אלימות במשחקי כדורגל בבתי ספר: אחריות וטיפול

ב – 30.12.06, במהלך משחק כדורגל בחצר בית הספר נפל ונחבל בקרסוליו השמאלי.

היתנהלות זו כמו גם הרצון לבוא לקראת התובע שאין לו אחריות להכשלת הייצוג, הביאו להתמשכות ההליכים.

הוא הישתלב בנבחרת נוער במועדון מכבי שעריים, גם אם התעמת עם המאמן, עם נערים אחרים, עם מוריו ועם גורמים אחרים, גם אם סולק, לפי טענת הנתבעת מהנבחרת, גם אם טופל בשירות פסיכולוגי בשנת 2000, אין אינדיקאציה לחריגה מהנורמה.

מרישומיה עולה שסיפר לה על חוויות ילדות ונערות, על תחושות זעם, על הצורך שלו לפרוק אותן באלימות ועוד.

...

סוף דבר התובע לקה בנכות אורטופדית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן אגרות משפט ובנוסף הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

יתרת התביעה נדחית.

כך, לפיזיותרפיסט שטפל בו בסמוך לאחר התאונה, ספר התובע על אופן קרות התאונה באופן הבא: "ש. זה נכון שהפיזיותרפיסט שאל אותך איך נפצעת והוא קיבל ממך פרטים איך נגרם לך הנזק?

ובהמשך: "משחק כדורגל בבית הספר הוא, ללא ספק, ארוע רב מתח ועניין לקבוצות המתמודדות ולאוהדים. משחק ידידותי עלול להפוך בקלות ובמהירות להתכתשות רבת משתתפים, במיוחד כשמדובר בנערים בני 17-18, אשר בלהט המשחק עלולים לשכוח את כללי הזהירות ולנהוג בפראות ובאלימות. משום כך נראה לי, בנגוד לעמדת בית-משפט קמא, כי בנסיבות העניין ועל-פי הכללים שהוצגו לעיל, הייתה צריכה להיות באליפות נוכחות כלשהיא של בגיר - מורה או מדריך - ובהעדרה יש משום התרשלות של המשיבה. בכך לא סגי כי יש גם לבדוק, אם היתקיים קשר סיבתי בין העידר הפיקוח לבין התאונה. כלומר, יש לבדוק אם נוכחותו של מורה במיגרש הכדורגל הייתה מונעת את התאונה". (הדגשה לא במקור - שם, בעמוד 773).

זאת ועוד, אין בהעדר השגחה כדי להטיל אחריות בכל מקרה, גם לא כשמדובר בתלמידים רכים בשנים.

בנסיבות אלו, אין לצפות ממורה, כי עובר לכל שיעור ספורט, ישוב ויחזור על הוראות בטיחות למשחק כדורגל, שהנה פעילות ספורט שגרתית בבתי הספר לבנים.

...

דיון לאחר ששמעתי את עדויות התובע ושניים מחבריו אשר היו נוכחים בעת התאונה, ובהעדר עדות לסתור, מצאתי לקבל טענת התובע, לפיה המורה לא נכחה במגרש בעת התרחשות התאונה (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול בשורה 11; עדות יואב מור עמוד 24 לפרוטוקול בשורה 11 ועדות יהודה דנינו עמוד 29 בשורה 21).

סוף דבר התובע לא הוכיח כי קמה חבות של מי מהנתבעות כלפיו.

דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1990, לטענתו, ביום 1.1.03 כתוצאה מבעיטות שבעטו בו ילדים במהלך משחק אלים בשם "קדווה", ששיחקו בהפסקה בהיותו תלמיד בבית הספר "כנרת" שבקיבוץ כינרת (להלן: "ביה"ס").

במקרה דנן, בתעוד הראשון המצוי ביחס לפניית התובע לקבלת טפול רפואי ביום 11.1.03 (עשרה ימים לאחר קרות הארוע הנטען) - תעודת חדר מיון מבית החולים פוריה (נ/2) נרשם: "מזה מס' ימים כאבים בברך ימין וצליעה, ללא סיפור של חבלה". וכן: "אין סימני חבלה חצוניים...". בסיכום המחלה מבית החולים פוריה (נ/3) נרשם: "לדברי המשפחה, מזה 10 ימים התחיל לסבול מכאבים והגבלה בתנועות ירך ימין עקב משחק כדורגל". במכתב רפואי מיום 12.1.13 מבית החולים שניידר (נ/4), אליו הועבר התובע, נרשם: "מזה כשבוע וחצי כאב במפשעה הימנית ללא קשר למשחק כדורגל ששיחק ביום שהתחיל הכאב- ללא טראומה/ חבלה". הינה כי כן, באף מיסמך רפואי לא נזכר אותו משחק אלים.

גם אם המדובר היה בפגיעה במסגרת משחק כדורגל (בנגוד לגירסה הראשונית שמסר התובע בביה"ח, על פיה לא היה כל סיפור של חבלה), הרי כבר נקבע כי בכך אין די כדי להטיל אחריות על מורי ביה"ס. ככל שאין המדובר בבעיטה מצד ילד אלים שניתן היה לצפות היתנהגות אלימה מצדו ולמנוע ממנו לשחק כדורגל וככל שאין המדובר בהשתוללות נמשכת, אלא בארוע שניגרם באופן פיתאומי תוך כדי משחק כדורגל שיגרתי, הרי כבר נקבע בע"א 715/79 גדעון ****י נ' אורט ישראל נתניה, פ"ד לה(2) 64 שם המערער נדחף על ידי שחקן כדורגל בשעת משחק ומעד, כי: "ראוי שהמורה יהיה בקירבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מיעדה בעת ריצה או היתנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקירבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים" (עמ' 772).

...

אינני מקבלת את גרסת התובע בעניין.

מכל המקובץ עולה, כי משלא הוכיח התובע כי המדובר היה במשחק אלים שמורה משגיח יכול היה למנוע ולמעשה,התובע לא הוכיח כלל את הנסיבות הנטענות לפגיעתו, לא הוכח גם הקשר הסיבתי בין הפגיעה לרשלנות הנטענת ודין התביעה להידחות.

לאור כל האמור התביעה נדחית.

המורה סרב להכניסו לכיתה, ועל כן ירד למגרש הכדורגל, שם שיחק עם חבריו.

אחריות משרד החינוך בתחום המדיניות הכוללת דומה כי נקודת המוצא לבחינת ההתרשלות בעניינינו הנה המדיניות הכוללת לטפול באלימות בבתי הספר.

...

מקובלת עלי עדותם של אותם עדים לפיה משרד החינוך הוא האחראי על התווית המדיניות בטיפול באלימות, כמו גם על התווית מדיניות בנושאים כלליים נוספים.

מעבר לכך שלא מצאתי כל עיגון בכללים או בהנחיות להרחקת התלמידים הניצים אל מעבר לתחום בית הספר, אני סבורה שאמצעי זה להתמודד עם האלימות הינו בלתי סביר.

כן ישלמו הנתבעים והצד השלישי את הוצאות התובעים, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.2%.

בית המשפט העליון, חזר ופסק כי לא ניתן להטיל אחריות על בית ספר ומוריו, בגין התרחשות אירוע פיתאומי שארך שניות ספורות ואשר בנוכחות מורה, לא היה כדי למונעו, ראה לעניין זה; ע"א 715/79 ****י נ' אורט ישראל, פ"ד לה (2) 764 (1981), דנ"א 2571/94 הנ"ל, וע"א 8593/05 בית עדה נ' עריית קריית אונו (לא פורסם, 20.1.08).

בפסק הדין בעיניין ת.א. 6665/03 (שלום ראשל"צ) שי חלילי נ' עריית ת"א-יפו (לא פורסם, 17.9.07), דובר בתופעה מדאיגה וידועה של משחקי אלימות, בבית הספר, אשר לא טופלה ולא רוסנה כהלכה-ואלה לא פני הדברים בעניינינו.

את נסיבות אירוע התאונה השנייה, תאר התובע בתצהירו, כדלקמן: "ביום 11/06/1996, עת הייתי בכיתה יא בתיכון כנות, במהלך שיעור חופשי עקב אי נוכחות מורה, ניתן לנו כדור על ידי המורה להתעמלות, מר איציק פריצקי ושלח אותנו לשחק כדורגל על מגרש הבטון הממוקם בחצר בית הספר, המורה לא ליווה אותנו לחצר כפי שהיה נהוג במקרים מהסוג הזה.

...

לאור מסקנתי כי לא הוכחה אחריות הנתבעת מס' 1, בגין התאונה הראשונה, דין התביעה בגין התאונה הראשונה, להדחות.

לאור מסקנתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח כי המגרש היה רטוב, עקב השקיית המדשאה על ידי ממטרות, דין התביעה בגין התאונה השנייה, להדחות.

התביעה נדחית.