אלימות פיזית של מורה כלפי תלמידה

המשנה לנשיא ברק אמר (בעמ' 192): "אלימות פיזית כלפי תלמיד אסורה היא. מלקות, מכות ומשיכות אוזניים - אין מקומן בבית ספר. חדר הכיתה הוא מקום הוראה ולא זירת אלימות. גופו של תלמיד ונפשו אינם הפקר. כבודו כאדם נפגע אם מוריו מפעילים כלפיו אלימות פיזית". המורה הורשעה על ידי בית המשפט המחוזי בעבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ובית המשפט הטיל עליה עונש של שני חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על-תנאי של ששה חודשים.

וכך אמרתי בעש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 678, בהקשר אחר, לגבי תפקיד מורה כלפי תלמיד: "התפקיד של מורה מחייב, מעצם מהותו, סטנדרד היתנהגות גבוה, במיוחד כלפי התלמידים. מורה מוצב בדרך-כלל בעמדה של מרות כלפי התלמידים: ניתנת בידו סמכות לקבוע אם ובאיזו מידה, יצליח התלמיד בלימודים. מעבר לכך: המורה מוצב בעמדה של חינוך כלפי התלמידים; היא מקנה לו מעמד וסמכות בעיני התלמידים, אך היא גם מטילה עליו אחריות מיוחדת כלפי התלמידים. הציבור, המפקיד את התלמידים בידי המורה, סומך עליו שיעשה כל שביכולתו כדי לקדם אותם. זהו תפקיד שיש בו נאמנות. אכן ,כל עובד ציבור הוא נאמן הציבור... ומורה, כלפי התלמידים, על אחת כמה וכמה". לפיכך, גם אם מורה שנהג באלימות כלפי תלמיד הועמד לדין פלילי בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו, אין בכך כדי לפטור את מערכת החינוך מן החובה לברר את השאלה אם ראוי, נוסף לכך, לנקוט הליכי משמעת נגד אותו מורה.

...

מכל מקום, אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת אינם מצדיקים התערבות של בית משפט זה. לפיכך אני דוחה את הערעור.

לטענת המבקשת, היתנהגותו של המשיב מטרידה מורים נוספים ומפריעה לניהולו התקין של בית הספר בשגרה וכי הארוע מיום 9.9.13 מעלה חשש כי הדברים יסלימו לכדי אלימות פיזית ועל כן עתרה להרחיקו מבית הספר ומאזור מגוריה.

בין היתר ציין התבטאויות אותן הוא מפרש כ"לא הולמות" של מורות כלפי תלמידים לרבות: "מכחישי שואה", "חבורת הזבל" ו"התפוז המכאני" שבעניינן לא פעלה המבקשת כמצופה לעמדתו; סוגיה הנוגעת לתשלומי הורים בסך של כ – 600,000 ₪ שנגבו בעבר והיו אמורים לטעמו להיות מושבים להורים ובעניין זה ככל הנראה מיתנהל הליך נפרד, וכן היתערבות מנהלת בית הספר בבחירות ועד ההורים בנגוד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך.

...

טרם חתימה הגם שלטעמי התוצאה המשפטית אליה הגעתי היא התוצאה המתחייבת מיישום נסיבות מקרה זה על הדין החל בעניין הרי שלא אוכל לסיים החלטה זו מבלי להתייחס, ולו בקצרה, להיבטים העקרוניים של הסכסוך כפי שצפו ועלו במהלך הדיון.

אין בידי לקבל את טיעוני המבקשת בסיכומיה כאילו מתן צו למניעת הטרדה מאיימת הינו צו הניתן כעניין שבשגרה או כעניין של מה בכך וכי ניתן לאזן אי הנוחות או הנזק הנגרמים על ידו בפתרונות טכניים דוגמת העברת הקטין לבית ספר אחר, או לחלופין מניעת כניסת המשיב לבית הספר וזימון אמו (להבדיל מאביו) במקרים הדרושים בלבד.

כב' השופט דנציגר נדרש להיבט המהותי הגלום בצו למניעת הטרדה מאיימת ברע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, החלטה מיום 28.4.11) באומרו : "צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות ואינו עניין דיוני גרידא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחרות ולאוטונומיה". סוף דבר משלא עלה בידי המבקשת בנסיבות המקרה שבפניי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה, דין הבקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת - להידחות.

כבר בנערותו התגלו בעיות היתנהגות לרבות אלימות פיזית ומילולית כלפי תלמידים ומורים בבית ספר בו למד, מה שהוביל להרחקתו מלימודים.

. להרחבה על הראציונאל העומד בבסיס האיסור על העבירה, הפניתה התביעה לדו"ח מסכם של הצוות הבין משרדי להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפוליגמיה, יולי 2018 (עמודים 48-49) (להלן: "הדו"ח הבין-משרדי"), הפניתה להנחיית היועמ"ש ולעולה מפסיקת בתי המשפט במהלך השנים מאז חקיקת האיסור ועד לפסיקה האחרונה של בית המשפט המחוזי בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 11731-04-22 עיד אבו סבילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.06.2022), שם חוזר ועומד בית המשפט על חומרת העבירה ומטרת הענישה המחייבת מאסר בפועל, תוך שציין כי בהיתחשב בפרק הזמן שעבר מאז החלה האכיפה בעבירה זו ועל מנת לגרום להרתעה אפקטיבית מפני ביצוע העבירה, שרווחיה בצדה, "יש מקום לשקול החמרה של ממש בענישת נשואי ביגמיה חדשים". נטען כי נוכח הפגיעה החמורה של הנאשם בכבודה ומקומה של האשה לרבות בכלל הערכים המוגנים, הרי שלאור פסיקת בתי המשפט במקרים דומים, ובעיקר קביעות בית המשפט המחוזי בעיניין אבו סבילה, מיתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם בנסיבות ביצוען צריך לנוע בין 10 – 20 חודשי מאסר בפועל.

...

כאן המקום לציין כי שירות המבחן פרט ובהרחבה בקשר עם ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת הרשות לשיקום האסיר, ובתוך כך גם ציין בדיקתו בקשר עם ההליך הטיפולי אל מול מספר גורמים בשב"ס. דווקא ההגנה היא זו שלא הגישה מסמכים הנוגעים לדיון שהתקיים במסגרת וועדת השחרור של הנאשם, לא כטענתה כי הוגשו במזכירות ביום הדיון בטיעונים לעונש שהתקיים ביום 3.1.23 וגם לא לאחר החלטתי מיום 12.1.23 בה הסבתי שימת לבו של ב"כ הנאשם בעניין, והגם שכך לא הוגשו מסמכים בקשר עם וועדת השחרור.

סוף דבר מכלול הנסיבות והשיקולים שהובאו לעיל לרבות מכלול התופעות השליליות הקשות הנובעות מעבירה הביגמיה, מצדיקים ענישה ברף הגבוה של מתחם הענישה כעתירת התביעה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ראשית חטאת בכך שלא קיבלה מבעוד מועד זימון בכתב המפרט את הטענות נגדה ובכך שלא הותר למורה להיות נוכחת בעת שהמפקחות - חברות הועדה, הציגו בפני חברי הועדה האחרים: שני נציגי הסתדרות המורים וגב' לבה מנהלת גף במשרד החינוך, חוות דעתן השלילית מהתנהלותה של המורה, והשיבו לשאלותיו של נציג הסתדרות המורים בעיניין זה. המפקחות פטרון וקרן ציינו במיוחד מכתבים ותלונות הורים שקבלו על אלימות פיזית ומילולית שהפעילה המורה כלפי התלמידים.

...

המדינה טענה כי פיטוריה של המורה היו כדין, משיקולים ענייניים, כי שולמו למורה כל זכויותיה על פי דין ועל כן יש לדחות את התביעה על כל רכיביה.

סוף דבר הרינו קובעים כי פיטוריה של המורה, על פי מהותם, הם פיטורים מסיבות מינהליות, כתוצאה מביטול מקצוע כלכלת הבית.

מתקבלת תביעתה של המורה להגדלת הגמלה מטעמי בריאות באופן שלהלן: המדינה תבחן את המסמכים והאישורים שהמורה המציאה במצורף לבקשה למענק הסתגלות שהגישה ביום 15.6.2004 ומסמכים אחרים שהגישה עד ליום פרישתה, 31.8.2002.

נדחה ערעורה של המורה בעניין תביעתה לתשלום הפרשי שכר בגין הפחתת היקף המשרה; ובעניין תביעתה להפרשי שכר עבודה.