אמינות מכשירי מדידה לייזר

אך גם בהנחה כי הממל"ז אמין, מחייבות הוראות היצרן לא להסתפק בכך, ויש לשוב ולבדוק אותו בכל פעם מחדש טרם הפעלתו, כאשר הבדיקות כוללות את אלה: בדיקה עצמית של כל מכלולי המכשיר; בדיקת תקינותן של הקריאות המתקבלות על לוח התצוגה; בדיקת קיומו של תאום אופקי ואנכי בין נקודת ההצבעה האדומה לקרן הלייזר; בדיקת כיול המכשיר שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים ושהוא מסוגל למדוד מהירות של רכבים נעים.

...

בפסק הדין ב"פרשת רחמני" שניתן שבועות ספורים בלבד לאחר מכן, ובעקבות הגשתה של חוות דעת של מומחה מטעם התביעה בפני בית המשפט לתעבורה, ועדותו של אותו מומחה בפני בית המשפט המחוזי (בשלב הערעור), הורשע רחמני בדין לאחר שנמצא כי המדינה הוכיחה את אמינות הממל"ז, ומאידך לא עלה בידי רחמני לערער אמינות זו. אך כאמור, בית המשפט עשה צעד נוסף, כאשר קבע כי נוצרה חזקה שבעובדה לפיה תוצאות המדידה אשר מפיק הממל"ז הן מדויקות, וכך נימק השופט זמיר את חזרתו מעמדתו ב"פרשת קופלמן": "קביעתו הנ"ל של בימ"ש זה, כאילו לא נוצרה עדיין חזקה שבעובדה בעניין מסוגלותו ויכולתו של הממל"ז למדוד במדויק מהירות רכב נוסע, נעוצה בטעם הפשוט שהמדינה... לא הציגה בפניו - באותו משפט ... את אותה פסיקה שבה, לטענתה, נוצרה החזקה שבעובדה האמורה. באותו עניין (עניין קופלמן הנ"ל), לא איזכר בית משפט קמא כל תיק קודם, שבו נקבעו אמינות מכשיר הממל"ז וקבילות תוצאות מדידותיו, וגם המדינה... לא הפנתה לאותה הכרה משפטית בממל"ז, כמכשיר המספק ראיות קבילות, עליה נסמכה היא בטענותיה. בעניין הנדון עתה בפנינו, הרי שהן בפני בית משפט קמא, והן בפני בית המשפט שלערעור, עמדה הפסיקה, אשר ממנה נלמד כי הממל"ז עמד במבחן המשפטי, והוכר כמכשיר המספק ראיות קבילות. לאור החומר המשפטי שהוצג בפני בית המשפט וגם לאור עדותו הנוספת של רפ"ק בן-יאיר בבית המשפט שלערעור, הרי שניתן לומר כי הממל"ז מוכר באופן עקרוני כמכשיר אמין, המספק תוצאות שהן ראיות קבילות, וכי ניתן לעשות שימוש בתוצאות מדידות המכשיר לצורך הרשעת נאשמים (כמובן, בהתקיימם של התנאים הנוגעים לאופן הפעלת המכשיר). המדידה ותוצאותיה, כפי שמבצע המכשיר הנ"ל הינה ראיה קבילה". אכן, בקשה לרשות ערעור על פסק הדין בפרשת נחמני נדחתה על ידי המשנה לנשיא של בית משפט זה (רע"פ 6045/96, לא פורסם), אולם חוששני שמי שראה בכך חיזוק להשקפה בדבר קיומה של חזקה עובדתית בדבר מהימנות הממל"ז, נתפס למסקנה נמהרת.

לפיכך, מסקנתו של מר צור מכל אלה היתה נחרצת: "כל התיאוריות, וכן הניסיון המעשי העומד מאחורי, מביאים למסקנה בלתי ניתנת לערעור שגם אם המכשיר יהיה מתוחכם ככל שיהיה, עקב פעולתו של המכשיר כשעון-עצר למדידת זמן המעוף של פולסי הלייזר, ועקב החזקתו וכיוונו הידניים, אין כל אפשרות למנוע מקרים בהם המכשיר יחשב מהירות 'כאילו' אמיתית, אשר אינה משקפת את המהירות-בפועל". אולם התברר כי עדותו של צור התבססה בעיקרה על הנחות וסברות תיאורטיות, שאף אם הן נשמעו לעתים הגיוניות, הן נדחות מפני סברות דומות המתבססות גם על ניסויי-שטח.

לנוכח תשובות מסוג זה אך טבעי היה שתועדף עדותו של מומחה התביעה, אותה מצאתי לאחר שעיינתי בה כחוות דעת סדורה ומעמיקה.

באשר לערעורה של המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של גד פלר, גם אותו אני סבור כי יש לדחות.

לעניין זה ראה ע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מד"י (להלן: "פס"ד לוי") "...אך גם בהנחה כי הממל"ז אמין, הוראות היצרן מחייבות לא להסתפק בכך, ויש לשוב ולבדוק אותו בכל פעם מחדש טרם הפעלתו, כאשר הבדיקות כוללות את אלה: בדיקה עצמית של כל מכלולי המכשיר; בדיקת תקינותן של הקריאות המתקבלות על לוח התצוגה; בדיקת קיומו של תאום אופקי ואנכי בין נקודת ההצבעה האדומה לקרן הלייזר; בדיקת כיול המכשיר שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים, ושהוא מסוגל למדוד מהירות של כלי רכב נעים." עד התביעה העיד כי רכב הנאשם היה בודד בנתיב נסיעתו ולבדו בכביש בעת המדידה (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 20-21).

...

דיון לאחר שבחנתי את העדויות והראיות ועיינתי בפרוטוקול הדיון, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם נהג במהירות המיוחסת לו בכתב האישום.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ולאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, אני דוחה את טענות הנאשם וקובעת כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה מיוחסת לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהתאם.

לאור האמור הנני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות בצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום הינו: פסילה בפועל לתקופה של אפס עד 12 חודשים, פסילה על תנאי, קנס שנע בין מאות ש"ח עד אלפי ₪.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1200 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

ראו את דברי בית המשפט העליון ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין (1.7.12): "בהצעת חוק בנושא (הצעת חוק מדידת מכשירי אכיפה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חזקת אמינות למידע המופק ממכשירי אכיפה), התשס"ח-2008 הוצע כי סעיף 27א1(ב) לפקודת התעבורה יקבע כי מידע המופק ממכשירי אכיפה יהווה ראיה קבילה שחלה לגביה חזקת אמינות, בהתקיים תנאים מסוימים וביניהם הוכחה כי נערכו למכשיר בדיקות תקופתיות בהתאם לתו התקן שניתן לגביו וכי קיימת לו תעודה המאשרת שעבר בדיקה לצורך אימות דיוק. בתו התקן ייקבעו הנחיות לתחזוקה ולביקורת תקופתית. וכך נאמר בדברי ההסבר:

כך למשל, מכשיר הממל"ז מבוסס על שימוש בקרני לייזר המשודרים בהפרשי זמן ידועים, באופן המאפשר לקבוע את שינוי המרחק שעבר הרכב ממכשיר המדידה ביחידת זמן ידועה.

...

לא הוצגו בפנינו נתונים המלמדים על כך שהתקן אומץ כתקן רשמי [ב"כ הנאשם הגיש את מסמך נ/20, ממנו הוא מבקש ללמוד שאין עסקינן בתקן רשמי - לא מצאנו להידרש לכך שכן אין לשאלת רשמיות התקן השפעה על הסוגיה שבמחלוקת.

לא מצאנו להרחיב הדיון בעניינים אלה בשלב הסיכום, אלא להתמקד בנושאים הנוגעים לשאלת אמינות תוצאות המדידה שמספקת מערכת א3.

מידת הסטייה של מערכת א3 עומדת בדרישות התקן ברמה גבוהה, שכן התקן מתיר סטייה של עד 3 קמ"ש± כשהמהירות היא עד 100 קמ"ש, ועד 3%± כשהמהירות עולה על 100 קמ"ש. לפיכך, אנו קובעים כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי מערכת א3 מספקת נתוני מהירות מדויקים ביחס לכלי הרכב שנמדדים על ידה.

היטיב לתאר את הדברים כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין (1.7.12): וכך אמר: "הגם שבמשפט פלילי – מסוג מסוים ומתוחם – עסקינן, אין מנוס מסוג של איזונים בנידון דידן. תמיד המעולה הוא אויבו של הטוב מאוד. עדיף כמובן להגיע לדיוק מאין כמוהו, שאין להרהר אחריו ולא כלום, אך משהוצג אשר הוצג על-ידי המדינה כפי שתיאר חברי, אין לומר שהמצב כיום הוא כזה שיש לפסול אותו; סדרת בדיקות שתיאר חברי לעניין המכשירים, והמצב במקומות שונים בעולם בהקשר זה, אינם מעוררים חשש כבד של הרשעות שווא; וסוף סוף יש לאכוף את החוק נגד מפריו, וראוי שדבר זה לא יישכח ולא יטבע מתוך השאיפה לפרפקציוניזם. אך אחרי שאמרנו זאת, נשוב ונאמר, כי אין לאפשר מדרון חלקלק והתרת הרצועה, וההקפדה על אותן בדיקות שהמשטרה אכן עורכת כבר כיום חייבת להיות ללא פשרות תוך פיתוח וקידום כאמור, וגם תוך בקרה פנימית מתמדת, כולל בדיקות פתע של יחידות בקרה להבטחת העירנות והביצוע הראוי". לאור כל האמור, לאחר שהוכחה בפנינו אמינותה של מערכת א3, ולאחר ששוכנענו כי המערכת הייתה תקינה במועד ביצוע העבירות, כי הותקנה ותוחזקה כנדרש, וכי הכשלים עליהם הצביע ב"כ הנאשם לא היה בהם כדי לבסס ספק סביר באשר לאמינות מדידות המהירות שסיפקה מערכת א3, שוכנענו מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ועל כן אנו מרשיעים את הנאשם בשלוש עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש טען כי מדידת הממל"ז במקרה שלו לא הייתה אמינה, וזאת בשל שני גורמי טבע: פרץ רוח חזק, אשר יכול היה להזיז את המכשיר כיוון שלא הונח על חצובה, והתגלגלות שיחים קטנים ברוח בין רכבו של המבקש ובין רכבו של השוטר המפעיל, אשר הפריעו למדידה.

אשר לטענות המבקש בנוגע לאמינות המדידה, קבע בית-המשפט כי הממל"ז פולט קריאות טעות ואינו מספק קריאת מהירות בעת שגוף זר חוצה את קרן הלייזר או עקב תזוזת יד של המפעיל, ועל כן, התגלגלות שיחים או פרץ רוח אין בהם כדי לשנות מתוצאת המדידה הסופית.

...

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.