הרישום בלישכת רישום המקרקעין הראה כי שטח הדירה הנהרסת הנו 65 מ"ר. לשיטת התובעים, יש להוסיף לנסח הטאבו את שטחן של שתי מרפסות מקורות, ולהיזקק אף לצוו הבתים המשותפים, להיתר הבנייה שניתן לתוספת בנייה, לעובדה כי על פי דרישת הרשות המקומית שילמו ארנונה לפי שטח של 90 מ"ר, ולחוות דעת שמאי- ולקבוע כי שטחה עמד על 99 מ"ר. עוד טוענים התובעים כי הובטח להם ששטח הדירה הנבנית יהא 126 מ"ר בתוספת מרפסת בשטח של 52 מ"ר.
המומחה מטעם בית המשפט הצביע על ההפרש בשווי הנכס, בעת שקטן שיטחו.
כחלופה לאי האפשרות לבניית חדר על הגג, הציע נציג התובעת לתת לנתבעים דירת פנטהוז במקום התמורה המוסכמת כאשר בבסיס ההצעה הנדונה עמד הרציונל שלא רק שיקבלו התובעים את דירת ארבעת החדרים שהייתה בבעלותם קודם לעסקה הנדונה ואת יחידת הדיור שהגיעה להם בעת הנוכחית ע"פ הסכם המכר, הם יקבלו אותם במחובר כדירת פנטהוז חדשה ומרווחת בת חמישה חדרים עם מרפסת רחבת ידיים בגג הבניין שיבנה ע"י הנתבעת.
...
לגרסת מנהל הנתבעת, פנתה אליו התובעת בדרישה לשינוי נוסף של תכנון הדירה, ואולם בטרם הספיק להיעתר לבקשתה, הוגשה תביעה זו.
עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה לצו מניעה, שבגינו נעצר משא ומתן שניהלה הנתבעת עם צד ג'.
לטעמי, הוכחה הכדאיות הכלכלית בעסקה, וטענותיהם של התובעים כנגד מה שקיבלו- נדחות.
כאמור לעיל במקובץ, הנני דוחה את תביעת התובעים.
הנני קובעת כי התובעים יישאו בהוצאת הנתבעת בסך 45,000 ₪.
