אלימות במשפחה: אונס, תקיפה מינית ומעשים מגונים

בגין כל אלה יוחסו לעורר ולעוררת עבירות רבות של עבירות מין במשפחה (אינוס) לפי סעיף 345 (ב)(1) ו-(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק בצרוף סעיף 351(א) ובצרוף סעיף 354 לחוק; עבירות רבות של עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) לפי סעיף 348(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345 (ב)(1) ו-(ב)(5) לחוק ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, בצרוף סעיף 351(ג)(2) ובצרוף סעיף 354 לחוק.

גם בן זוגה והוריו שנחקרו במישטרה מסרו גרסאות העולות בקנה אחד עם גרסת המתלוננת 1, ולפיהן סיפרה להם המתלוננת 1 על מעללי העוררים והם תמכו בה ועודדו אותה לפנות למרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית (הודעת אב בן הזוג מיום 23.3.2016, שעה 13:08; הודעת אם בן הזוג מיום 23.3.2016, שעה 13:08; הודעת בן הזוג מיום 21.3.2016, שעה 14:48).

המעשים המיוחסים לעורר – עבירות מין קשות במשפחה ואף עבירות אלימות – כמו גם מאפייני אישיותו שעליהם עמד שירות המבחן מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת מהעורר.

...

כפי שציינתי קודם לכן, הכרעה בשאלות של משקל ומהימנות מסורה לבית המשפט הדן בהליך העיקרי, ולא שוכנעתי כי בשלב זה יש בכוחן של טענות העוררים להצביע על פרכה ממשית בגרסתה.

האישום השני גם לעניין האישום השני סבורני כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית.

בכפוף לאמור הערר נדחה.

העותר נדון למאסר של 14 שנים בגין הרשעתו בשורה של עבירות מין ואלימות במשפחה, לרבות אינוס במשפחה, תקיפת קטין, גרימת חבלה חמורה ומעשה מגונה בקטין במשפחה והיתעללות בחסר ישע.

המעשים בוצעו בבנותיה של בת זוגו של העותר.

...

לא מצאתי עילה המצדיקה התערבותו של בית המשפט ודינה של העתירה להידחות.

אין בידי לקבל טענת ב"כ העותר כי חוות הדעת של וג"ע אינה מנומקת.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העתק מתיעוד כל הפגישות והשיחות שערכה המתלוננת במרכז מסל"ן. במהלך הדיון הוסיף ב"כ הנאשם בקשה לקבל גם את תלונותיה הקודמות של המתלוננת במישטרה תוך שנאמר : "לנו יש אינדיקאציה לתלונה אחת כזו". כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) ועבירת מין במשפחה (אינוס).

אשר לבקשות ביחס לתעוד פגישות עם פסיכולוג ושיחות במרכז מסל"ן (מרכז סיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית) - בתיק החקירה חוות דעת פסיכולוג אשר הוא עד תביעה מס' 13, ושני מסמכים של מסל"ן, החתומים על ידי עובדת סוציאלית אשר הנה ע.ת. 12.

...

עם זאת, בוודאי שייתכנו מקרים שבהם ימצא בית-המשפט, כי חומר מסויים אכן מהווה "חומר חקירה", במובנו של סעיף 74 לחוק, אף אם הוא אינו מצוי בידי התביעה.

אינני מוצא כי יש באמור בבש"פ 3954/13 לעיל, כדי להביא למסקנה כי גם בעניננו מדובר בחומר חקירה ובבקשה לפי סעיף 74, כטענת ב"כ הנאשם.

בהיעדר כל אינדיקציה לכך שהמבוקש כולל חומרים רלוונטיים לאישום או להגנת הנאשם, הרי שנותרים אנו עם האמור בבש"פ 9322/99 לעיל כי "העובדה שחומר כלל אינו בידי גורמי החקירה והתביעה, מצביעה בדרך כלל על כך שאין מדובר בחומר חקירה". מכל האמור הבקשה נדחית.

עוד הדגישה הועדה בהמלצתה את חומרת מעשיו של המערער, ושקלה מנגד את הודאתו, הבעת החרטה והמניע שגרם לו לעשות כן, וכן הביאה בין שיקוליה את העובדה שמדובר באלימות במשפחה השונה מאלימות או תקיפה כלפי מטופל במרפאה, אך הדגשיה כי ההיבט האתי הרפואי אינו סובל היתנהגות מעין זו המתוארת בקובלנה, והסבירה כי חברי הועדה אינם יכולים לקבל כי מי שממונה על בריאות הציבור יהיה אלים ויסכן חיי אדם, ולכן החליטה להטיל אמצעי משמעת שיהא בו משום הרתעה למערער ולכל ציבור העוסקים ברפואה.

לאחר שיקלול כל הנתונים, הן לחומרא והן לקולא, צוין בסעיף 24 להמלצה: "נציין כי, הובאו בפנינו תקדימים אשר בגין מעשים מגונים ואלימות הוטלו עונשי התלייה של חודשיים מספר. אך נציין, כי למעט עניינו של פלוני – ת/3 – הרופא שאנס את אישתו, לא היתה בהם חומרת מעשים המתוארת בפנינו. אומנם ב- ת/3 מדובר באונס, אך עדיין בארוע חד פעמי לצד עבירות של איומים. אך מסכת האירועים נשוא הקובלנה דומה יותר בחומרתה לעניין זה, וזאת בשל אופייה של האלימות, אשר נמשכה כ- 3 שנים וכללה אלימות מינית". [ההדגשות הוספו, א.א.א] .

...

איני מקבלת את טענות המשיבים שנושא עבירות מין כלל לא נלקח בחשבון על ידי הוועדה בעת שגיבשה את המלצתה בעניינו של המערער, שכן בסעיף 24 להמלצה, נכתב על ידי הוועדה 'ברחל בתך הקטנה', כי מסכת האירועים המיוחסים למערער דומים יותר בחומרתם לתקדים שעליו הצביע ב"כ הקובל בעניין רופא אחר שהורשע באונס, וזאת, לטעמה של הוועדה, בשל אופייה של האלימות שביצע המערער, ואשר נמשכה כ- 3 שנים וכללה אלימות מינית.

לאור המקובץ לעיל, ולאחר שהצבתי לנגד עיניי את מסכת העובדות שבגינן הורשע המערער, את המלצת הוועדה והחלטת המשיב 2, ואת הטיעונים המפורטים של שני הצדדים, בכתב ובעל פה, ובהתחשב בכלל הנתונים שנשקלו ע"י הוועדה, אלה שלקולא ואלה שלחומרא, ובהתחשב בתקופה שבה נמנעה מהמערער האפשרות לעבוד במקצוע רפואת השיניים, במהלך התקופה שבה שהה במעצר בית ובמהלך התקופה שבה ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום לקבל את הערעור במובן זה שתקופת התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים תקוצר ותעמוד על תקופה של 6 חודשים, וזאת החל מיום 13/7/2023.

סוף דבר הריני מקבלת את הערעור ומעמידה את תקופת התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת השיניים על תקופה של 6 חודשים, החל מיום 13/7/2023.

כפי העולה מכתב האישום המתוקן, הנאשם הורשע בבצוע עבירת מין אחת – מעשה מגונה בכוח, ובמספר עבירות אלימות, לרבות תקיפת בת זוג, איומים, כליאת שוא, סחיטה באיומים, לצד עבירת רכוש – הסגת גבול, ועבירה נוספת של הטרדה באמצעות מתקן בזק.

מדיניות הענישה הנהוגה – בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חומרתן היתרה של עבירות המין והאלימות במשפחה, ועל הצורך להחמיר בענישה בגינן, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעה אישית וציבורית, לצד שקולי גמול והגנה על שלום הציבור.

עיינתי, בנוסף, בע"פ 1838/20, ע"פ 1880/20 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.05.2021), שבמסגרתו אישר בית המשפט העליון את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט זה שזיכה את הנאשם מעבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, אינוס, וכליאת שוא, והרשיע אותו בעבירה של מעשים מגונים בכוח (מספר מקרים) (לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין).

...

לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה. לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.