אנטון פילר: בקשה לביטול צו תפיסת מסמכים

ביום 21.9.2016 הגיש הנתבע בקשה לביטול הצוו שניתן על ידי בית הדין.

במסגרת הבקשה, התבקש בית הדין ליתן צו במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים לטובת העתקת מסמכים וחומר מחשב המצויים אצל הנתבע בתיבת הדוא"ל האלקטרוני הפרטית שלו וכן בתיבת הדוא"ל האלקטרוני שסופקה לו על יד התובעת במהלך עבודתו, כמו גם בכל מחשב נייח, נייד, טאבלט או טלפון חכם שברשותו, וזאת מכח סעיפים 16 ו- 17 לחוק עוולות מסחריות.

הליכים רבים היתקיימו בתיק בנוגע לצוו אנטון פילר שניתן (ואף הליך בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה) אולם בסופו של דבר, קיבל בית הדין את בקשת התובעת ואישר את ביצוע הצוו – תפיסת החומרים המצויים במחשבו האישי של הנתבע ובטלפון הנייד, וכן אישר את חשיפת המידע שנתפס על ידי הכונס הנכסים, לרבות תיכתובות שנמצאו בדואר האלקטרוני האישי של הנתבע, קבצי אקסל ומצגות.

...

בהקשר לזה נציין, כי בקשת התובעת לשלול מהנתבע את פיצויי הפיטורים שקיבל, בדיעבד – נדחית.

לטעמנו, לא נפל בהתנהגות הנתבע פגם המצדיק סנקציה קיצונית של שלילת פיצוי פיטורים.

סוף דבר: התביעה העיקרית - נדחית על כל מרכיביה למעט פיצוי בגין התנהלות מר כהן במסגרת יחסי העבודה.

האם יש מקום לבטל את צו התפיסה מסוג אנטון פילר, אשר ניתן במעמד צד אחד וכבר בוצע, תוך מתן הוראה על השבת כלל התפוסים לידי המשיב, או שמא יש מקום להותיר את הצוו על כנו ולהורות על העברת כלל התפוסים לידי המבקשת? האם יש מקום להורות על הגבלת עסוקו של המשיב, כך שיימנע מלהתקשר עם לקוחות מסויימים של המבקשת, וככל שכן – ביחס לאיזה לקוחות ולאיזו תקופה? האם יש מקום להורות על חילוט הערבויות, ובכלל אלה ערבותו של כונס הנכסים שמונה על ידי בית הדין לבצוע צו התפיסה? – אלה הסוגיות המרכזיות שהונחו לפתחנו ובהן עלינו להכריע במסגרת החלטה זו. המבקשת (להלן גם – החברה), נמנית על קבוצת ניסקו בע"מ, עוסקת בענף החשמל, האלקטרוניקה והתאורה.

" בית הדין הארצי עמד בע"ע (ארצי) 210/08 פלונית נגד פלונית (22.5.08) על התכלית המונחת ביסוד צו כנוס נכסים כאמור, תוך שהוא קובע כי: "תכליתו של צו חפוש ותפיסה אזרחי מסוג אנטון פילר "לאפשר לתובע לשים את ידו על מסמכים המצויים בחזקת הנתבע ואשר קיים חשש כי יועלמו או יושמדו" כאשר ייוודע לנתבע שבעל עילת התביעה מוּדע להפרת הוראות הדין כלפיו.

...

סבורים אנו כי השתתת כל הוצאות המבקשת על המשיב בשלב זה, מקל וחומר בנסיבות הספציפיות של הגבלת העיסוק, אינו מידתי.

לאחר ששקלנו את הדברים מצאנו לקבוע כי המשיב יישא בשלב זה בהוצאות המבקשת בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

אולם לא מצאנו מקום להטיל על המשיב, בין השאר, נוכח מצבו התעסוקתי בשלב זה, בסכום שנדרש על ידי הכונס אלא בסכום של 7,000 ₪ בלבד.

בהמרצה 32450/96 עתרה המשיבה למתן צו אנטון פילר, דהיינו, להורות על תפיסת רשימת לקוחותיו של המשיב, וכל מיסמך אחר המעיד על הקף הכנסותיו ורכושו של המערער וכן ליתן כל צו אחר למטרת איתור כל הרכוש.

הללו ניסו להגיע לפשרה עם התובעים לפיה יתבצע החיפוש בצוותא על-ידי באי-כוחם של שני הצדדים וכי לאחריו יופקדו המסמכים שיימצאו אצל באי כוחם של הנתבעים על מנת לאפשר לאחרונים לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את הצוו או לשנותו.

האשה ביקשה וקיבלה, במעמד צד אחד, צו המתיר לבא כוחה להכנס לחצרי הבעל לשם בדיקתם והעתקתם של מסמכים שונים המתייחסים להכנסותיו של הבעל ולנכסיו במהלך השנים שקדמו למתן הצוו (ראו גם: א' וינוגרד צוי מניעה (ירושלים, תשנ"ג, כרך א') 265-261, ע' אזר ""צוי מריבה" ו"אנטון פילר"" הפרקליט מא (תשנ"ג) 93).

...

השופטת ט' שטרסברג-כהן: אף אני כחברי השופט ע' זועבי סבורה שדין הערעור להידחות.

מסקנת בית המשפט לעניין הסמכות מקובלת עלי שכן לבית המשפט סמכות ליתן צווים זמניים עוד בטרם הוכרעה שאלת סמכותו לדון בתובענה לגופה.

לאור האמור לעיל דעתי כדעתו של חברי שדין הערעור להידחות.

לפנינו בקשה לביטול צו אנטון פילר שניתן על ידינו ביום 13.9.16.

ברע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנג ברדסטריט (ישראל) בע"מ, 10.4.2007 (להלן: "עניין דף רץ") נאמר מפי השופט אשר גרוניס כדלקמן: "צו זמני לכנוס נכסים ולתפיסתם הנו צו חמור במיוחד...צו תפיסת נכסים זמני טרם נדון בהרחבה בבית משפט זה...צו מסוג זה מאפשר חדירה לחצריו של בעל דין, ובכך מאפשר פגיעה בפרטיותו. הוא מאפשר תפיסת נכסיו (ולו באופן זמני) ובכך מאפשר פגיעה בקניינו. כאשר הצוו ניתן על פי צד אחד, ועל פי מטרתו כך אכן נעשה דרך כלל, טרם ניתנה לבעל הדין המשיב היזדמנות כלשהיא להציג עמדתו בפני בית המשפט. מתן צו שכזה מחייב, על כן, זהירות רבה ומיוחדת מצדו של בית המשפט". מהאמור עולה, כי מגמת בית המשפט הנה לנקוט זהירות עת מובאת לפניו בקשה למתן צו מסוג "אנטון פילר", אך לא בזהירות רבה מדי שעלולה לגרום לפגיעה בתכלית ההסדר.

בהתאם להילכת חכמון, במצב זה: "על בית הדין האיזורי היה לשמוע בדיון במעמד שני הצדדים את עמדתם לגבי הפריטים שנתפסו, ולקבוע אילו מהם יש להעביר למשיבות ואילו לאו. זאת, תוך איזון בין הזכות לפרטיות, להגנה על הקניין, ולהגנה על חופש התחרות של המערערים, לבין הזכות לשמירה על הקניין וסודותיה המסחריים של המשיבות". הדבר עולה גם מתקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999: "היו בין הנכסים שנתפסו או שהועתקו, מסמכים, מחשב, חומר מחשב או פלט כהגדרתם בחוק המחשבים..., או נכסים שבעת החיפוש טען מי שנגדו ניתן הצוו כי הם סוד מסחרי, יישארו נכסים כאמור בידי כונס הנכסים, והוא ישמור בסוד את תוכנם, ולא יגלה אותו אף למבקש, עד לקיום דיון במעמד כל הצדדים, שבו יכריע בית המשפט מה ייעשה בהם...". לפיכך ובהתאם לנסיבות המתוארות, היותו של הצוו רחב בהקשר זה אינו מהוה, לדעתנו, טעם לביטול הצוו.

...

בסעיף 23(ב) להחלטה מיום 13.9.16 נכתב: "שנית, שוכנענו כי מדובר לכאורה ב"סודות מסחריים" של טריגו, שהושגו על ידה במהלך עבודתה מרובת השנים, וכי זהו נכס ממשי מוגן.

ביום 14.9.16 הוגשה בקשת המשיבה להארכת מועד לביצוע הצו, בכפוף לאישור משטרת ישראל, עד ליום 19.9.16 ובית הדין נעתר לבקשה.

סוף דבר הבקשה לביטול צו הכינוס - נדחית.

בד בבד עם התביעה הגישה המבקשת מספר בקשות ביניים כמפורט להלן: בש"א 17137/07, למתן צו אנטון פילר – "תפיסת נכסים" ביחס למסמכים המצויים במשרדי הנתבעת 1 (להלן: "החברה").

עמדת הנתבעים בקוף המחט: כאמור, לבית המשפט הוגשה בקשה רק מטעם הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") שעניינה צמצום העיקולים ובטול הצוים הזמניים האחרים.

...

משיקלול המסמכים השונים שהונחו לפני ובאיזונים הראויים נראה לי נכונה להעמיד את הרווח שהתובעת יכלה להשיא בשיעור של 10% דהיינו סך של כ-4,700,000 ₪.

סופו של דבר העיקול אמור להבטיח את הסך של 4,430,000 ₪.

ההחלטות ניתנו במקורן על ידי כב' השופט שוחט, אך הואיל ואלה ניתנו במעמד צד אחד, אזי יש לראות את הדיון כמתקיים מראשיתו ולפיכך החלטתי זו ניתנת בכשירותי כרשם.