אמת המידה לבחינת סטייה מכללי האמנות הרפואית באיחור באבחון

השופטת ד' ברק-ארז: מהי אמת המידה לבחינתה של "סטייה מכללי האמנות הרפואית" בכל הנוגע לאיחור באיבחון של מחלה – האם יש להזקק לבחינת סבירותו של העיכוב באיבחון בשים לב למצבו הבריאותי של המטופל הספציפי בעת בדיקתו, או שמא יש לפנות לנתונים סטטיסטיים אודות הזמן הממוצע שאורך איבחון מן הסוג שהתבקש? שאלה זו ושאלות הקשורות בה עמדו לדיון בפנינו בהליך דנן, בהתייחס לעניינו של חייל שחלה במהלך שרותו הצבאי, ונטען כי העיכוב באבחונה של המחלה תרם להחמרה במצבו.

...

סוף דבר: לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל ופסק דינה של ועדת הערעורים יבוא תחתיו.

כך או אחרת התוצאה היא, שגם חברתי העמיקה חקר בבחינת החומר הרפואי, לרבות המאמרים שהובאו, והגיעה למסקנה אליה הגיעה; וכאמור, אני מסכים עמה.

עוד מכבר כתב ד"ר יצחק (יוליוס) פרויס הרפואה במקרא ובתלמוד (מהדורת תשע"ג-2012 בתרגום אורי וירצבורגר ממהדורת ברלין 2011), כי אמנם לא מצאנו רופאים צבאיים באתוס היהודי כמו בעמים אחרים (עמ' 18-17), אך נפגשים אנו לא מעט ברופאים בתלמוד (עמ' 29-24); הרופא נחשב שליח האל ו"לפיכך מוטלת על הרופא החובה להיענות לכל קריאה של חולה, גם כאשר יש אחר שיכול לרפאו, כי לא כל אדם יכול להתרפא בידי כל רופא, כי לא כל אדם הוא השליח המיועד והנכון" (עמ' 37).

לפחות בשתי הזדמנויות ב- 2009 מציין רופא היחידה בזמן אמת כי המערער סובל מ -IGF וב- 5 הזדמנויות קיבל המערער במשך השנים הנחיות לדיאטה מתאימה ולשמירה על פעילות גופנית סדירה ,שאם היה מקיים אותם הסיכוי להפחתת תופעה של סכרת קלינית היה של 56% במשך 10 שנים ,הגם שהוא בעל סיכוי גבוה לחלות במחלה.

וכן: ברע"א 6336/12 עיזבון המנוחה רונית שליו ז"ל נ' קצין התגמולים (מיום 16.1.13): "על פי הילכת שוקרון, איבחון לקוי או טפול לקוי במחלה של אדם במהלך שרותו הצבאי יכול שיקימו זכאות להכרה על פי חוק הנכים, אם המחלה נגרמה או הוחמרה עקב טפול רפואי שניתן בתקופת השרות". הפסיקה מחייבת הוכחה כי ההתנהלות צריכה לסטות "מכללי האומנות הרפואית" ואין בהכרח זהות בין רשלנות רפואית לבין אותה סטייה מכללי האומנות הרפואית.

כאן לא הוכחו העובדות המביאות אותנו למסקנה זו. באשר לפן הרפואי: שאלת האיחור באיבחון ושאלת הטיפול הרפואי הראוי טעונה הסבר בכל הנוגע להגדרה מהו מצב טרום סכרתי.

המלצות רופאים, גם להדיוטות צריך להיות ברור שאין הן " ידידותית". למרות שאנו סבורים כי הטענה בדבר הבדל בין הדיאטה שהומלצה למערער לבין הדיאטה המתאימה גרמה לפרוץ המחלה, היא בבחינת הרחבת חזית שאינה מותרת, ולא ניתנה למשיב היזדמנות מתאימה להתייחס אליה, נאמר בקצרה בעיניין זה כי למעט טענת המערער שהומלצה לו דיאטה, לא הרחיב ולא פרט מה הדיאטה שהומלצה לו ובכל מקרה מן הבחינה הרפואית, לו היה מבצע המערער את ההמלצות שניתנו לו, יתכן והיה מונע את היתקדמות המצב הטרום סכרתי לסכרת גלויה, ויתכן ולא.

נוסף על כך, יש צורך כי אמות המידה יתאימו למציאות הישראלית ולא למציאות במדינות מפותחות ועשירות יותר.

...

לפיכך אנו מקבלים את בקשתה של ב"כ המשיב למחיקת הסעיפים מסיכומי התשובה ומסיכומי המערער כאמור לעיל.

המלצות רופאים, גם להדיוטות צריך להיות ברור שאין הן " ידידותית". למרות שאנו סבורים כי הטענה בדבר הבדל בין הדיאטה שהומלצה למערער לבין הדיאטה המתאימה גרמה לפרוץ המחלה, היא בבחינת הרחבת חזית שאינה מותרת, ולא ניתנה למשיב הזדמנות מתאימה להתייחס אליה, נאמר בקצרה בעניין זה כי למעט טענת המערער שהומלצה לו דיאטה, לא הרחיב ולא פרט מה הדיאטה שהומלצה לו ובכל מקרה מן הבחינה הרפואית, לו היה מבצע המערער את ההמלצות שניתנו לו, יתכן והיה מונע את התקדמות המצב הטרום סכרתי לסכרת גלויה, ויתכן ולא.

לאור האמור לעיל, מצאנו כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט מינימאליות בסך של 5,000 ₪.

הכלל הוא כי שאלת המהימנות מופקדת כולה בידי הערכאה הראשונה, הרואה, שומעת ומתרשמת מהעדים באורח ישיר ובלתי אמצעי.

לערכאה הראשונה יתרון על פני ערכאת העירעור משהעדויות החיות נשמעו בפניה והיא בחנה את חומר הראיות על דקויותיו ועל כל פרטיו ובמיוחד כך כאשר עומדת למבחן עדות עיקרית של מתלוננת רכה בשנים המהוה, על פי הנטען, קרבן של עבירות מין מתמשכות.

צדק, אפוא, בית משפט קמא כאשר קיבל את הסבר המתלוננת לאיחור שבתלונתה ככל שהדבר נוגע לאירועי האישום הראשון שהשתרעו על פני שנים אך לא הגיעו כדי נסיון אונס, משנמצאה להסבר זה אחיזה במהלך הדברים וההתרחשויות.

יתר על כן: יש לזכור כי מדובר בנערה צעירה חסרת נסיון אשר אפשר שלא היתה ערה במידה מספקת לצורך באבחנה בין מעשה חדירה של ממש לבין נסיון לחדירה והיא עמדה על כך בעצמה בשלב מאוחר יותר כאשר ביוזמתה נתנה הסבר לחוסר ההתאמה האמור.

צירוף נתונים ונסיבות זה מספק הסבר להבדלים המסוימים בתאור הארועים באמרותיה השונות של המתלוננת ובעדותה במשפט אולם אין בהם כדי להצדיק סטייה ממימצאי בית המשפט אשר קבע כי גרסת המתלוננת מבוססת על גרעין של אמת, וכי המערער ביצע בה, למצער, מעשים מגונים באירוע נשוא האישום השלישי מיום 14.7.98.

מצב זה עשוי גם להסביר את העובדה כי בבדיקה רפואית שנערכה לה במסגרת החקירה המשטרתית נמצא כי קרום הבתולים נותר שלם ולא נימצאו סימני חבלה באיבר המין.

...

הרשעתו של המערער במעשים מגונים גם לענין האישום השלישי מתיישבת עם מסקנה זו, וקביעת בית משפט קמא כי הוכח מעשה אינוס הינה מעבר לצורך ולנדרש.

לאור האמור, נראה לי כי יש להותיר את הכרעת בית משפט קמא על כנה.

נראה לי כי אין מקום להקל בעונש שנגזר על המערער, משהוא מבטא שיקלול נאות של הגורמים השונים שיש להעריכם ולאזן ביניהם.