אכיפת פסק דין בבית משפט לענייני משפחה

בבית המשפט העליון ע"א 667/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בתמ"ש 14737-09-23 מיום 7.1.2024 בשם המערער: עו"ד איתי אנשל ][]פסק-דין

בו ביום פתחה המשיבה בהליך נושא העירעור שבמסגרתו הגישה תביעה נגד המערער לאכיפת פסק דין קודם בעיניינם של הצדדים, שלפיו נידרש המערער לשלם פיצויים למשיבה בגין זכויותיה בנחלה, וככל שלא יעשה כן תוכל המשיבה לעתור למינוי כונס נכסים לצורך מכירת הנחלה (להלן: התביעה ו-פסק הדין הקודם בהתאמה).

...

בתוך כך נטען, כי במסגרת שיח שנערך מחוץ לפרוטוקול ציין המותב כי לעמדתו דין התביעה נושא הערעור להתקבל, ושיש למנות כונס נכסים לצורך מכירת הנחלה, באופן שמעיד על נעילת דעתו בתביעה נושא הערעור ועולה כדי פגיעה במראית פני הצדק.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 42153-02-18 סטניסלב ואח' נ' המאירי (בוזו) ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט מנחם רניאל המבקשים: 1. מישייב סטניסלב 2. איזובלה מישייב ע"י ב"כ עו"ד איליא נסייר המשיבים: 1. נירית נירה המאירי (בוזו) 2. אברהם ווכניש ע"י ב"כ עו"ד רונן כהן 3. רשות מקרקעי ישראל - חיפה ע"י ב"כ עו"ד רן עמיאל 4. אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ פסק דין

המשיב 2 טען להיעדר סמכות עניינית לידון בתביעה, המבקשת לאכוף הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

בסופו של דבר, שניהן אחראיות כלפי הדיירים לרישום הזכויות כראוי.

על כן טענה שככל שבית המשפט סבור שעליה לבצע את העברת הזכויות ישירות מהמשיבים 2,1 למבקשים, על מנת לייתר את דרישת הסכם הגירושין ופסק הדין, על בית המשפט להורות במפורש במסגרת פסק הדין לעשות כן. אכן, אני מורה שהרישום יהיה רישום נכון, כך שישקף את העובדה שבעלי זכויות החכירה בסופו של דבר הם המבקשים.

על פי כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: זכויות המשיבים 2,1 לגבי דירה 17 ברחוב האלון 556/1 באור עקיבא ובדירה זו בבית המשותף העתיד להירשם בחלקה 31 גוש 10629, (שהיתה חלקה 9 בגוש 10628), (להלן: הדירה), על פי חוזה חכירה מהוון עם המשיבה 3, יועברו למבקשים, על פי חתימת המשיבה 1 על ידי ב"כ המבקשים, לפי יפוי כוח בלתי חוזר, ולפי חתימת המשיב 2, שיחתום על כל מסמך דרוש לשם כך, תוך זמן סביר, בהתאם לדרישת המשיבה 3, שתועבר אליו על ידי ב"כ המבקשים.

פירוק השתוף יבוצע עת תובהר לאשורה ההיתחשבנות הכספית שבין הצדדים, בהתאם להוראות פסק דין זה. זאת בידי הצדדים לעשות בין בהסכמה, ובין בדרך של הגשת תביעה לאכיפת פסק דין זה, בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה - 1995.

...

סבורני איפוא, כי בשים לב ליחסיות יכולותיהם הכלכליות של הצדדים והיות האישה המטפלת היחידה בילדים, יש לחייב את האיש בעלות מדור והוצאות אחזקת המדור של הילדים בשיעורים כדלקמן: סך 450 ₪ עבור א.ש., עבור ח.נ. סך 300 ₪ לחודש, עבור ר.ה. סך 150 ₪ לחודש, ועבור ש. סך 100 ₪ לחודש.

בשים לב ליכולותיהם הכלכליות של הצדדים כאמור איני מקבל את עמדת האישה, כי יש להשית על האיש את מלוא הוצאות החינוך והרפואה עבור הילדים, ולטעמי על הצדדים לחלוק בהוצאות אלה בחלקים שווים.

אשר על כן הנני מורה כדלקמן טענות האישה לזכות לקבלת תשלום מהאיש בגין רווחים שלא הבעיר לטובת התא המשפחתי, איזון נכסי קריירה, מוניטין אישי ושווי עסקו של האיש - נדחות.

לעומת זאת בעניינינו, לא השתנה באופן מהותי מצב הזכויות בדירה (מלבד העובדה שעתה רשומה התובעת כבעלים של 3/16 חלקים בדירה חלף המנוח), ואכיפתו של פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה עדיין אפשרית (בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, פסק-דין הטעון ביצוע מתיישן לאחר שחלפו 25 שנים בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כלשהיא כדי לבצעו, בעוד בעניינינו חלפו כ-7 שנים ממועד מתן פסק הדין, ולפיכך פסק הדין טרם התיישן).

...

עם זאת אדגיש, שאין בכך הבעת דעה באשר לזכאות לסעד זה, שאלה שתוכרע בסיומו של הליך זה. ה – סיכום מורם מהאמור עד כֹה, כי אני מורה על דחיית התביעה, לפי תקנה 43 של תקנות סדר הדין האזרחי, בשל מעשה בית דין, מלבד לגבי הסעד של תשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שלאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (דהיינו, לאחר 11.6.2015).

לפיכך, אני מורה כי התביעה תידון בדיון מהיר וקובעת את ההוראות הבאות: התובעת תגיש כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר עד ליום 10.2.2023 (כתב התביעה יתייחס רק לסעד של דמי שימוש ראויים החל לאחר 11.6.2015).

אני קובעת את התביעה לשמיעה (הוכחות וסיכומים בעל פה) ליום 17.7.2023 שעה 14:00.

חזקה על מתקין התקנות שאם היה מבקש לקבוע כי תקנה 137(ב) לתקסד"א החדשות לא תחול בבית הדין לעבודה, היה מציין זאת מפורשות כפי שציין במסגרת תקנה 45(ד) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020, הקובעת לאמור: "תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול"; ביטול הצורך בזיקה בין העירעור העקרי ובין העירעור שכנגד נועד להגשים זכות חוקתית, היא זכות הגישה לערכאות.

עדות לקיומן המקביל של שתי מערכות הדינים הללו, תקנות בית הדין מחד והתקסד"א החדשות מנגד, ניתן למצוא כבר בדברי ההסבר של התקסד"א החדשות, מהם ביקשו המערערים עצמם להיבנות, בגדרם נאמר: "החלק השני של התקנות כולל את סדרי הדין האזרחיים הכלליים. אלה הם ההסדרים החלים על כל ההליכים האזרחיים, זולת סדרי הדין לתובענות בעינייני מישפחה וסדר הדין לאכיפת פסק דין חוץ אשר נותרו בתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות (ואשר שמן שונה ל"תקנות סדר הדין האזרחי (תובענות בעינייני מישפחה ואכיפת פסקי חוץ, התשמ"ד -1984). כמו כן, חלק זה לא יחול מקום בו נקבעו בדין בעיניין פלוני סדרי דין מיוחדים אחרים, זולת אם יש בהם הוראה המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי באופן שיורי" [ההדגשה הוספה, ל.ג].

...

משלא מצאנו שיש מקום לשינוי הפסיקה בעניין הפרשנות שיש ליתן לתקנה 99, איננו סבורים כי יש בנימוקים אלה כדי להוות "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת ערעור.

לטעמנו, אין די בכך כדי לטעון לחוסר תום לב מצידה של העובדת באופן שיהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.