ארגון פשיעה שחרור בהארכה שניה

בהמשך לכך, צוין כי לקראת בקשה נוספת להארכת המעצר של המשיב (כמו גם נאשמים נוספים בפרשה) יהיה על המדינה להתייחס לשורה של פרמטרים ולהבחנות בין נאשמים "שמעצרם מאחורי סורג ובריח הוא תנאי-שאין-בלתו להתמודדות עם מסוכנתם כמי שעלולים לעבור עבירות נוספות, לשבש הליכים או להמלט מאימת הדין, לבין אלו שניתן לשחררם לחלופת מעצר כזאת או אחרת, לרבות מעצר תחת פקוח אלקטרוני, כשכל חלופה כאמור מגובה בתנאים מגבילים קשיחים ובביטחונות כספיים משמעותיים" (ראו: בש"פ 140/20 מדינת ישראל נ' מישל (30.1.2020)).

משכך, ומשחלפו 90 ימים נוספים, הגישה המדינה בקשה נוספת (שניה) להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

הערר דנן בעררה ובדיון שנערך בפני היום טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי לא ציין ולא שקל את היות המשיב מנהל באירגון פשיעה, על המסוכנות הגבוהה הנגזרת מכך.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בערר ונספחיו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

נוכח כל האמור, התרשם שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהלות עבריינית מצד המשיב.

נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להידחות בעיקרו, והחלטת בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים תעמוד על כנה.

בבית המשפט העליון בש"פ 6531/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יעקב (מטיטה) בן שטרית בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י"א בתשרי התש"ף (10.10.19) בשם המבקשת: עו"ד עידית פרג'ון בשם המשיב: עו"ד ליאור שטלצר ][]החלטה

התיק הפלילי ידוע בכינויו כ"פרשת 512"; המשיב הוא נאשם מס' 17 מתוך 18 נאשמים; ומיוחסים לו שלושה אישומים – בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים במסגרת ארגון פשיעה (אישום 11), חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה (אישום 12), וריבוי עבירות מס במסגרת ארגון פשיעה (אישום 13).

כפי שפורט לעיל, לאורך הדרך מאז שהוגש כתב האישום נושא הדיון, הקל בית המשפט מסטטוס המעצר באיזוק אלקטרוני שבו היה נתון העורר בתחילה; נקבע שישוחרר למעצר בית, ובהמשך הוסיף והקל בית המשפט בתנאי שיחרורו של המשיב –עד אשר נקבע שהמשיב יהא נתון במעצר בית לילי בלבד.

...

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי והוספתי ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בעל-פה, הגעתי לכלל דעה כי יש להיעתר לבקשה במלואה.

כעולה מן הבקשה, דיוני ההוכחות נשמעים במתכונת של 3 ישיבות בשבוע; נכון לעת הזאת פרשת התביעה הסתיימה, לאחר שנשמעו 72 עדי תביעה, ביניהם חמישה עדי מדינה; ביום 16.12.2018 החלה להישמע פרשת ההגנה, נשמעו עדויותיהם של כלל הנאשמים והחלה שמיעת עדי ההגנה מטעם הנאשם 1, יצחק אברג'יל. סופו של דבר, לא בשלה העת לשוב ולבטוח במשיב, שהפר לכאורה הפרה חמורה, ברגל גסה ובתעוזה, את האמון שניתן בו; ובשקילת האיזונים המתבקשים, לכל הפחות מוקדם לחזור ולבחון את האפשרות של המרת המעצר מאחורי סורג ובריח בחלופת מעצר; אף לא מעצר באיזוק אלקטרוני.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-150 ימים, החל מיום 17.10.2019 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 31343-04-19 (תיק ישן 24984-07-15) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

יצויין כי ביום 22.12.13, הוארך מעצרם של המשיבים 1-4 בבית המשפט העליון על ידי כב' הש' דנציגר (בש"פ 8318/13) הארכה שנייה בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) ב-90 ימים.

בהחלטתו נידרש כב' הש' דנציגר למסוכנותם של המשיבים וציין כי "מסוכנותם של המשיבים גבוהה במידה כזו שאף הצפי להמשכות ההליכים מעבר ל-90 הימים המבוקשים אינו מטה את הכף לטובת שחרורם", לנוכח פעולתם במסגרת ארגון פשיעה ולנוכח מעורבותם בעבירות סחיטה באיומים, אשר ביחס אליהן נקבע כי טבועות בהן המסוכנות והחשש מפני שבוש הליכי משפט (בש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ' מוסלי; בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל).

...

כללי ביום 26.11.13 ניתנה החלטתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינם של המשיבים 1-3.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מפעילות הגבייה, שהינה דפוס פעולה של הארגון, שהמשיב 1 בראשו, ואשר ביחס אליו קבעתי כי לנוכח התנהלותם הכללית של המשיבים הוא אינו מתיישבת עם "גבייה עסקית לגיטימית". טענותיו של ב"כ משיב 1 בדבר חולשה ראייתית אין מקומן בשלב זה והן תיבחנה אם וכאשר תוגש על ידו בקשה מתאימה לעיון חוזר, ומכל מקום צריך להיות "מהפך דרמטי" שיביא לכלל מסקנה כי יש לשחרר מי שלגביו נקבע מלכתחילה שיש ראיות לכאורה (בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל).

לנוכח התנהלות הארגון ופעילותו השיטתית והמאורגנת לשם סיכול פעולות ואכיפה מצד המשטרה ולשם סיכול תלונות מצד חייבים, סבורני כי לצד המסוכנות הגבוהה אין לתת במשיב 1 אמון, ועל כן אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של משיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע והליכים קודמים ביום 18.4.2019, הוגש כתב אישום נגד מספר נאשמים וביניהם המשיב, בפרשה המכונה "טלגרס", שעניינה פלאטפורמה לסחר, הפצה, תיווך וייעוץ בסמים מסוכנים, בהיקפים נרחבים, אשר הוקמה בחודש מרץ 2017 על גבי רשת ה"טלגרם" – מערכת להעברת מסרים מיידים ומוצפנים באנטרנט – ופעלה, כך על פי כתב האישום, במתכונת הירארכית ומאורגנת של ארגון פשיעה (ראו: בש"פ 6618/20 מדינת ישראל נ' לוי (5.10.2020)).

ביום 6.7.2020, הוארך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בהסכמתו, לאחר שתסקירי שירות מבחן שהוגשו בעיניינו לא באו בהמלצה על שיחרורו לחלופת מעצר.

בקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בתשעים ימים, התקבלה ביום 26.10.2020 (בש"פ 7269/20), לאחר שבדיון בפני בית המשפט הסכים המשיב להארכת המעצר בכפוף לשליחתו לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר שישמש בסיס לדיון בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר, שתוגש לבית המשפט המחוזי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על מכלול נספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה. בבש"פ 6618/20 מדינת ישראל נ' לוי (5.10.2020) (להלן: בש"פ 6618/20), שעסק בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה, שהועמדו לדין בכתב אישום נפרד, עמדתי על מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו בבואו להכריע בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על מנת לאזן בין חזקת החפות וזכותו לחירות של הנאשם מחד גיסא, לבין שמירת שלום הציבור וקיומו של הליך משפטי תקין מאידך גיסא.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 5.2.2021 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 42587-04-19 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

] לפניי שתי בקשות להאריך – בפעם השנייה – את מעצרם של נאשמים שונים בפרשת "טלגרס" (להלן: המשיבים) ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

אכן, כאשר ההליך העקרי נושא הבקשה להארכת מעצר עניינו במערך מורכב ומסועף של ארגון פשיעה, והוא מתאפיין בריבוי נאשמים ומסכת עובדתית סבוכה, יש לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול התיק באמת מידה המתאימה למאפיינים אלה (ראו למשל בש"פ 2853/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (19.4.2017); בש"פ 2580/16 מדינת ישראל נ' וואהל, פסקה 35 (12.4.2016); בש"פ 3421/07 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 11 (25.4.2007)).

כך גם יש להיתחשב בכך שמעורבים אחרים בפרשה, להם יוחס ידע טכנולוגי מורכב שאפשר את פעילות האירגון והסוואתה, שוחררו אף הם ממעצר מאחורי סורג ובריח (ובהקשר זה ראו עניינו של ניסן, הגם שבמצבו מורכבות מיוחדת, וכן עניינו של נאשם אחר, שנימצא בחלופה ביתית המתואר בהחלטה האחרונה בעיניינו של ניסן מיום 1.4.2020, שהוגשה לעיוני, סעיף 6 (וראו גם גילגול קודם של אותו נאשם בבית משפט זה, בש"פ 4267/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.7.2019))).

...

בנתון לאמור, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של תוהמי בתשעים ימים, החל מיום 16.4.2020 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 42209-04-19 בבית המשפט המחוזי מחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של מאירסון לפרק הזמן המבוקש או עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר המונחת לפניו, לפי המוקדם.

סוף דבר, בנתון לקביעותיי הפרטניות בעניינו של כל אחד מהמשיבים שנדונו בהחלטה זו, הבקשות להארכת מעצר בבש"פ 2225/20 ובבש"פ 2227/20 מתקבלות, הכל כפי שפורט לעיל.