אכיפת חוזה לאספקת ציוד מחשוב

התובעת הנה חברה אשר בין היתר עוסקת בבניית תפאורת וידיאו וירטואלי (וידיאו מאפינג) - מייצרת סרטי וידיאו שמציגים סוגים שונים של תפאורה ממוחשבת ומוזנים למחשב, כך שללקוח יש "בנק" של תפאורות וידיאו שונות אותן יכול להקרין באירועים שונים.

לטענת התובעת, בהסכמים הוסכם, בין היתר, כי תקופת ההסכם הינה ל- 3 שנים, והחל מהארוע ה- 40 באולם בו ייעשה שימוש בתכנים שספקה לקומושיין ו/או בטכנולוגיה שלה, ובכל מקרה שמערכת המקרנים ציוד הוידאו יופעל, ישולם לה 1,500 ₪ + מע"מ לכל ארוע.

תמצית טענות כתב ההגנה שכנגד מטעם לוקומושיין לטענת לוקומושיין, בקשת לאגו לסעד של אכיפת הסכם, קרי, שלוקומושיין תספק את עולמות התוכן שסוכמו, הנה בעלמא ואינה ברורה, כיוון שלאגו לא פרטה מה במדויק הובטח, מה קיבלה בפועל, מדוע מה שקבלה אינו עונה למה שהוסכם, ומה לגישתה היא זכאית לקבל במסגרת סעד האכיפה.

...

בנסיבות אלו יש לראות בלאגו כמי שכשלה להוכיח טענתה בעניין זה. מעבר לכך, אני סבורה כי הסברו של מר פישר לטענתה של לאגו הנו סביר ומתיישב עם השכל הישר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: לאגו תעביר ללוקומושיין דוחות בגין אירועים שהתקיימו באולמות החל מחודש פברואר 2016 ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים בהתאם להסכמים, דהיינו, עד ליום 26.10.2017.

התביעה שכנגד, נדחית.

בין התובעת, שהנה חברה המספקת שירותים וציוד בתחום המיחשוב, לבין הנתבעת, שהנה מו"ל של עתון ואתר אינטרנט בתחום הכלכלי, נכרת הסכם ברטר, לפיו תספק התובעת לנתבעת שירותי מחשוב וציוד מחשוב שפורטו, תמורת שירותי פירסום בעתון ובאתר גלובס, בהקף כספי שנקבע מראש.

בטיעוניה המשפטיים מפנה התובעת לסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, וטוענת כי עם ביטול החוזה, תהא הסיבה אשר תהא, אין מקום לאכוף את המשך ביצועו על התובעת עד לאיזון התמורה, אלא הצד שקבל יותר, הוא הנתבעת, חייב להשיב לשני את שקבל ביתר, ואם ההשבה בעין אינה אפשרית או אינה סבירה, עליה להשיב את השווי הכספי.

...

אני סבורה כי נוכח ההסכמה על הפסקת ההתקשרות לאחר ביצוע חלקי של שני הצדדים, אין לבחון את המחלוקת בפריזמה של סעדים על הפרת חוזה, אלא כשאלה של פרשנות החוזה במקרה של הפסקתו בהסכמה לאחר ביצוע חלקי, שאלה שלא סוכמה בין הצדדים מלכתחילה ולפיכך מהווה לקונה בחוזה.

לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת לספק לתובעת שירותי פרסום בהיקף של יתרת החוב המוסכמת, כפי שהציעה והיתה מוכנה לספק מלכתחילה (ואף הציעה לצרכי פשרה היקף שמעבר לכך), ותו לא. לגבי דמי הביטול, אני דוחה את התביעה, מאחר שההסכם לא בוטל חד צדדית ע"י הנתבעת, כנדרש לצורך זכאותה של התובעת בדמי ביטול, אלא בוטל בהסכמה ועל פי הצעת התובעת, כאשר הסיבה לכך היא אי יכולת התובעת לעמוד בהתחייבותה.

התביעה הכספית נדחית איפוא, ואני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

בתקופה זו כיהן הנאשם, רואה חשבון במקצועו, כגזבר המפלגה וכמורשה חתימה (יחד עם מנכ"ל המפלגה); מימון, אף הוא רואה חשבון במקצועו, היתקשר לקראת הבחירות לכנסת ה-18 עם המפלגה, בהסכם למתן שירותים חשבונאיים למפלגה ובהסכם לתשלום שכרם של הפעילים ויושבי הקלפיות; וחזין כיהן כמנמ"ר (מנהל מערכות מידע ראשי) של המפלגה.

חזין ומימון פעלו במסגרת חברת ח.מ.א.ק שהייתה ב"בעלותם" על-מנת לספק ציוד מחשוב למפלגה, וזאת תוך הסתרה מראשי המפלגה וממנהליה את זהות העומדים מאחורי חברת ח.מ.א.ק. לנאשם יוחס כי הוא העניק שירותי ראיית חשבון לחברת ח.מ.א.ק שעה שהיה מודע לקשריהם של מימון וחזין, וכי הוא אישר – כגזבר המפלגה וכמורשה חתימה בה – הזמנות של חזין לרכישת ציוד מחשוב מ-ח.מ.א.ק עבור המפלגה, וכן כי הוא נעזר בשרותיו של חזין בטיפול תקלות במשרדו הפרטי תמורת מזומן או תמורת קזוז משכר הטירחה.

באי כוח הנאשם טענו גם נגד ההתנהלות של רשויות אכיפת החוק ושהיו בתיק מחדלים ראייתיים; הדגישו את חלוף הזמן מהאירועים ואת העובדה כי הכפירה וניהול ההליך מבחינת הנאשם היו מוצדקים, שכן הוא זוכה מהרוב המוחלט של האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

...

למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי, למעשה, לתוצאה האמורה לעניין העונש המתאים, שראוי כאמור להטיל על הנאשם במקרה המיוחד דנן (מאסר מותנה ושל"צ, לצד קנס), ניתן להגיע באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, קביעת מתחם עונש הולם מיוחד, המושפע, מטעמי צדק, מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה ומהשלכותיו, בשים לב לפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר – מתחם אשר שונה מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל (אלמלא חלוף הזמן והשלכותיו והפער כאמור) ואשר נע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך אימוץ הרף התחתון של המתחם המיוחד; החלופה השניה, העדיפה בעיניי – חריגה לקולה, מטעמי צדק, מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל, בשל המשקל המצטבר של חלוף הזמן, הפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם ועינוי הדין שנגרם לנאשם בעקבות כך, ובשים לב לכל יתר השיקולים הרלוונטיים; הכול, כמפורט לעיל.

במחלוקת זו בין הצדדים, אני סבור כי במקרה דנן אין לקבל את עתירת המאשימה ואין לחייב את הנאשם בפיצויים למפלגה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה של הפרת אמונים בתאגיד; 200 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן; קנס בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 90 ימים מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

לשם הפעלת המיזם הוקמו החברות הטורקית והאמריקאית, הושקעו סכומי עתק לבניית מערך שיווק, במסד לשווק, בפרסום כמו גם ברכישת נכס באיסטנבול שישמש לצורך פעילות המיזם, בהכשרת כוח אדם, הקמת צי רכב, רכישת ציוד טכני כמו גם מחשבים, ריהוט ועוד.

סופו של דבר, המיזם הטורקי נשא פרי שעה שהחברה הטורקית התקשרה עם תאגיד טורקי בשם "ברסל הולדינגס", לאספקת 500 מכונות תפירה למפעלה של האחרונה באוזבקיסטן בצירוף אופציה לרכישת 700 מכונות נוספות בעתיד.

המקור הנורמטיבי המבקשים מסתמכים על תקנה 500(4) ו-(5) לתקנות הקובעות: (4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים הבאים: (א) החוזה נעשה בתחום המדינה; (ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה; (ג) על החוזה חלים כללי מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא; (5) תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה – ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה – אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה;" 13. ההלכה ככלל, בית המשפט נוקט משנה זהירות שעה שמתיר המצאה מחוץ לתחום של כתבי בי דין ובאופן שאם קיים ספק הוא פועל לטובת המתדיין הזר (ראה ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית עמ' 658).

...

מכל מקום, קיומה של תניית שיפוט לבתי המשפט בגרמניה, אף אם אינה ייחודית כמו גם החלה של הדין הגרמני באופן בלעדי, מחזקת את המסקנה שבית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לדון בסכסוך בנוגע למיזם בטורקיה.

אוסיף בהקשר זה כי נתתי דעתי לטענות המבקשים באשר למסמכי אישורי ההזמנה, אי המצאתם בעת ביצוע ההזמנות כמו גם העידר תוקף ושינויים בנוסחים (מב/8), אך לא ראיתי בכל אלה, כדי לשנות את המסקנה, במיוחד שעה שדחיית הבקשה להתיר המצאה לגבי מיזם בטורקיה אינה מבוססת רק על ההתניות במסמך תנאי המכירה.

לפיכך, דין הבקשה להיתקבל בחלקה.

נטען שאי החזרת יתרת הציוד המושאל איפשר לחברת המשבב, וכן לספק הגז החדש, להתחיל לספק גז לחברת המשבב ללא צורך בהתקנת תשתית חדשה ובהשאלת ציוד, תוך שימוש בתשתית ובציוד שאמישראגז התקינה במפעל ביבנה לצורך ההסכם.

סעיף 17 לחוק ההסדרים קובע זכות לצרכן גז לסיים חוזה כדלהלן: "צרכן גז רשאי לרכוש גז מכל ספק גז, וספק גז לא יהיה רשאי לאכוף על צרכן גז להמשיך ולרכוש גז ממנו או באמצעותו, אם צרכן הגז הודיע על רצונו לסיים את החוזה שביניהם ותנאי החוזה בדבר החזרת ציוד ופיקדון נתמלאו". היינו – תנאי לסיום החוזה הוא שיתמלאו תנאי החזרת הציוד והפיקדון.

נספח 39 לא הופק ממערכת המחשב של אמישרגז, או לפחות לא הוצג כמסמך שכזה.

...

אמישראגז מודה כי המשבב אכן שילמה הסכום של 6,829.52 ₪ בכפל, ובנסיבות אלה יש לקבל את התביעה העיקרית על סכום זה. לא נהיר כיצד הגיעה המשבב לסכום התביעה העיקרית על סך 9,800 ₪ ומה מקור הפער שבין סכום התביעה לשעור תשלום הכפל.

בנסיבות אלה, דינה של התביעה בגין נזקי אי החזרת הציוד להידחות בהיעדר הוכחה.

לסיכום: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ואני מחייב את אמישראגז בתשלום הסכום של 6,829.52 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה החל מיום 18.2.07 ועד להיום.

התביעה הנגדית מתקבלת בחלקה ואני מחייב את המשבב לשלם לאמישראגז את הסכום של 26,380 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (12.5.08) ועד לתשלום בפועל.

כמו כן ולאור התוצאה שאליה הגעתי אני מחייב את המשבב בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ כדין.