אכיפת פסק דין סיני בישראל לפי חוק אכיפת פסקי חוץ

סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ מונה את התנאים המצטברים שיש להוכיח כדי לזכות בסעד של אכיפת פסק דין זר. ואלה התנאים המצטברים שעל מבקש האכיפה להוכיח: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.

לא אוכל לבסס החלטה להכריז על פסק דין אכיף כשתנאי כה מהותי הנידרש לפי החוק בישראל יתבסס על חוות דעת לא מדויקת וחסרה.

וכך נאמר בע"א 7884/15 רייטמן נ' ‏Jiangsu Overseas Group Co Ltd (14.8.2017): "במצב שבו אין הוכחה דה-פאקטו לאכיפה (או סרוב לאכיפתם) של פסקי דין ישראליים על ידי בית משפט סיני, על המערער מוטל הנטל להוכיח כי אין פוטנציאל סביר לאכיפה כאמור. אם לא עלה בידיו להרים נטל זה – אזי ייקבע כי מתקיימת דרישת ההדדיות" (בעמ' 15).

...

לכך אוסיף כי אני סבורה שטענה שכזו היא חרב פיפיות שהרי המשיב פלוק צרף חוות דעת שניתנה על ידי מי שמונתה לשופטת בערכאה הגבוהה בסיירה לאון ובטענה שהעלה המשיב יש משום הטלת ספק במערכת המשפט בסיירה לאון ובעצם יכולה לרמז גם על המומחית מטעמו, ממנה ןמאמינותה התרשמתי וכבר ציינתי.

סיכומם של דברים בקשת המבקש להכריז על פסק החוץ אכיף בישראל נדחית, מן הטעמים הרבים שתיארתי לעיל ונשענו על מספר רבדים, שדי בכל אחד לבדו כדי לדחות התובענה שבעתיים כשמדובר במספר רבדים.

ואדגיש כי הדיון נקבע רק לאחר שהמבקש עמד על זכותו (שאיני חולקת עליה) לחקור את העדים מטעם המשיב פרונטאלית באולם בית המשפט ולא הסתפק בחקירה באמצעים חזותיים (הודעתו מיום 17.10.2017), כפי שבסופו של יום היה לאור הנסיבות שהוא תרם להן; - במהלך ההליך החליף המבקש שוב ושוב עורכי דין, בהתאם לזכותו היסודית של כל בעל דין, ואולם הדבר הכביד על ניהול שוטף ורציף של ההליך (ראו למשל את בקשות הארכת מועדים עקב חילופי עורכי דין מיום 7.12.2016; 25.12.2016, 18.2.2018, 8.9.2019); - המבקש ביקש ארכות חוזרות להגשת הסיכומים (ארבע ארכות מועד שהסתכמו כמעט בחודשיים ולהן הסכימו ב"כ המשיב) והנה עם הגשת הסיכומים התברר כי ארכות אלו נועדו לחיפוש ראיות ואכן אחת מהן צורפה ללא אישור לסיכומים, שכן גם לדברי המבקש הוא פעל ללא לאות מאז דיוני ההוכחות, למציאת ראיה שתסתור את חוות הדעת של הגב' תומפסון על הדין הזר, ורק סמוך להגשת הסיכומים עלה בידו למצוא, כך לדבריו, את הראיה שצירף (ראו תגובתו לבקשה למחיקת הראיה מיום 14.12.2018) [אין זה המקום להזכיר את החלטתי ואת נימוקיה]; על חלק מהתנהלות זו כבר פסקתי הוצאות לזכות המשיב (למשל בגין הגעת העדים מחו"ל והוצאות הטיסה ושהותם בארץ לפני הדיון), אלא שאני סבורה כי יש לתת ביטוי במסגרת חיוב בהוצאות להתנהלות בתיק ובין השאר להמשכות ההליכים, להוצאות שנדרשו בגין חוות דעת המומחים מחו"ל, והוצאות ב"כ המשיב, ולאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך כולל של 120,000 ₪.

(1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; (2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; (3) ההיתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל; (4) נתמלאו בו תנאי ההסכם.

בהתאם להוראות סעיף 11(ב), התנאי להכרה אגבית הוא "שמן הדין ומן הצדק לעשות כן". אשר לשיקול הדעת שניתן לבית המשפט בעיניין זה נקבע, כי בפרשנות המושג "מן הדין ומן הצדק" ניתן לפנות להוראות סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, המגדיר מקרים שבהתקיימם לא ייאכף פסק דין זר בישראל [ראו למשל עניין פרקסיס אנרג'י הנ"ל, ע"א 3294/08 GOLDHAR CORPORATE FINANCE LTD נ' S.A KLEPIERRE (פורסם בנבו, 6.9.2010) (להלן: "עניין גולדהאר"), וכן ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(3) 227 (1987)].

סעיף 6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ- אפשרות סבירה לטעון טענות ולהביא ראיות טענה נוספת של המשיבה היא כי לא ניתנה לה אפשרות סבירה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה בפני הערכאות בסין, ועל כן, בהתאם להוראות סעיף 6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, אין מקום להכיר בפסק הדין ובפסק הדין בעירעור.

...

על כן, כאמור, מקובלת עלי טענת המבקשים, שלפיה קם השתק פלוגתא בכל הנוגע לטענות המשיבה ביחס להסכם ההשקעה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להכיר בפסקי הדין שניתנו בהליך בסין, הן בפסק הדין והן בפסק הדין בערעור, לצורך הליך זה. משכך, וכמפורט לעיל, קם השתק מסוג השתק פלוגתא ביחס לטענות הנוגעות להסכם ההשקעה, ואין מקום לדון בהן בשנית במסגרת ההליך דנן.

המזכירות תדוור החלטתי זו לב"כ הצדדים.

השופטת עינת רביד: ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (ה"פ 6900-06-17; כבוד השופט עדי הדר) מיום 24.2.2020 בגדריו דחה בית המשפט את בקשת המערערת על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958 (להלן: החוק) לאכיפת פסק חוץ, שנתן בית משפט בגיאורגיה, בשל העדר הדדיות בקיום פסקי דין בין המדינות.

פס"ד רייטמן דן במקרה של אי אכיפה בכלל של פסקי דין זרים במדינת סין ובפס"ד דאבל קיי הוכחה ברוסיה הוראה מפורשת שאי אפשר לאכוף פסקי חוץ בהעדרה של אמנה רלוואנטית והוצג פסק דין שבו סרב בית המשפט ברוסיה לאכוף פסק דין ישראלי ובכל זאת בית המשפט העליון אפשר את אכיפת פסק הדין הזר.

...

לא שוכנענו ולא הוצג לנו שחלוף הזמן ממתן אותו פסק דין בשנת 2010 הביא לשינוי של ממש בפסיקה בגיאורגיה (ראו חוות הדעת של מומחה בית המשפט ופסק הדין האנגלי שניתן בשנת 2016).

סוף דבר לו דעתי תשמע, אציע לחברי לדחות את הערעור.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 20,000 ₪.

אפשרות שנייה - כינון הורות על ידי קליטתו של פסק הדין הזר בישראל אפיק משפטי נוסף, אותו הציעה התובעת לצורך כינון הקשר ההורי, הוא על ידי קליטתו של פסק הדין הזר ממדינת אורגון לתוך הדין הישראלי, מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ.

בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה: )1( חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; )2( ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; )3( ההיתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל; 4) נתמלאו בו תנאי ההסכם.

אנו אכן חיים בעולם ההופך ל"כפר אחד The Lockformer ' גדול" (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני ( 1989 ) בע"מ נ 23 [, בעמ' 114 ).

...

נהפוך הוא: סובר הוא כי אין מניעה עקרונית להיעתר לבקשות האימוצים, ומבקש הוא להותיר הכרעה לגופן של בקשות פלונית ואלמונית עד לאחר בירור פרטני בבית-המשפט.

סוף דבר המקרה המונח לפניי - חריג.

ברוח דברים אלה, סבורני כי במקרה שלפניי, ניתן ליישם מנגנון אימוץ מקוצר, במסגרתו יהא בית המשפט רשאי להכיר בניתוק הקשר מהאם הפונדקאית מכוח פסק הדין הזר, וזאת מבלי להעמיד דרישות נוספות לפונדקאית לצורך הוכחת ניתוקו של הקשר ההורי.

סעיף 3(2) – "הפסק אינו ניתן עוד לערעור" כידוע, התנאי שבסעיף 3(2) לחוק לפיו הפסק אינו ניתן עוד לערעור, פורש בפסיקה באופן דווקני ומצמצם שמשמעו "ערעור" במובן הטכני, כך שקיומה של אפשרות לשנות את פסק החוץ או לבטלו בבית המשפט שבו ניתן, אינה פוגמת בסופיות פסק החוץ לצורך אכיפתו (ר' למשל: ע"א 1948/15 ‏JSC VTB BANK‏ נ' ד"ר יבגני מרגוליס (פורסם במאגרים, 6.3.17) פסקה 19); רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. חברה שמושבה באיטליה נ' משה קטן בע"מ (פורסם במאגרים, 7.9.00) פסקה 6; ע"א 74/77 Land Nordrhein-Westfalen נ' פרידמן (פורסם במאגרים, 8.9.77) בעמ' 724).

על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מחוק אכיפת פסקי חוץ (תיקון), התשל"ד-1974, במסגרתו שונה נוסחו המקורי של סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958, אשר לשונו הייתה "תכנו של הפסק אינו סותר דיני מדינת ישראל או תקנת הציבור בישראל" (ההדגשה הוספה), לנוסחו כיום.

עוד נקבע בהמשך פסק הדין, כי: "39. הנטל להוכיח העדר הדדיות באכיפה מוטל על כתפיו של המתנגד לאכיפתו של פסק החוץ [כך נקבע בע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה, פסקה 14 (9.3.2009) [פורסם בנבו] , וראו גם: ע"א 1948/15 JSC VTB BANK נ' מרגוליס, פסקה 21 (6.3.2017) [פורסם בנבו] ]. היינו, במצב שבו אין הוכחה דה-פאקטו לאכיפה (או סרוב לאכיפתם) של פסקי דין ישראליים על ידי בית משפט סיני, על המערער מוטל הנטל להוכיח כי אין פוטנציאל סביר לאכיפה כאמור. אם לא עלה בידיו להרים נטל זה – אזי ייקבע כי מתקיימת דרישת ההדדיות.". עוד יש לציין כי בתי המשפט בישראל אכפו בעבר פסקי חוץ שניתנו ברוסיה.

...

אני סבורה כי לא נומק ולא בוסס כנדרש הצורך במתן סעדים אלו, מעבר להתייחסות להיקף החריג של פסקי החוץ שצוין בהקשר לבקשה למתן סמכויות לכונס הנכסים.

אינני סבורה כי די בכך על מנת להיעתר לבקשה למתן סעדים מסוג זה, זאת אף בשים לב לכך שדרך המלך לאכיפת פסקי דין היא באמצעות הליכי הוצאה לפועל (ר' למשל: רע"א 5442/09 שרבט נ' שרבט (פורסם במאגרים, 12.1.10) פסקה 17).

לפיכך, לא מצאתי להיעתר לבקשות אלו.