אפשרות נפילה על מכסה ביוב פתוחה במהלך עבודתו של אינסטלטור

אלא שמאחר שמדובר בסתימה שאירעה בקוו ערוני,סתימה אשר כתוצאה ממנה אירעה הצפה והגיעו מי ביוב לבית התובע,הרי שהנטל להוכיח טענות כאילו הקו היה תקין,או שההצפה נבעה מרשלנות התובע בגין כסוי שוחת הבקורת בבטון,או כתוצאה מחיבור שבוצע (ע"פ הנטען לראשונה ,במהלך הדיון),ע"י התובע,הנטל להוכחת כל הטענות הללו היה מוטל על הנתבעות וזאת לאור סעיף 38 לפקודת הנזיקין : "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". בפסיקה נקבע כי מים הם בבחינת "נימלט" ולכן סעיף 38 סיפא חל לגבי ניזקי הצפות.

אטרש, אמנם השיב תחילה כי לא בוצעו עבודות בביתו של התובע ,אך שנשאל באופן ספציפי מי חיבר את ביתו של התובע לקו הצבורי השיב: "אנחנו עשינו את הקו הראשי. אנחנו עשינו את ההכנה, ואת החיבור עצמו אני לא זוכר מי עשה, אולי אנחנו אולי האינסטלטור שלו" (עמ' 12 שורות 16-15, ההדגשה שלי- ר' א').

טענה נוספת שהעלו הנתבעות על מנת להוכיח כי אין המדובר בארוע שהתרחש מחמת התרשלותן הנה הטענה כי התובע הוא שכיסה את שוחת הבקורת,אשר אילו הייתה פתוחה,הייתה ההצפה נמנעת.

לא רק שטענת הנתבעות לא הוכחה ולא הוצגה כל עדות, או ראיה, כאילו התובע ביצע עבודות של יציקת בטון בכלל, או על בור הבקורת,בפרט, אלא ההיגיון והשכל הישר מתיישבים יותר עם גרסת התובע.

אין חולק כאמור כי קו הביוב הצבורי חוצה את חלקת התובע: "העברנו את קו הביוב של השכונה למעלה דרך החלקה של התובע ואחיו..." (עדות אטרש עמ' 12 שורה 11).

מועד 'עילת התובענה' כפי שפורש בפסיקה הוא המועד שבו מצוי בידי התובע 'כוח תביעה קונקריטי', שפירושו, אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש ככל שהתובע יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי והביסוס המשפטי של תביעתו.

. התאגיד התרשל בטיפול שנעשה בעיניין ,שכן גם אם לא ידע על כסוי בור הבקורת בבטון ,או על ליקוי כלשהו בקוו, היה עליו במסגרת סמכויותיו לאחזקה ופקוח, לבדוק ולאתר את הבעיות הנ"ל וזאת לאחר שכבר בשנת 2009 היה מודע להצפה.

ראו למשל, בעת"מ 3917-09-11 שלמה א. אנגל בע"מ נ' עריית לוד :" דעתי היא כי הערייה אינה יכולה לגבות היטל ביוב לאחר הקמתו של התאגיד. די בכך שהיא אינה יכולה להפנות את הכספים שיגבו על ידה לצורך מימון עבודות הביוב כמתייחב מהחוק. יתרה מכך, בעת העברת הנכסים לתאגיד קיבלה הערייה את מלוא שוים של הנכסים ללא קשר לתקבולים מהיטל הביוב. גבית היטל ביוב לאחר שהערייה קיבלה את התשלום עבור נכסיה יהיה משום קבלת תשלוני כפל" (וכן עת"מ (מחוזי חיפה) 342/08 חברת נמלי ישראל נ' עריית חיפה) לא ניתן לקבל מצב בו התאגיד יהיה רשאי לגבות את ההיטלים גם לגבי תשתיות שלא הישתתף בהקמתן הואיל וזו הייתה לפני תחילת פעילותו, אך מאידך גיסא יבקש להיתנער מאחריותו לנזק שניגרם מכוח אותה תשתית.

...

הנזק-לאחר שעיינתי בחוות הדעת שצירף התובע וכן בחוות דעת הנתבעות ומאחר שהתובע לא צירף אסמכתאות להוכחת נזקיו הנטענים, מצאתי להעדיף את חוות דעת מומחה הנתבעות.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 2.

אני מקבלת את התביעה כנגד נתבעת 1- תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 13,276 ₪,בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

הוא התחייב, בייחוד, לתקן את קו-הביוב מעברו הצפוני של בית-המלון, שניפגע במהלך-העבודות; להשיב את קיר-ההפרדה, על מרכיביו, לקדמתו ולהחזיר קו של מים למקומו המקורי.

גם מתצהיר-עדותו הראשית של מר לבנת, אפילו אנכה הימנו את כל מה שדורש כישורים של מומחה, עלה תאור עגום של מצב-הביוב: "בשנים האחרונות נגרמו מספר הצפות בביוב של המלון כתוצאה מכך שהייתה סתימה ולא ניתן היה להשתלשל לבור והתיקון נעשה בדרכים לא דרכים ואף בצורה לא מספקת. הכסוי אינו הרמטי, כך שריחות הביוב עולים באויר. שוחות הביוב שהתקינה נתבעת 1 גורמות לבעיות תפעוליות כאשר יש סתימות חוזרות ונישנות. הפגיעה בקוו הביוב הנה דרמאטית וקשה בשל העובדה שבמצבם של קירות הביוב כיום לא ניתן לתקן תקלה בבורות הביוב שנפגעו. עסקינן במלון עובד ומתפקד, כאשר כל תקלה בקוו הביוב גורמת אי נוחות לאורחיו" (פסקות 11, 30 ו-38 לתצהיר).

את המסקנה הזו מחזקים דברים שהוסיף מר לבנת בחקירתו הנגדית: "אי אפשר לחיות עם בורות ביוב פתוחים וסירחון. אני הזמנתי תיקונים, אי אפשר לתקן את ה... פתחתי את הביוב מאז אולי 100 פעמים. אנשי האחזקה שלי פותחים. אף חברה לא מוכנה לפתוח, ואי אפשר לבקש [שיתקנו] את הבורות ביוב, כי הקטינו לי אותם בחצי" (פרוטוקול, מעמ' 47, ש' 28).

מנהלה של נתבעת 1, מר דהן, אפילו שבקש למעט ממשקלו של הדבר, הודה בעדותו כי "אכן בביוב כשהתחלנו לקדוח החלו לזרום בטון ובנטונייט [חומרים, המשמשים ביציקת-כלונסאות] לתוך הביוב. אנחנו החזקנו על חשבוננו במשך כל ימי הקדוח בִּיוּביות. החזקנו משאית שכל הזמן שאבה את הביוב כדי למנוע את העניין. נכון שהיו בורות ביוב פתוחים באמצע, במהלך הקדוח, ואנחנו עשינו את הכל כדי למנוע את הריחות הלא נעימים למשך אותה תקופה של הקדוח" (פרוטוקול, בעמ' 126, ש' 19-12).

את התקלה בביוב סיכמו, עוד, ממצאים ברורים מיומני-עבודה של נתבעת 1 וצורפו בנספח 2 לתצהירו של מר דהן.

לביקורו של המומחה הזה היתייחס בעדותו גם מר בר חמא: "הועבר ליועץ האינסטלציה ממשרד 'גרשון מהנדסים' צלום שהזמין, למיטב זיכרוני, הקבלן. בוצע צלום של קוי הביוב, הצלום הזה הועבר ליועץ והיועץ הוציא מכתב שמאשר שעל פי הממצאים הקו תקין וזורם" (מעמ' 239, ש' 24).

פגיעה במוניטין התובעת הוסיפה והלינה על פגיעה בקוו-המים, המיועד לכיבוי אש ועבר גם הוא בתת-הקרקע סמוך לגבול-החלקה.

...

התביעה שכנגד נדחית.

הודעת צד ג' מאת ביתרמי נדחית.

אני מחייב את כל חמשת הנתבעים בתביעה העיקרית – ביתרמי, בר הומס והאחים פאליק, כולם יחד ולחוד, לשלם לתובעת, מלון אמפריאל בע"מ את הסכומים הבאים: סך כולל של 103,144 ש"ח בגין עילות-התביעה כמפורט מעלה; הוצאות-משפט בסך כולל של 7,000 ש"ח; שכר-טרחה של עורכי-דין בסך כולל של 49,376 ש"ח (75 אחוזים מן הסך הריאלי, שהוכח בראיות).

התובע טוען כי נוכח מצבו הגופני קודם לתאונה (בהחלמה מניתוח בכתפו הימנית), ממילא גם לא יכול היה להרים את מכסה שוחת המים, נוכח משקלו הרב, כך שלא יכול היה לביים את התאונה.

יש לציין כי מההיסטוריה הרפואית המופיעה במסמכים הרפואיים, עולה כי התובע הנו רוכב אופני הרים ושטח (מיסמך מיום 16.6.16) אשר עבר תאונות קודמות, הכוללות נפילה מטרקטורון, מאופניים תוך היתקלות בסוס ומקטנוע.

הנתבעת הציגה לבית המשפט את הדיווחים של מפגעי מים וביוב בתקופה הרלבנטית, מהם עולה כי דיווח על מפגע כנטען לא נימסר לה. עוד העיד העד מטעמה כי בדק את יומני העבודה, והוכח לו כי הנתבעת לא ביצעה עבודה יזומה במועד בו עסקינן באותו רחוב.

אדגיש, אינני קובע כי אכן מדובר בביום, אלא שזו אפשרות קיימת כמו גם האפשרות של אינסטלאטור פרטי, אך בכל מקרה התובע לא הוכיח שמדובר במגוף שניפתח על ידי הנתבעת או הושאר פתוח בידיעתה, וממילא אין מקום להטיל עליה אחריות.

...

המסקנה המתחייבת שלא נסתרה הינה כי העיריה לא פתחה מגוף של שוחת מים במקום הספציפי ובמועד הספציפי.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

התובע התבקש לתאר את עבודתו ומסר כך: "אני בגדול נותן שירות באינסטלציה פתיחת סתימות, תיקון פצוצי צנרת, ריצוף וכל העבודות של הידיים. המון פתיחת סתימות בבור, בקופסא במטבח, בתוך הארון במטבח, יש קופת ביקורת, ברזים החלפת ברזים, הרכבת כלים סניטריים, בורות ביוב שאתה חייב לעבוד על הבירכיים. בזה אני מיתמקד.

מכסה, ממלא, ומרצף את האיזור.

גם בפתיחת סתימות זה אותו דבר והחור הוא בדרך כלל בנקוז בריצפה ויש קופסת ביקורת שצריך לפתוח או בור ביוב שצריך לפתוח או מתכופף ומכניס יד לרצפה ומוציא את הפסולת ומזהה את כיוון הצנור ומכניס מכונה או קפיץ ומתחיל לסובב עד שנפתחת הסתימה ואם זה בור גדול את עובד בקפיצים שונים ידניים ומוציא את הפסולת בעזרת מעדר או כלי עזר אחר וגם את זה אני עושה לרוב על הבירכיים ולפעמים אני יורד לתוך בורות ומתקן את בריכת הבטון שזה נקרא חידוש בנצ'יק. יש החלפת בתיקרה שמחייב אותך לעלות על סולמות או פיגום וכשאני עובד על סולם אני למחרת לא מתפקד בגלל כאבים ברגליים ובברכיים ואני מת מכאבים כי השרירים והרגל מתאמצת ולפעמים אני נופל מהסולם מההתכווצות בשרירים.

האם במהלך עבודתך את מרים משקלים כבדים ואם כן תתאר מה וכמה שוקל כל דבר וכמה פעמים את מרים אותו ביום? התיק כלים שלי שוקל בערך 25-30 קילו ואני מרים אותו ביום כמה פעמים לפי העבודה.

בין חצי שעה לשעתיים שלוש ביום ממוצע חוץ מימים חריגים שאז זה יותר כי למשל את פתוח שורה של ריצוף של כמה מטר צנרת והעבודה היא כל היום עם הבירכיים והתכופפויות".

יצוין, כי התובע אינו טוען כי הפגימה ממנה הוא סובל בברכיו היא בורסיטיס, ועל כן אין מקום למינוי מומחה לבחינת אפשרות שהפגימה בברכיו היא "מחלת מיקצוע". בכל הנוגע לפעולת הרכינה של התובע על ברכיו, טוען הנתבע כי מדובר לכל היותר במנח לא נוח ולא בתנועות חוזרות ונישנות של הבירכיים.

...

בית הדין סבור שבכל הנוגע לכריעה על ברכיו ורכינה עליהן, עדות התובע ומר עווד תומכים בהסתברותה של המסקנה שבתנאי עבודתו התובע אירעו לו תאונות זעירות חוזרות ונשנות ברציפות למשכי זמן ממושכים, באופן שמתמלאים התנאים לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה.

המסקנה שהרכינה על ברכיו של התובע הייתה כרוכה גם בתנועתיות של הברכיים עולה מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית.

הנתבעות העוסקות בעבודות תשתית ואינסטלציה, ביצעו עבודות להנחת קו ביוב ברחוב לוחמי הגיטאות בעכו תוך חלוקת הרחוב למקטעי עבודה.

למען הסר ספק, אין מדובר בבור פתוח אלא באבנים מישתלבות בשולי המדרכה הסמוכים לירידה לכביש .

לשם המחשת המקום הציג התובע את מסלול הליכתו במועד הנפילה תוך סימון מקום הנפילה: מר דראושה איהאב נציג הנתבעת 1 להלן ולשם הנוחות: "דראושה", אישר בעדותו שבמקום המסומן על ידי התובע כמקום הנפילה ומסלול ההליכה אכן בוצעו עבודות תשתית על ידי הנתבעות עבור תאגיד המים של עכו (פ' עמ' 11 ש' 23-24).

לטענתו, בזמן העבודה היה גידור, כשהכוונה ככול הנראה במועד החפירה של המקטע הדרך לצורך הנחת צנור הביוב כשלאחר הנחתו כוסה הצנור והמצע הודק, (פ' עמ' 13 ש' 17-23).

יחד עם זאת, אין מדובר באחריות מלאה לארוע וזאת ממספר טעמים: התובע מתגורר בצמידות למקום ביצוע העבודות, אין מדובר בעבודות מפתיעות אלא בעבודות אשר מעצם טבען לוקחות זמן רב עד להשלמתן, התובע ידע על ביצוע העבודות, אף היה ער לצורך בזהירות עקב שבושם אפשריים בדרך כפי שהעיד : "ש. הדרך שאתה עברת ממנה זו דרך קבועה שאתה עובר ממנה כל יום?

...

ביום 8.3.20 הגישו הנתבעות בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.2.20 ומנימוקי הבקשה נעתר בית המשפט ואפשר לנתבעות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן.

נוכח האמור בתיעוד הרפואי ממועד התאונה ואילך אני סבור שהנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית או לפחות מזו הנטענת על ידי התובע.

גם בטיעון זה יש לחזק את המסקנה שמעבר ל-3 חודשים לא נזקק לעזרה ולא יזדקק לה בעתיד.

בנסיבות תיק זה ולאחר ששקלתי את שאלת האחריות המוטלת על מי מהצדדים, את העדר הראיות בנוגע לשיעור הנזק, את התהיות והספיקות העולות ממכלול העדויות והתיעוד הרפואי אני סבור כי בשקלול כל האמור לעיל על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ .