אמינות תוצאת מדידת מהירות הרכב במכשיר הדבורה

הרכב נקלט במכשיר הדבורה במהירות של 137 קמ"ש ולאחר 3 שניות כאשר המהירות יציבה בצג המכשיר, והרכב עדיין בודד בכיוון הנסיעה בשדה הראיה, ונשמע צליל דופלר אחיד, נעל השוטר את המכשיר על הרכב הנמדד, במהירות של 136 קמ"ש. השוטר הדליק את גשר התאורה בניידת ופתח בנסיעה אחרי הרכב, כאשר הוא שומר על קשר עין רצוף עימו.

בהיבט המשפטי הנוגע לחובת המפעיל לעבוד בניידת ב'סביבת עבודה' שתאפשר לו מעקב אחר צלילי הדופלר, אין לי אלא לחזור על נימוקים שנתתי זה עתה, בתיק פאעור שבכותרת הכרעת דין זו. אמינות המדידה: בתיק פאעור התייחסתי באריכות לשאלת הוכחת מהימנותו ואמינות תוצאותיו של מכשיר מדידה אלקטרוני, ולשאלת קיומה או אי קיומה של חזקה עובדתית הקמה כתוצאה מ'מסה קריטית' של פסיקה ודיון בשאלות עובדתיות אלה.

סוף דבר: משלא הוכחו מהימנות ואמינות מכשיר הדבורה שבאמצעותו נמדדה מהירותו של הנאשם, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

...

לפיכך, הנני קובע כי מכשיר הדבורה היה תקין בעת ביצוע המדידה לנאשם.

בנסיבות אלה, הנני קובע כי הוכח בפני כי השוטר מוראני מפעיל הדבורה הינו מפעיל מיומן.

בהיבט העובדתי, לא שוכנעתי כי היתה כאן הפעלה של רדיו בעת ביצוע מדידת המהירות.

סוף דבר: משלא הוכחו מהימנות ואמינות מכשיר הדבורה שבאמצעותו נמדדה מהירותו של הנאשם, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

רקע 3 כתבי האישום 3 תו תקן 4 הליכים משפטיים קודמים 6 אמינות מערכת מצלמות א3 8 כיצד ניתן להוכיח את אמינות המערכת? 8 הבדיקות שנערכו למערכת א3 במעבדות שונות ברחבי העולם 10 אופן הפעולה של מערכת א3 16 רקע 16 הלולאות 17 בדיקת האלגוריתם של גלאי הלולאות 22 השעונים 24 מבחני השטח שבוצעו למערכת א3 27 המומחה - והמכשירים עמם בוצעה הבדיקה VBOX ו- VIDEOBOX 27 תאור הניסויים שבוצעו 29 תוצאות מבחני השטח 33 היתייחסות לנושאים נוספים שעלו בעדותו של המומחה חגי בק 34 סיכום – מבחני השטח 42 הבדיקות האלקטרו מגנטיות שנערכו למכשיר 44 החברה הזכיינית – מל"מתים 50 ההסמכות המקצועיות שניתנו לעוסקים במערכת א3 51 הקמת עמדות א3 55 תאור תהליך הקמת עמדה 56 הפיקוח על הזכיין בעת הקמת העמדות 57 אופן תעוד חריצת הלולאות 59 המרחקים בין כבלי ההום-רן 62 הטיפול בלולאות הישנות בעת חריצה מחדש 63 המשמעות של התקנה שלא על פי הוראות יצרן 64 התחזוקה השוטפת של מערכת א3- הבדיקות התקופתיות 65 בדיקת הכיול השנתית 65 דוחות שנרשמים כשאין תעודת כיול תקפה – דינם להתבטל 68 המדידה הפיזית – מדידת הלולאות 69 המדידות החשמליות – מדידת ערכי השראות והתנגדות 72 בדיקות תקופתיות נוספות שיש לבצע 75 מבנה יחידת א3 76 פעילותה של חוליית שו"ב 77 פעילותה של חוליית הפענוח 77 אבטחת מידע 80 היתייחסות להערות בית המשפט בפס"ד בדראן 81 ביטול כתב אישום בשל סמיכות זמנים בבצוע העבירות 83 סיכום 84 רקע כתבי האישום כנגד הנאשם הוגשו 3 כתבי אישום בעבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר בנגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה, התשכ"א 1961.

לאחר שמר בק הבין את ההבדל בין שיטות המדידה של המכשירים השונים, ביצע המהנדס בק 3 סדרות נוספות של נסויים (סדרות 11-13), כאשר בסדרות 11 ו- 12 נמדדה המהירות על ידי מכשיר הוידאובוקס (נעשה שימוש בשתי מצלמות) ונלקחה בחשבון מהירות הרכב הנמדד לאורך כל הקטע שמתחיל מרגע כניסתו של הרכב ללולאה הראשונה ועד צאתו מהלולאה השנייה (פרו' מיום 28.12.21 עמ' 333 ש' 21-23).

בסדרת נסויים 13 ברכב הנמדד הותקן גם מכשיר דבורה, אך לא נעשה בו שימוש במהלך הניסוי, שכן אי אפשר לשמור נתונים באמצעות מכשיר הדבורה ולא ניתן היה לבצע התאמה עם נתוני המכשירים האחרים (פרו' מיום 2.11.21 עמ' 334 ש' 26-30, עמ' 335 ש' 11-22).

...

לא הוצגו בפנינו נתונים המלמדים על כך שהתקן אומץ כתקן רשמי [ב"כ הנאשם הגיש את מסמך נ/20, ממנו הוא מבקש ללמוד שאין עסקינן בתקן רשמי - לא מצאנו להידרש לכך שכן אין לשאלת רשמיות התקן השפעה על הסוגיה שבמחלוקת.

לא מצאנו להרחיב הדיון בעניינים אלה בשלב הסיכום, אלא להתמקד בנושאים הנוגעים לשאלת אמינות תוצאות המדידה שמספקת מערכת א3.

מידת הסטייה של מערכת א3 עומדת בדרישות התקן ברמה גבוהה, שכן התקן מתיר סטייה של עד 3 קמ"ש± כשהמהירות היא עד 100 קמ"ש, ועד 3%± כשהמהירות עולה על 100 קמ"ש. לפיכך, אנו קובעים כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי מערכת א3 מספקת נתוני מהירות מדויקים ביחס לכלי הרכב שנמדדים על ידה.

היטיב לתאר את הדברים כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין (1.7.12): וכך אמר: "הגם שבמשפט פלילי – מסוג מסוים ומתוחם – עסקינן, אין מנוס מסוג של איזונים בנידון דידן. תמיד המעולה הוא אויבו של הטוב מאוד. עדיף כמובן להגיע לדיוק מאין כמוהו, שאין להרהר אחריו ולא כלום, אך משהוצג אשר הוצג על-ידי המדינה כפי שתיאר חברי, אין לומר שהמצב כיום הוא כזה שיש לפסול אותו; סדרת בדיקות שתיאר חברי לעניין המכשירים, והמצב במקומות שונים בעולם בהקשר זה, אינם מעוררים חשש כבד של הרשעות שווא; וסוף סוף יש לאכוף את החוק נגד מפריו, וראוי שדבר זה לא יישכח ולא יטבע מתוך השאיפה לפרפקציוניזם. אך אחרי שאמרנו זאת, נשוב ונאמר, כי אין לאפשר מדרון חלקלק והתרת הרצועה, וההקפדה על אותן בדיקות שהמשטרה אכן עורכת כבר כיום חייבת להיות ללא פשרות תוך פיתוח וקידום כאמור, וגם תוך בקרה פנימית מתמדת, כולל בדיקות פתע של יחידות בקרה להבטחת העירנות והביצוע הראוי". לאור כל האמור, לאחר שהוכחה בפנינו אמינותה של מערכת א3, ולאחר ששוכנענו כי המערכת הייתה תקינה במועד ביצוע העבירות, כי הותקנה ותוחזקה כנדרש, וכי הכשלים עליהם הצביע ב"כ הנאשם לא היה בהם כדי לבסס ספק סביר באשר לאמינות מדידות המהירות שסיפקה מערכת א3, שוכנענו מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ועל כן אנו מרשיעים את הנאשם בשלוש עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר.

במענה לכתב האישום הודיע הנאשם כי הוא כופר במהירות המיוחסת לו, באמינות ההפעלה, בתקינות ההפעלה, בתקינות המכשיר, בכיול, ומודה רק בנהיגה עצמה.

לטענת המאשימה הנאשם נהג בקטע הכביש בו נתפס כאשר מהירות הרכב היא כפי שנמדדה במכשיר הדבורה - 208 קמ"ש. לעומת זאת, ההגנה טוענת כי הנאשם לא נהג במהירות כה גבוהה, ולפי עדות הנאשם עצמו, במהירות של 120 קמ"ש. בבסיס טיעוני ההגנה שני טיעונים מרכזיים: עיקולי הדרך במקום, אותם ניתן לראות בתמונות אותן הציגה ההגנה, אינם מאפשרים תנועה במהירות המיוחסת .

לאור דברי המומחה באופן מפורש ביחס לקשר שבין בדיקה זו לתקינות ודיוק המכשיר, צריכה המישטרה (במכשיר זה) לצרף עותק מצולם של הבדיקה התקופתית הכולל את מספר המכשיר, תאריך הבדיקה ותוצאותיה, לכל דוח המוגש לתביעה לצורך פתיחתו ככתב אישום בבית המשפט".

...

כשם שדחיתי את טענת ההגנה לפיה רכב אחר יכול היה לנסוע בשול הדרך במהירות של 213 קמ"ש וזאת בשל מבנה הדרך אשר אינו מאפשר טענה זו, כך מקבל אני את עמדת ההגנה לפיה לא ניתן לשרוד בשלום עם רכב דוגמת רכבו של הנאשם עיקול חד בכביש במהירות של 213 קמ"ש מבלי שרכב זה יאבד שליטה ויעזוב בשל הכח הצנטרפוגלי את אחיזתו עם הכביש.

אשר על כן, ובהתאם להודאת הנאשם אני קובע כי אכן הוא נהג במהירות גבוהה מהמותר בקטע הכביש בו הוא נהג, במהירות של 123 קמ"ש. את הודאת הנאשם בפני מחזקת עדותו של ע.ת 1 במסמך ת/1 ביחס לתגובת הנאשם בפניו בזירת האירוע עת הסכים כי נהג במהירות של 123 קמ"ש. בקביעתי זו כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה בניגוד לתקנה 54 (א) לת"ת, בעובדה השונה מהנטען בכתב האישום (עבירה של נהיגה במהירות קמ"ש 123, ולא 208 קמ"ש כנטען בכתב האישום), אני עושה שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט מכח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982.

סעיף 184 לחסד"פ מורה כדלקמן: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום". בענייננו, בכתב האישום נטען כי הנאשם נהג במהירות של 208 קמ"ש, עובדה לגביה קבעתי לעיל כי לא הוכחה בפני כנדרש, בשל נסיבות הדרך, ובשל היעדר היתכנות כי הנאשם נהג בקטע הדרך המצוין בכתב האישום במהירות זו. יחד עם זאת, משהודה בפני הנאשם כי הוא אכן נהג במהירות גבוהה של 123 קמ"ש במקום 90 קמ"ש המותרים, אני קובע כי יש להרשיע אותו בהתאם להודאתו והראיות שבת/1 (תגובתו לשוטר) במהירות של 123 קמ"ש, על אף שבכתב האישום נטענה עובדה אחרת.

לנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירה זו. סוף דבר, אני מזכה את הנאשם מאשמת נהיגה במהירות של 208 קמ"ש. ומרשיע אותו בנהיגה במהירות של 123 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות 90 קמ"ש. ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה , 19 מרץ 2015, במעמד הצדדים 10 מתוך 10

בהסתמך על גרסאותיהם הגיע בית משפט קמא למסקנות לפיהן "כל התנאים המקדמיים לאכיפה קויימו ובוצעו", ולא נותר כל ספק כי רכבו של המערער היה הרכב אשר נקלט במכשיר הדבורה "שעה שמדובר ברכב בודד, אשר אגב קליטתו נשמע צליל בודד רצוף ממכשיר הדבורה". זאת על אף טענות המערער ביחס לכך שלא נרשם מהו שדה הראייה שהיה לשוטר, מה רוחב השוליים, מה תואי הדרך משני צדי הכביש והאם ירד גשם.

להתרשמותי, בסוגיות אלה נוצרה עמימות מסוימת אשר מקורה בכך שלא נערכה הבחנה בין שלוש שאלות שונות: האם ככלל אפשר לראות במכשיר הדבורה מכשיר המספק תוצאות מדידה אמינות ומהימנות? האם המכשיר הספציפי בו בוצעה המדידה בעניינינו הוא מכשיר תקין המסוגל לספק תוצאות מדידה אמינות ומהימנות בהנחה שהופעל כיאות? (ודוק, מכשיר תקין אינו בהכרח אמין ומהימן, ומכשיר אמין ומהימן אינו בהכרח תקין).

בית המשפט המחוזי בעיניין קרליץ, היתייחס אמנם לעניין זלוף, אך נימנע מלהכריע בסוגית אמינותו הכללית והעקרונית של מכשיר הדבורה, כיוון שטענות בנידון כלל לא הועלו בבית משפט קמא בהליך מושא ערעור זה. כך נאמר – "לאחרונה בפסק הדין שניתן בעפ"ת (מרכז) 32702-10-12 זלוף נ. מדינת ישראל, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על הרשעה שהתבססה על מדידת מהירות במכשיר ה"דבורה", מן הנימוק שהתביעה לא הוכיחה את מהימנותו של מכשיר ה"דבורה".

...

לסיכום האמור עד כה, סבורני כי אין די בפסיקה הקיימת כדי ללמד על חזקת אמינות ומהימנות מכשיר הדבורה.

נקודת המוצא לדיונו של בית המשפט העליון היא כי כבר נקבעה חזקת אמינות ומהימנות למכשירי הממא"ל והממל"ז. כך נפסק שם – "העובדה כי התביעה מיאנה לבצע בדיקות שבכוחן לסתור את טענותיה של דריזין, מעוררת קושי מסוים. כן היא מעוררת שאלות בנוגע לטיבו וכובדו של נטל הראיה במקרים כגון זה. כך, מן העבר האחד ניצבת זכותו של נאשם כי תינתן לו האפשרות להוכיח את חפותו והחשש מהכבדת הנטל באמצעות דרישה להבאת נתונים שאין ביכולתו להשיג, עד כי למעשה תעלה חזקת האמינות למכשירים – לכדי חזקה חלוטה. מן העבר השני, עומדת הסכנה כי ירבו ההליכים בהם תתבקש התביעה להוכיח שוב ושוב כי תוצאות המכשיר אמינות, על ידי הבאת נתונים חדשים, בהתאם לטענה הספציפית שמעלה הנאשם. בכך עשויה בהחלט להיות הכבדה בלתי סבירה על כתפי התביעה. במקרה הנוכחי מסקנתי היא כי לא עלה בידם של דריזין וכהן לסתור את החזקה לאחר שלא הביאו נתונים המוכיחים את טענתם התאורטית. [...] אוסיף, כי אל לה למדינה לשקוט על שמריה ולהימנע מפיתוח ושיפור יכולתה להביא לדיוקם המרבי של המכשירים אשר באמצעותם היא מבקשת להרשיע נאשמים, בין באמצעות מחקר וחידוש ההנחיות והנהלים ובין באמצעות תקינה וחקיקה. ראוי להסמיך את מעבדותיה של משטרת ישראל על פי אמות המידה של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. תיקים מסוג זה מעלים חשש ממשי לריבוי הליכים, לתביעות ולטענות שאת סופם מי יישורנו. אך בידי המדינה הכלים והיכולת למנוע זאת באמצעות איתור הנתונים ופעולה למען התקנת תקנים וקביעת אמות מידה כלליות ומחייבות. כאן המקום לציין כי במדינות מסוימות בחרו להסדיר את סוגיית הקבילות והאמינות של מכשירי מדידת מהירות בחקיקה (ראו עניין לוי ועטיה, בעמוד 318) [...] בהמשך לכך, ואף הבענו דעתנו בעניין זה בדיון, רצוי וראוי כי הסוגיות הטכניות הדורשות מומחיות, המתעוררות אגב השימוש במכשירים כגון אלו – יוסדרו בטרם החל השימוש בהם. [...] בהצעת חוק בנושא (הצעת חוק מדידת מכשירי אכיפה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חזקת אמינות למידע המופק ממכשירי אכיפה), התשס"ח-2008 הוצע כי סעיף 27א1(ב) לפקודת התעבורה יקבע כי מידע המופק ממכשירי אכיפה יהווה ראיה קבילה שחלה לגביה חזקת אמינות, בהתקיים תנאים מסוימים וביניהם הוכחה כי נערכו למכשיר בדיקות תקופתיות בהתאם לתו התקן שניתן לגביו וכי קיימת לו תעודה המאשרת שעבר בדיקה לצורך אימות דיוק. בתו התקן ייקבעו הנחיות לתחזוקה ולביקורת תקופתית. [...] דומה כי גם המחוקק מודע במידת מה לצורך בחקיקה שתסדיר את הנושא. ואולם, הצעת החוק קיימת מזה זמן רב וככל הנראה היא מונחת כאבן שאין לה הופכין. ספר החוקים במדינתנו נעדר דבר חקיקה אחיד המסדיר את התנאים לקבילותן ואמינותן של תוצאות מכשירי אכיפה, המפנה לתקן בו קבועות ההנחיות להפעלתם ותחזוקם לאורך זמן. על כן, שוב אין מנוס מהכרעה בשאלות הללו בעזרת הכלים שבידינו (וראו בהקשר זה עניין לוי ועטיה בעמוד 318)". נוכח הדברים הללו ברי כי יש לברך על תעודת ההסמכה.

סוף דבר נוכח טיבה וטבעה של כפירת המערער במיוחס לו אשר כללה הטלת ספק בדבר אמינות ומהימנות מכשיר הדבורה, בהיעדר מסה קריטית (כמותית ואיכותית) של פסיקה אשר סמכה ידיה על אמינותו ומהימנותו של מכשיר הדבורה, כל עוד אמינותו ומהימנותו של מכשיר הדבורה לא הוכחו באמצעות חוות דעת מומחים אשר אף התמודדו עם חקירה נגדית ועם חוות דעת נגדיות, ומשלא הוסדרה חזקת אמינותו ומהימנותו של מכשיר הדבורה בחקיקה, סבורני כי הצליחה ההגנה להטיל ספק סביר בסוגיית אמינות ומהימנות מכשיר הדבורה.