אכיפת סעיף בוררות מול טענות בעלות גוון פלילי

מדובר באמירות חריפות ובהן הקביעה כי התובע "פעל בצעד מתוכנן ומכוון, ונוכח יחסי שוחד שקיים עם כמה גורמים, למכירת הליך בוררות לקבוצת מילומור-לנדקו שבשליטת פרדי רובינסון"; " פעל באופן מושחת ומופקר ותוך ניגודי עניינים"; "פעל תוך ניגודי עניינים ויחסי שוחד פליליים וחמורים"; "עמד עו"ד דמול במזימתו: להמנע ממסירת עדות ובכך למנוע הצפת האמת בפני הבורר אורי גורן"; "עו"ד דמול נימנע באופן זדוני מזימונו העצמי למתן עדות"; "היתנהל במשך שנים באופן מפוקפק ונמנע מטעמיו הוא, מלהעביר למישטרה מידע שהעלה חשד נגד ראש המועצה ניסים גוזלן ונגד פרדי רובינסון וגורמים נוספים"; "פעל תוך ניגוד עניינים פסול ואסור, אם מתוך תאוות בצע ואם מתוך שיקולים זרים ואחרים, וגרם נזק ניכר להגנתה של המועצה"; "שיבש.. הליכי חקירה ומשפט"; ועוד.

הנתבעים שבו ועתרו במהלך ההליך לזימונם לעדות של גורמים בכירים במערכת אכיפת החוק, ובקשו להיתלות באמירות של גורמים שונים להוכחת הטענה כי ההאשמות המיוחסות לתובע בפרסומים נחקרו ע"י המישטרה.

ביחס להליך הבוררות, צויין בדו"ח מבקר המדינה כי התובע ייצג את המועצה המקומית בהליך בוררות מול חברה מנהלת, כאשר חברה בת של אותה חברה מנהלת היתקשרה עם החברה אליה התייחסה ההערה הקודמת (הכוונה כנראה לחברת ג.מ.א שבשליטת מר כלף), והעבירה לה המחאות זכות לתשלום אגרות והיטלים למועצה המקומית.

על אף האמור, אני סבורה, כי מקום בו זכתה היתנהלות התובע כיועץ משפטי של רשות מקומית לבקורת, לעיתים נוקבת, ואף נקבע – בדו"ח מבקר המדינה שהוא מיסמך בעל חשיבות ציבורית עליונה, ובהקשרים הרלוואנטיים לחלק מנושאי הפירסום – כי התובע היה בנגוד עניינים וכי היתנהלותו עולה כדי פגיעה בטוהר המידות – הרי שיש ליתן לדברים משקל של ממש בבואנו לבחון את הקף הפגיעה הגלומה בפרסומים ביחס לשמו הטוב של התובע, וכפועל יוצא מכך, גובה הפצוי שיש לפסוק לזכותו.

לטיוטת הדו"ח בעיניין חיוב אישי התייחסתי בהחלטה מיום 23.9.2020 (ראו בעיקר סעיף 39 להחלטה) והבהרתי, כי היא עוסקת בעניינים אחרים במהותם ובהיקפם ולדברים אלו משמעות גם בעיניין גובה הפצוי.

...

אני סבורה כי בצד מתן הגנה לפרסומים בעיתונות החוקרת, שבוצעו תוך הקפדה על הכללים וביצוע עבודה מקצועית ואחראית, גם מקום בו התברר בדיעבד כי הפרסום לא היה נכון; יש לפסוק פיצוי שיעביר את המסר כי מקום בו בוצע הפרסום תוך חריגה בוטה מכללים אלו, אין מקום להגנה ואף אין מקום לפיצוי מופחת.

סוף דבר נתתי דעתי למכלול השיקולים אותם פירטתי לעיל ובהחלטה מיום 23.9.2020, וכן לעובדה שהתובע שימש בזמנים הרלוונטיים בתפקיד ציבורי, על כל המשתמע מכך, ולעובדה שחלק לא מבוטל מן הפרסומים התייחס להתנהלותו של התובע במישור הציבורי, אשר קיים עניין ציבורי משמעותי בהשמעת דברי ביקורת עליה, מה גם שחלק מן הביקורת הייתה מוצדקת, כמפורט לעיל.

סך הכל ישלמו הנתבעים לתובע סך של 145,000 ₪.

צורף לתצהיר העדות הראשית של רוברט העתק מהכרעת הדין וגזר הדין בעיניינו של אנדריי וכן פסק דין בעירעור שהוגש על ידו- סומנו כנספחים "ח" ו- "ט". כל הטענות בגין תקיפת התובעת על ידי הנתבעים אינן חדשות, והן הועלו בעבר בפני גורמי אכיפת החוק ומערכת בתי המשפט, נבדקו ונמצאו כשקריות וחסרות כל בסיס.

בשיטת המשפט הקיימת נדחתה הגישה, לפיה במעשים בעלי גוון פלילי יש להכיר בהם כמקרים הדורשים מידת הוכחה נוספת, מעין דרג ביניים, בין מידת ההוכחה במשפט הפלילי לבין מידת ההוכחה במשפט האזרחי.

במסגרת חקירת אם התובעת ביקש ב"כ הנתבעים לעמתה אל מול הטענה, לפיה התלונה שהוגשה על ידה למשטרת ישראל כנגד רוברט בגין תקיפה (סעיף 8 לתצהיר עדותה- נספח "3" לתצהירה), הוגשה לאחר שמשפחת הנתבעים הגישה כנגד משפחתה תלונה במשטרת ישראל.

...

לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את חוות דעתו של ד"ר טל כמו גם את התוספת שהוסיף במסגרת חקירתו לעניין הנכות התפקודית במלואה , ואני קובעת כי הנכות הרפואית של התובעת עומדת על 20% בהתאם להוראות התקנות, בעוד שהנכות התפקודית עומדת על 10% בהתאם להוראות התקנות.

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את כל השיקולים הנדרשים הנני קובעת, כי נכותה של התובעת השפיעה בעבר ובהווה, ותשפיע גם בעתיד על יכולתה למצות את פוטנציאל ההשתכרות.

סוף דבר התובעת זכאית לסכומים הבאים: 50.1 כאב וסבל 80,000 ₪.

זאת, בהתאם לסעיף 5 להנחיה "בהקשר זה יובהר, כי אין בהנחיה זו כדי לפגום בתוקפו של הליך שהסתיים שלא במועדים האמורים בהנחיה. מטרת ההנחיה לקבוע, כעקרון מנחה, חובה לעשות כל מאמץ על מנת להשלים את הליך האכיפה המנהלית בפרק הזמן הקצר ביותר". לשיטת הרשות, אין בחריגה מלוח הזמנים הקבוע בהנחיה כדי לבטל מעיקרה את ההחלטה, שכן מדובר בשאיפה לעמוד בזמנים כמתווה דרך, ועל כל מקרה להבחן לגופו של עניין.

מדובר בשירות שתנובה מעניקה לצרכן באופן שהיא זו שעומדת בחזית השירותית מולו ומרכזת את כלל פניותיו בנוגע למוצר (ראו גם דברי עו"ד לובן, ב"כ תנובה, בדיון מיום 26.5.2021 אשר הבהירה כי תנובה מטפלת גם בתלונות הנוגעות לשלב הייצור: "תנובה היא הממשק לתלונת הצרכן, היא מטפלת בתלונה הזו (הנוגעת לשלב הייצור – ר.א.). ככל שהתלונה נכונה הוא זכאי לסעדים שניתנים לו על פי הדין. הוא זכאי מתנובה", ע' 1 ש' 17-19).

כשם כך גם כאן, טוענת תנובה כי היא לא מעורבת בשלב הייצור, האריזה והסימון של המוצר, ומספקת שירותים לוגיסטיים שונים ומגוונים, במסגרת המרלו"גים שלה ועל פי ההסכם עם קורניש, הכל כמפורט לעיל.

הנחיות היועמ"ש ושיהוי בהנחיית היועמ"ש מיום 18.4.2016 (הנחיה מס' 1.0003) שעניינה "משך הזמן בהליכי אכיפה חלופית (עיצומים כספיים)", כמו גם בהצעת החוק לתיקון 39 לחוק, נקבע כי אחת מהתכליות המובהקות שיכלי האכיפה החלופית נועד להגשים היא יצירת מנגנון מרתיע שהפעלתו מהירה, המהוה חלופה להליך פלילי, באופן שניתן באמצעותו למנוע הפרות באופן ישיר ולאכוף הפרות של הוראות החוק בצורה יעילה.

סעיף 2(א) קובע איסור כללי של הטעה בעיניין מהותי בעיסקה ובהמשך הסעיף נקבעה רשימת מקרים קונקריטיים של עניינים מהותיים בעיסקה: "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההיתקשרות בעיסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעיסקה (להלן – הטעה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעיסקה:...". האיסור על עשיית מעשה העלול להטעות צרכן בעיניין מהותי בעיסקה הוא איסור כללי ועמום אשר במקרים רבים יישומו אינו חד וחלק.

...

סוף דבר שילוב הדברים שהובאו עד כה, מלמד כי לא היה מקום להטיל עיצום במקרה זה. ראשית, הקושי הלא מבוטל בקביעת הרשות כי הכיתוב על אריזות העוף הוא בגדר מסר העלול להטעות את הצרכן בעניין מהותי בעסקה, כאשר לא ברור מהו אותו עניין מהותי שעה שמידע על היצרן וזהותו הופיע באריזה באופן ברור וגלוי.

משזו המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לטענות הנוגעות לסכום העיצום.

הערעור מתקבל.

לטענת גרנות, "'פרשת יניב הנה סיכסוך גבולות שכיח בין שני בעלי נחלות שהיה יכול להשאר כזה. אולם במה מדובר? בבעלי נחלות שקיימים ביניהם הפרישי המעמדות התהומיים ביותר שיכולים להיות – בעל נחלה ותיק וחבר ועד ההנהלה... אל מול זוג עולים חדשים ש'זה מרחוק באו'... אין תמה, איפוא, שסכסוך גבולות נקודתי זה היה בעל פוטנציאל נפיץ שלמרבה הצער גם היתממש" (סעיף 5 לסיכומי גרנות).

לטענת גרנות, "... מר יניב היתנכל לתובעים אף במישור זה, צילם ופיקח על הנעשה והוביל יחד עם ועד האגודה להתשת התובעים, תוך ניצול חסר תום לב של קשריהם עם המנגנונים השלטוניים והמוניציפאליים של המועצה האזורית מטה יהודה כדי להתעמר בגרנות, לרבות מול גורמי האכיפה והפיקוח במועצה..." (סעיף 37 לסיכומי גרנות).

יצויין, שמר יניב והאגודה מצאנו לנכון להביא לידיעת בית המשפט, שמר גרנות הועמד על כך לדין פלילי בת"פ 38452-01-15 של בית משפט השלום בירושלים.

זאת שכן במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בעקבות תביעת יניב, ובמסגרת התובענה שגרנות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, גרנות טענו "בלהט רב" כלשון האגודה שהם אינם חברים באגודה, ולנוכח טענה זו הליך הבוררות הופסק (סעיף 225 לסיכומי האגודה).

אין לכחד שמדובר בטענות בעלות משקל לא מבוטל.

...

אין בידי לקבל את טענת גרנות שהם החליטו שלא לכלול את שלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בשל הסכמות או הבנות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בשעתו.

כאמור, גרנות טוענים שהייתה הצדקה לכך, ואולם לא שוכנעתי בטענתם זו. השאלה האם גרנות היו חברים באגודה בטרם כינוס האסיפה הכללית היא בעיקרה שאלה משפטית, ואין לה זיקה אישית למי מהנתבעים לשעבר.

יש יסוד להניח, שאם כתב התביעה המתוקן היה מוגש גם נגד שלושת הנתבעים והם היו נוטלים חלק בהליך הממושך שהתקיים בתיק זה עד סופו, התביעה נגדם הייתה נדחית וגרנות היו נדרשים לשלם להם הוצאות בסכום גבוה מכפי שבכוונתי לפסוק עתה.

מטעמו של התובע 1 (במובחן מהתובעת 2) הושם דגש על הוראת סעיף 12(ב) לתקנון המצוי (התוספת לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969) בו נקבע: החלטה המטילה על בעל דירה חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בפרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, או בתקנון זה, או המשנה את זכויותיו, לא יהיה לה תוקף לגבי אותו בעל דירה אלא אם הסכים לה. כתב התביעה גם הפנה לפסיקה המבחינה בין שימוש בדירה למגורים רגילים לבין שימוש בדירה להשכרה לטווח קצר.

טענה מבוררת כלשהיא מטעם הנתבעים לגבי רעיו של התובע - לא הוכחה בפני בית המשפט.

בהיעדר טענה עובדתית לגבי פעילות מקבילה בהווה, ממילא אין תכלית לטענות הנתבעים - אשר ממילא אין כלפיהם "אכיפה בררנית" (הגם שמדובר בטעון משדה המשפט הפלילי) ואף לא הוכח כלל כי העמידה מולם על זכות היא שלא בתום לב. הוצאות עסקינן בהליך אשר ארך קרוב לשנתיים - תוך שנכלל בו הליך למתן סעד זמני - והוגשו בו כתבי טענות לרוב.

...

תגובה הוגשה, אולם סוף דבר הבקשה נמוגה נוכח הימנעות ב"כ הצדדים להציג מועדים מוסכמים לדיון (בפני מותב קודם).

ב"כ התובעת ציין עוד כי עיין בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 6.6.2023, אשר על יסודו הודיע לו מר יונתן אופק (בדוא"ל) על הפסקת הייצוג, אולם במסמך האמור אין כל התייחסות לייצוג דנן (עיון בית המשפט במסמך האמור מוביל לאותה מסקנה).

ממכלול הראיות שבפני בית המשפט עולה כי תביעה זו נועדה להביא סעד לא לתובע לבדו אלא לקבוצה משמעותית של בעלי דירות בבית המשותף.