ארנונה על מתקן לטיפול בשפכים

בשנת 2020 נשלחה לתאגיד על ידי המועצה האזורית מגידו דרישה לתשלום ארנונה עירונית בשל החזקתו במיתקן טיהור השפכים.

בהסכם ההקמה סוכם כי מעלה עירון תקים את המכון בשטחי הקבוץ ותהא אחראית להעברת השפכים למכון, לטפול בהם ולהעברתם למאגרים.

בסעיף 11.1 להסכם ההצטרפות נאמר כי מעלה עירון תישא בכל תשלומי המסים, האגרות וההיטלים על הרכוש המועבר (לרבות המכון) עד ליום הקובע, וכי מהיום הקובע ואילך "[...] יחולו המיסים וכן תשלומי הארנונה על התאגיד וישולמו על ידו על פי כל דין". אין חולק כי ממועד סיום הקמת המכון ואילך ועד למשלוח הדרישה לא נדרשו מעלה עירון או התאגיד לשלם ארנונה למועצה האזורית (ראו נספח "ג" לעתירה).

...

בהתאם, אני מורה על ביטול דרישות התשלום של הארנונה לשנים 2019-2013.

יתר הטענות שנטענו כנגדה נדחות.

העתירה כנגד מעלה עירון וכנגד הקיבוץ נדחית.

העותר מסווג כמלכ"ר. העותר הקים בתחום המוניציפאלי של המשיבה מתקן לטפול בשפכים (שיקרא להלן: "המט"ש"), אליו מוזרמים שפכים של המועצות, לרבות של המשיבה.

בהתאם להודעה שמסרו, הוסכם כי השטח המוחזק על ידי העותר הנו 64,322 מ"ר והוא מחולק כדלקמן: 29,702 מ"ר - בריכת מים 42.04 מ"ר - חדר מתוג, חדר שומר וחדר נוסף 1,326.45 מ"ר - מתקן טיהור 66.42 מ"ר - סככה 24 מ"ר - מחסן ושירותים 33,161.09 מ"ר - קרקע תפוסה בתאריך 24.6.12 הגישו הצדדים הודעה על הסכם דיוני כדלקמן: המשיבה חוזרת מכל חיובי הארנונה ביחס לתקופה שלפני 31.12.07.

ב"כ העותר טענה, כי בין העותר ובין המשיבה קיימים יחסים מיוחדים וכי העותר לא חוייב בארנונה עד סוף שנת 2008 והמשיבה גם יצרה כלפיו מצג ממשי, פוזיטיבי, עליו הסתמך העותר, לפיו לא יושתו עליו חיובי ארנונה (במיוחד כאשר תקציב העותר נקבע על ידי דירקטוריון העותר, שיו"ר הדירקטוריון שלו הוא ראש המועצה של המשיבה ובמסגרת תקציב זה לא נילקח בחשבון חיוב ארנונה על העותר).

...

גם בעת"מ (חיפה) 1123/03 ברבור נעמן בע"מ נ. עירית עכו נקבע על ידי כבוד השופט י. גריל כי : "נראה לי שראוי לחלק את מודל ההשוואה לעניין בחינת סבירות המס, לשני מעגלים אשר שונים, לטעמי לפחות, לא רק בפרמטרים שראוי שייבדקו לפיהם, קרי- ההשוואות העובדתיות, אלא גם במישור הנורמטיבי, ובטענות המשפטיות הרלוונטיות. נהמעגל הראשון הוא מעגלה הפנימי של הרשות נשוא הדיון. במסגרת מעגל זה יכול שתיבדקנה שאלות משפטיות בדבר אפליה או אולי שקילת שיקולים זרים..... המעגל השני לעומת זאת הינו מעגלן של הרשויות האחרות, שקביעות שיעורי הארנונה שלהן מובאות לצורך השוואה. במסגרת זו תבחן הערכאה השיפוטית את מידת סבירותה של החלטת הרשות אל מול רשויות אחרות הדומות מבחינה מהותית לרשות נשוא הדיון. עיתים יכול שתהא אבחנה זו מטושטשת במקצת, אך נראה לי שאבחנות אלה חשובות בכל זאת לסיווג הקריטריונים.כך, למשל, יכול שטענות כנגד מדיניות מסוימת שנוקטת רשות בתחומה תיתמכנה בהשוואות לרשויות אחרות הנוהגות בצורה שונה, אך השוואה זו תהיה רק אחד

לפיכך אין מקום להתערב בתעריף שנקבע ל"קרקע התפוסה לעסק" דהיינו – 6.20 ₪ למ"ר. התוצאה: מכל האמור אני קובעת כדלקמן: 66.1 העותר יהיה חייב בתשלום ארנונה למשיב החל מ- 11.11.08 ואילך.

המשיבה תשלם לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, יי"א אלול תשע"ג, 17 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי ב חיפה עמנ 427/07 מנהלת הארנונה של עירית חדרה החברה לטיפול והשבחת מי ביוב פסק דין

שני ערעורים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עירית חדרה, מיום 6.3.07 (בעררים מס' 39/06 ו-46/06) לגבי הארנונה המוטלת על מיתקן טיהור שפכים (מט"ש) אותו מפעילה המשיבה, בחדרה.

...

נראה לי לדחות טענה זאת.

התוצאה המתחייבת מכך היא כי יש לקבל את ערעורה של העיריה באשר לאופן חישוב שטח הבריכות לצורך החיוב בארנונה, ולבטל את קביעתה של הועדה בס' 8(6) של החלטתה.

לסיכום: ערעורה של העיריה (עמ"נ 427/07) נדחה בכל הקשור לסוגיית הרטרואקטיביות ומתקבל באשר לחישוב שטח הבריכות לצורך החיוב בארנונה.

העותרת הגישה בקשה להקמת מתקן לטיפול בשפכים והשבת מים בתוך מיתחם התעשייה של בתי זיקוק במפרץ חיפה, באופן שהמתקן ישאב מים מנחל הקישון ויטהר אותם ביחד עם טיהור שפכי בז"ן לשימוש חוזר לתעשייה.

לא מצאתי ממש בטענה זו. סמכות הוועדה להתנות מתן היתר בתשלום אגרות והיטלים נקבעה בסעיף 145(ד) לחוק התיכנון והבניה הקובע כדלקמן: "אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקויימו התנאים המוקדמים שנקבעו על ידי מוסד התיכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלם על פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או שניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאמור, בכפוף להוראות כל דין" לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי הוראת סעיף 145(ד) לעיל, רשאית הוועדה המקומית, בהתאם לשיקול דעתה, לעכב מתן היתר ולהתנותו בתשלום היטלים ואגרות המוטלים מכוח כל חיקוק, ובכלל זה ההיטלים המוטלים על ידי התאגיד מכוח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001.

...

טענת העותרת כי כשם שהעירייה הסתפקה בהפקדת ערבות להבטחת החוב הנדרש על ידה, כך ראוי היה להסתפק בערבות להבטחת חוב התאגיד, דינה להידחות.

נ. עיריית אשדוד (2003): "במצב זה נראה לי כי אין מקום להענות לעתירה או לבקשה לצו ביניים להורות למשיבה 2 לתת לעותרת היתר בניה כנגד הפקדת ערבות בנקאית, הן מהיבט הסמכות הענינית, כאשר סעד זה הינו בנסיבות הענין טפל לסעד העקרי הנוגע לחבות בדמי ההיטלים, וגם מן ההיבט המהותי, לאור העובדה שהבניה שבגינה מבוקש ההיתר נעשתה ללא היתר, ובנסיבות הענין אין הצדקה להזקק לבקשה למתן היתר בניה בטרם ישולמו ההיטלים או בטרם תידון שאלת החבות בהיטלים". טענות כנגד החוב 16.

אשר על כן, העתירה נדחית.

אדון בשאלות אלה אחת לאחת: מסגרת הסמכויות של גוף הערר בעניינינו הוסדרה בס' 3 לחוק הערר, הקובע: (א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נידרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השמוש בו. (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

בעיניין זה בית המשפט דחה עתירה על שומת ארנונה שהוצאה לחברה המחזיקה ומפעילה מכון טפול שפכים שמשרת את תושבי באקה-ג'ת. נקבע כי העותרת היא "המחזיקה" בנכס, חרף טענתה כי מי שמחזיק בפועל במכון הוא הערייה וכי היא בנתה את המתקן והפעילה אותו רק כקבלן עבור הערייה.

...

מכל האמור לעיל נראה כי קמה למשיבה הזכות העקרונית לחיוב קבלני משנה בארנונה, בגין שטחים אשר בחזקתם אשר משמשים לפינוי חומרי חפירה בדרך של עיבודם ושיווקם לאחרים, שטחים אשר עונים לטעמי להגדרת "קרקע תפוסה". בהקשר זה עלי לדחות את טענות העותרות למניעות – אף אם המשיבה טענה בהליכים קודמים כי רק עם השלמת בניית המחנה הצבאי, יש בדעתה לחייבו בתשלומי ארנונה, עדיין אין בכך דבר לעניין השטח נשוא החיוב כאן - שטח הסמוך למחנה ולא חלק ממנו.

כך או כך, סבורני כי טענות העותרות לעניין אי פירוט דרישה התשלום דינן להתקבל.

התוצאה היא, כי המשיבה תעשה הנדרש להנפקת שומת ארנונה ערוכה כדת וכדין ובה יפורט כל הצריך והדרוש.