אפליה בשכר בין עובד ותיק לעובד חדש

טרם קבלת ההחלטה בדבר איחוד לשכות הוצאה לפועל, ביצעה הנתבעת בדיקה לגבי המרחק הגאוגרפי שבין הלישכה המועברת, ללשכה אליה מועברים העובדים וזאת על מנת לוודא שהמרחק בין מקום מגוריהם של העובדים לבין מיקומה של הלישכה החדשה לא עולה על 40 ק"מ. במקרה דנן, המרחק בין הלישכה הישנה ללשכה החדשה הנו מרחק סביר ביותר (כ- 6 ק"מ) ואין בכך משום הרעת תנאים מוחשית או שינוי בלתי מידתי בתנאי עבודתן של התובעות.

כמו כן הן הצהירו כי עקב ההטבות שניתנו לעובדי רחובות נוצרו הבדלים משמעותיים בתנאי השכר בין עובדים באותו תפקיד ובאותו ותק או מצבים שבהם עובד בעל דרגה נמוכה מישתכר יותר מעובד בכיר ממנו.

התובעות טענו כי בעקבות היתנהלות זו קיימת אפליה בינן לבין עובדי לישכת רחובות לשעבר ופגיעה מכוונת בתנאי השכר והעבודה שלהן.

...

בהתייחס לטענות התובעות בדבר הצורך בבדיקה פרטנית של השלכות המעבר ביחס לכל עובד ועובד – דינן להידחות.

על כן, אנו סבורים כי ההבחנה בין שתי הקבוצות - עובדים שעברו לעבוד במבנה אחר בתוך אותה העיר, לבין עובדים אשר עברו לעבוד בעיר אחרת - מבוססת על קריטריונים לגיטימיים, אותם שקלה הנתבעת ולכן, היא הבחנה עניינית וסבירה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, דין התביעה, על כל רכיביה, להידחות.

לימים ארגון זה נקרא "ארגון הגננות החרדיות". המאמצים להקמת ארגון יציג הואצו לקראת אמצע שנת 2007, שאז גיבשה הנתבעת יחד עם משרד החינוך תכנית הבראה שכללה פיטורי גננות ותיקות והורדת שכר לגננות חדשות.

במקביל לאמור, במהלך 5/2007 הודיעה הנתבעת לקבוצת גננות ותיקות על סיום העסקתן בשירותיה בסוף שנת הלימודים, וב-8/2007 הגישה בקשה לבית הדין האיזורי במסגרת תיק עב' 5464/03, לאישור סיום העסקתן של 8 גננות ותיקות, ביניהן התובעות, ולהפחתת השכר של 4 גננות נוספות.

בית הדין קבע, בין השאר, כי: על הנתבעת לשלם לתובעות פיצוי על פיטורים שלא כדין, בשל אפליה אסורה מטעמי גיל ובהיעדר שימוע, בסך 50,000 ₪ לכל אחת מהן; על הנתבעת לשלם לתובעות הפרישי שכר ביחס לתקופה 9/2003 – 2/2009; על הנתבעת לשלם זכויות נילוות – תוספת ביגוד, דמי הבראה ומענק יובל – לתקופה המסתיימת ב-9/2003; כמו כן, נפסקו לגב' קליין הפרישי שכר בגין גמולי הישתלמות בהתאם לדרגה ולותק שלה לתקופה 9/1997 עד 8/2003.

...

סוף דבר התביעה של הגב' בוסי מתקבלת ביחס לרכיבים ולסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים – 459,245 ₪.

התביעות של התובעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחות.

הנתבעת תשלם הסכומים כאמור תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

כאמור, לא עלה בידי התובעים להוכיח, שעמדת הכניסה בירושלים ובחיפה זהה לחלוטין, מה גם, שהנתבעת בהתאם לשיקול דעתה ולפררוגטיבה הניהולית שלה, קבעה הגדרת תפקיד לאחמ"ש שונה בשני המתקנים, והיה בסמכותה לעשות כן, על פי הוראות הפק"מ. על פי דין, איסור של הבדלים בשכר ובתנאי ההעסקה קם רק היכן שבבסיס השוני האמור עומדים שיקולים פסולים של אפליה על רקע אחד השיקולים המנויים בסעיף 2 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה (והרשימה אינה סגורה).

סעיף זה מבחין בין עובד חדש לעומת עובד ותיק, אולם אין כלל איבחנה בין מאבטח לאחמ"ש בדרישות להכשרה, או בדרישות ביחס למתקנים השונים.

...

התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.

בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.

לאחריו הוגשה בקשת התובעת לעיון ספציפי במסמכים, בקשה נשוא החלטה זו. במסגרת הבקשה ביקשה התובעת לעיין בתלושי השכר של עובד ששמו מצוין בבקשה (להלן: "העובד"), בכל תקופת העסקתה וכן בקורות חיים אשר הוגשו על ידי עובד חדש ששמו צוין בבקשה (להלן: "העובד החדש").

אשר לתלושי השכר של העובד, נטען כי הוא ביצע תפקיד שונה מהתפקיד שביצעה התובעת בעבודתה אצל הנתבעת, כי לעובד ותק רב יותר מוותקה של התובעת בעבודתו אצל הנתבעת וכי כישוריו והשכלתו שונים מכישוריה והשכלתה של התובעת.

עבודה שוות ערך מוגדרת בסעיף 3 לחוק: "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות." בע"ע (ארצי) 1809-05-17 מדינת ישראל - אתי אלאשוילי (15.08.2019)‏ נקבע כי: "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד נחקק בשנת 1964 מתוך מטרה למגר ענף אחד של הפלייה בשוק התעסוקה, והוא פערי שכר בין גברים לנשים. אמנם בשוק חופשי יש לצפות לקיומם של פערי שכר בין קבוצות עובדים, בעיקר ככל שישנם הבדלים עינייניים בין סוגי עבודות. עם זאת, ככל שמדובר בפערי שכר שהם תולדה של חולשה של קבוצת עובדים אחת, לא ניתן למצוא לכך צידוק עינייני ומכאן צמחה השאיפה למגר את התופעה". כן נקבע בע"ע (ארצי) 1842-05-14 עריית ירושלים - גלית קידר (28.12.2016)‏: "...בהתאם, חוק שכר שווה מפנה את הזרקור אך ורק לתוצאה המפלה ולעצם קיומם של פערי שכר בפועל. לצורך הוכחת עילת תביעה מכוחו לא רק שאין צורך להוכיח כוונה להפלות (בדומה לחוק שויון הזדמנויות), אלא גם אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין פערי השכר לבין שקילת גורם אסור, ובמילים אחרות - אין צורך להוכיח כי לקיחה בחשבון של המגדר היא שהביאה להיווצרותם של פערי השכר. החוק למעשה קובע "חזקה חלוטה, שלפיה הפער בשכר בין עובד לעובדת המבצעים אותה עבודה מצביע על קיומה של הפליה מחמת מין" (בג"צ גורן; ההדגשה אינה במקור" (ראו: סעיף 43 לפסק הדין).

...

במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי בתום השלב הראשון של בחינתו, היה ובית הדין הגיע למסקנה, כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלבנטיות בהיבט הרחב, לא תמה מלאכתו.

לפיכך, יש מקום להיעתר לבקשת התובעת.

לאור כל זאת, הנני נעתרת גם לבקשה זו של התובעת.

טענות התובע להפלייה מחמת גיל לטענת התובע, על אף שהיה בין העובדים הותיקים והמוערכים בנתבעת ולמרות ששמש כמנהל חדר הבייגל, הנתבעת הפלתה אותו לרעה מחמת גילו בכך שלא השיבה אותו לעבודה ממועד הוצאתו לחל"ת, למרות ששכרה שירותי עובדים אחרים (שני בנים של מינהלי הנתבעת( והשיבה עובדים אחרים צעירים ממנו לעבודה בחדר הבייגל (ג'פרי ואריאל), בנגוד להוראות סעיף 2 (א) לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ("חוק השויון").

בתקנות שעת חרום (הגבלת מספר העובדים במקום עבודה לשם צימצום התפשטות נגיף הקורונה החדש)(תיקון מס' 4), התש"ף-2020, מיום 19.04.20, נאסר על מעסיק לאפשר כניסה של עובד מעל גיל 67 למקום עבודה (אלא אם שהה במקום העבודה בין 22/03/20 ל-18/04/20).

...

לנוכח האמור טענות הקיזוז נדחות.

סיכום וסעדים הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בעד היעדר הודעה כדין על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בפועל לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ההליך.