשר על כן, מסקנתי היא כי יש לסווג את המערערת כבית תוכנה.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ש"ח , וזאת תוך 30 ימים.

בהחלטת הממונה מיום 26.10.23, נדחו העררים שהוגשו לו על החלטות הרשויות במחוז חיפה אשר דחו את בקשות המבקשת לפטור חלקי מארנונה לפי סעיף 5(י) לפקודת מסי הערייה ומסי הממשלה (פיטורין)- 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין") לטענת המבקשת עד שנת 2019, היא קיבלה פטור חלקי מארנונה בהתאם לאישור שר הפנים שניתן מכוח סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין אך בעקבות תיקון 32 לפקודה, נקבע כי החל משנת 2009 ההחלטה ליתן הפטור תהיה של הרשויות המקומיות עצמן ובמקרה של דחיית בקשת הפטור, יהיה רשאי הנישום לפנות לממונה על המחוז במעין הליך ערעורי.

באשר לאנטרס הצבורי, נטען כי הגשת עתירה בעת הנוכחית עלולה להוביל להשחתת משאבים מיותרים לצדדים ולבית המשפט, ובנוסף, המבקשת הנה אגודה סטאטוטורית לאומית הפועלת ללא מטרת רווח כארגון ההצלה הלאומי, ואין חולק על האנטרס הצבורי בשמירה על משאביה ותיעולם לטובת הכלל.

מדובר בפטורים שונים ותבחינים שונים ולמעשה עצם ההכרה במבקשת כזכאית לפטור מכוח סעיף 5(ז) היא השומטת כל אפשרות לידון בבקשתה במסלול של סעיף 5(י) לאור הוראת תבחין מס' 12 לתבחיני משרד הפנים המצטברים, ולפיו מוסד הנמנה על סוגי הנכסים הזכאים לפטור לפי סעיף אחר בפקודה אינו יכול להמצא זכאי להכרה מכוח סעיף 5(י).

...

מקובלת עלי הטענה כי הדבר יוביל לבזבוז משאבים יקר ועלול למנוע מבית המשפט הכרעה נכונה.

מקובלת עלי גם טענת הממונה לפיה התשתית העובדתית בעתירות כולן צפויה להיות זהה, וכך גם הצדדים הנדרשים לכלל העתירות זהים, ועל כן יש יתרון דיוני בצירוף וניהול העתירות במאוחד.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה.