אכיפת חוזה בעל-פה להעברת מניות

התובע הפנה לסעיף 9 סיפא להסכם הביטול בו נקבע: "(כ) בעל המניות החדש של החברה יקח על עצמו במסגרת החברה את מלוא חובות החברה לבנק ובכלל זה התחייבות החברה בהווה ובעתיד לבנק" ובסעיף 12 להסכם הביטול נקבע: "בעל המניות החדש בחברה יחתום על כתבי ערבויות לספקי החברה.... במעמד החתמת הסכם זה תחתום החברה וניר על פרוטוקול העברת מניות ואישור העברת מניות למי שסופר אס או אס תורה". כך, טוענים התובעים, משהועברו מניות החברה לנתבע 4 והוא הפך לבעל החברה, הרי שכל ההתחייבויות שבהסכם הביטול חלות עליו.

כזכור, התובע טוען כי הנתבע 4 התחייב בעל פה להיות ערב לחיובי הנתבעים, ולהוכחת הטענה, צירף תמלולים של שיחות רבות שהתנהלו בינו לבין הנתבע 4 לאחר חתימת הסכם הביטול ואשר בהן הצהיר הנתבע 4, לשיטת התובע, כי הוא ערב לכל חיובי הנתבעים 1-3 כלפי התובע.

הפסיקה הכירה במעמדו המיוחד של חוזה ערבות (כל ההדגשות להלן שלי, ב"י): "חוזה ערבות איננו חוזה רגיל, שכן במסגרתו מיוחסים לערב חובות של אחר אף שלא הוא זה שנטלם על שכמו מלכתחילה. מעבר לכך שבמסגרת חוזה ערבות נידרש אדם לפרוע חובות של אחר אותם לא הוא שיצר, לאכיפת חוזה ערבות עלולה להיות השלכה קשה, לעתים הרסנית, על הערב. תנאי להיווצרותה הוא הסכמת הערב והנושה וגמירות דעתם, עליה להיות מסוימת וברורה וחלים עליה הוראות חוק החוזים" ת.א. (מחוזי ת"א) 38236-10-12 בוקבוזה נ' כהן (2015).

...

אני סבורה כי התאריך האחרון הוא הנכון שכן ניכר מתוכן השיחה שהיא נערכת זמן מה אחרי הסכם הביטול ואחרי שהעסק עבר לידי נתבעים 3 ו-4 ולא מיד בסמוך לו. בחינת השיחה כולה והפסקאות הספציפיות אליהן הפנה התובע (פסקאות 22, 28-30, 32, 46, 72), מלמדת כי אכן, נתבע 4 ערב לסכום הראשוני שהעביר התובע בסך של 265,000 ₪: "22. ערן: ניר, נשמה שלי. נשמה תקשיב. אני עכשיו יושב בדיוק על הנושא הזה. תאמין לי. אתה רוצה עכשיו, אני יכול לחתום לך ניר נשמה שלי, תקשיב לי טוב. אני בא, כמה שמת? 265,000? מוכן לחתום לך על ה- 265,000. תעביר את הכל אלי, תודה רבה. אני מתעסק עם כל הספקים. אני לא מוכן לחתום לך על שום דבר. אתה רוצה עכשיו אני אשלוף לך מהשרוול? זה מה שאני אשלוף לך. על כמה שמת מזומן? 265? בוא אני אהיה לך ערב על כל ה- 265,000 שקל האלה.

ומניין אמור כעת להגיע התשלום? משכך ולאור כל האמור לעיל, טענת התובע כי הנתבע 4 ערב לו אישית להשבת 265,000 ₪ להם התחייבו הנתבעים 1-3 בהסכם הביטול – מתקבלת.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 195,500 ₪ ולתובעת 2 - 84,000 ₪, בהצמדה ממועד תשלום הסכומים ועד היום.

השתלשלות האירועים ביום 1.12.13 נכרת הסכם בין התובע, ובין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), היא בעלת המניות היחידה בנתבעת 3 (להלן: "החברה"), לפיו התובע ירכוש מהנתבעת, יחד עם שותף, את כל מניות החברה (להלן: "ההסכם הראשון").

כך או כך, מערכת היחסים העסקית בין הצדדים עלתה על שרטון, הסכם העברת המניות לא בוצע, והתובע חדל מלנהל את החברה.

התובע הגיש את התביעה המקורית נגד הנתבעת, החברה ובא כוחן, כאשר הסעד הנתבע הוא אכיפת ההסכם.

התביעה והתביעה שכנגד היו קבועות להוכחות ושמיעת סיכומים בעל פה ליום 1.5.19, אולם התובע לא התייצב לדיון.

...

לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות בראש נזק זה. הפיצוי המוסכם לטענת התובעות שכנגד, הנתבע שכנגד חב בפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם הראשון, בגין אי הפרת הסכם רכישת המניות.

לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות גם ברכיב זה. סוף דבר דין התביעה שכנגד להידחות, הן בטענה למשיכת כספים שלא כדין מחשבון הבנק של בעלה של התובעת שכנגד, והן בטענה לפיצוי מוסכם בשל הפרת העסקה לרכישת המניות.

בתביעה שלפני תובע התובע לאכוף חוזה שנכרת בעל פה בינו לבין הנתבעת ולחייב את הנתבעת להעביר לו 40% מהזכויות במיזם שיפורט להלן ו/או בכל חברה שהוקמה או שתוקם ובכל מסגרת אחרת באמצעותה תבקש הנתבעת להוציא לפועל את המיזם.

לטענת התובע אפרת היתכחשה להסכם האמור ולמרות ניסיונות גישור בסיוע גורמים שונים, רשמה אפרת חברה בשם ריסימטרי בע"מ (להלן: "החברה") לקידום ובצוע המיזם מבלי שרמי נרשם כבעל מניות בחברה.

...

משלא עשה כן, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שבפגישה האמורה לא נכרת ההסכם הנטען.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 34,000 ₪.

נטען, בין היתר, כי קביעת בית משפט קמא שמדובר בעסקת השקעה היא שגויה, במיוחד נוכח הסתמכותו על גרסה מאוחרת של המשיבים, היתנהלות המשיבים והמודעות לפרטי העסקה, מאווייהם המוצהרים, לשיטתם, שלא לשלם מס רכישה, והעובדה שלא הוכיחו כי הכספים האמורים הם החזר תשלום בקשר לעיסקת ההשקעה שביצעו; כי שגה בית המשפט בהחלטתו לאכוף חוזה (בעל פה) פסול, שכן לא מתקיימות לטענתה הנסיבות החריגות המצדיקות כן; וכי מכל מקום, ככל הנראה קיימת מניעה להעברת המניות לפקודת המשיבים מבלי להציג תחילה אישורי פקיד שומה.

...

המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור בפסקה 7 להלן.

אי לכך, הבקשה נדחית.

לפניי תביעה כספית לפיצויים בסך של 10 מיליון ₪ בגין הפרת חוזה, שעל פי הטענה נכרת בין הצדדים בעל פה, ובמסגרתו התחייב הנתבע 1 (הנתבע או מוטי) לדאוג להעביר לתובעים 10% מהון המניות של הנתבעת 2 (פיסנטרה או החברה), בתמורה לכך שהתובע 1 (התובע או ירי) יסייע לחברה לצאת ממשבר עסקי שאליו נקלעה ויתרום לעסקיה.

בסעיף 1 לתצהירו ציין התובע כי "אני התובע 1 בתביעה ... לאכיפתו של הסכם בעל פה שנכרת ביננו לפיו אני אסייע לחלץ את החברה ממשבר עסקי שפקד אותה וכן אסייע לקידומה ולפיתוחה העיסקי, ובתמורה אקבל 10% ממניותיה של החברה מיום כריתת ההסכם". בסעיף 65 לתצהירו שב וציין התובע, כי "באותה פגישה סיכמנו באופן ברור, מפורש ושאינו יכול להשתמע לשני פנים, כי אני אקבל 10% ממניות החברה באופן מידי". הנתבע טוען כי התביעה מתייחסת לתקופה קצרה בין החודשים אוקטובר 2018 למרץ 2019 (יצוין כי מדובר בכשישה חודשים, ולא חמישה כפי שמונה הנתבע) כש"במהלך תקופה זו, נבחנה אפשרות הישתלבותו של ירי בחברה.

...

סבורני, אפוא, כי על אף שלא נכרת חוזה ועל אף המחלוקות בין הצדדים כמתואר, אין מקום בנסיבות העניין ולאור קביעותיי לעיל באשר לשירותיו של התובע, להשיב את פניו של התובע ריקם ולפטור את הנתבעים מתשלום שכר ראוי והוגן לתובע; ובדומה לעניין קוגן הנ"ל יש לפסוק לתובע שכר ראוי על שירותיו.

לא נתבע כל סעד בגין אותם 50% וממילא לא הוכחה הזכאות לסכום כלשהו בגין כך. על כן, לא היה כלל מקום להגשת התביעה גם בשמה של התובעת 2, ותביעתה של התובעת 2 נדחית.

לצערי, כאמור, לא עלה בידי להביא את הצדדים לכדי הסכמות ולייתר כתיבתו של פסק דין זה. סיכום וסוף דבר תביעת התובע 1 מתקבלת חלקית, באופן שאני מורה לנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע 1 סך של 1,000,000 ₪ נכון למועד מתן פסק דין זה. תביעת התובעת 2 נדחית בזאת.