אכיפת הסכם שכר טרחה או פסיקת שכר טרחה ראוי

הדרישה לשכר ראוי נולדה רק לאחר שהדיירים ביקשו לאכוף את הסכם שכר הטירחה הקובע תיקרת גבייה של 800$; או אז טען עו"ד מילר כי יש לפסוק לו שכ"ט בשיעור של 10% מהפצוי בפועל ולחילופין כי הוא זכאי לשכר ראוי בגין הקף העבודות הרב ובגין הטיפול בשתי הבקשות בה"פ 243/03 וה"פ 447/04.

...

מסקנה זו מתחזקת לאור תנייה נוספת בהסכם שכר הטרחה ולפיה אם פוסק בית המשפט לדיירים שכ"ט גבוה מהמוסכם, יהיה זכאי התובע לשכר הטרחה הגבוה.

לאור כל האמור ועל בסיס העקרונות שבסיס הסכם שכר הטרחה, אני חוזר ומוצא שעו"ד מילר המנוח היה זכאי לשכ"ט עו"ד לפי תקרה ולא לפי 10% מסכום הפיצוי; ואת התקרה יש להעמיד על סכום שגובהו פרופורציוני לשכ"ט הפוטנציאלי לאחר תיקון כתב התביעה.

בנסיבות אלה לפי יחס של 70% מסכום תביעה מתוקן של כ- 93,000 ₪ לדייר, אני קובע שיש להעמיד את תקרת שכר הטרחה שרשאי היה עו"ד מילר המנוח לגבות מהדיירים על 6,510 ₪ + מע"מ; והכל כפי שמוסבר ביתר פירוט בתא"מ 6610-08-14.

המחלוקת היא האם יש לחייב למעשה את הנתבעת לשלם שכ"ט לפי הסכם שכר הטירחה עליו חתמה , לטענת התובע, תוך הפחתת מחצית מהסכום שהוסכם, כפי שבחר התובע לתבוע, או האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טירחה ראוי, שייקבע על ידי בית המשפט, או האם אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טירחה, בכלל.

במקרה שלפני, בבואי לפסוק את שכר הטירחה הראוי, נילקחו בחשבון מספר גורמים משפיעים: על פי תצהירו של התובע, פגישה ראשונה עם הנתבעת נערכה ביום 30/11/17, ביטול ההיתקשרות נעשה ביום 7/12/17 (על פי הודעות הואטסאפ שצורפו) , כך שפרק הזמן בו עסק התובע בטיפול בעיניינה של הנתבעת, ארך כשבוע.

נילקחה בחשבון העובדה כי גם לצורך הכנת תביעה לאכיפת הסכם ממון ופניה ליחידת הסיוע, היה על התובע, יחד עם עורכת דין ממשרדו , ללמוד את התיק על מנת לייעץ לנתבעת ולהכין את הבקשה שהוגשה.

...

גם אם בסופו של דבר הסכם הטרחה עצמו לא נלקח בחשבון בקביעת שכר הטרחה, יש חשיבות לממצאי חוות הדעת, גם לצורך בחינת שאלת אמינות הצדדים , בעיקר כשמדובר במקרה כה רגיש, סכסוך בין עורך דין ללקוח, כאשר טענת זיוף הסכם שכר טרחה יכולה להביא לפגיעה משמעותית בשמו של עורך הדין.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את חלקו של התובע בתשלום שכר טרחת המומחית, בהתאם לקבלה שתומצא לב"כ הנתבעת ע"י התובע.

ככל וזו שולמה, אני מורה על השבתה לתובע.

במקרה מושא ענייננו, נחתם הסכם שכר טירחה בין התובע לנתבעת 2 ולכן לאור הפסיקה שלעיל, לא ניתן לפסוק שכר ראוי מקום בו נחתם הסכם שכר טירחה; ויש להורות על קיום ההסכם ואכיפתו.

...

בחקירתו הנגדית נשאל עוה"ד רוזנבלט: "אתה אמרת לבית המשפט שאני בכתב התביעה ביקשתי מינוי של אורתופד בלבד אני אומר לך שאני הגשתי את התביעה אספתי את כל החומר שהיא הביאה לי אני מפנה את אדוני לת4 בכתב התביעה, אם תסתכל בבקשה למינוי מומחים, תראה שאני לא ביקשתי מה שאתה אמרת רק אורתופד, ביקשתי אורתופד, נוירולוג, אאג ופלסטיקאי ובסופו של דבר לאחר שהעברתי קרוב ל-100 עמודים של חומר בית המשפט הסכים למנות אך ורק אורתופד, האם אתה חוזר בך על מה שאמרת שאני ביקשתי רק אורתופד כאשר אני מראה לך את כתב התביעה ששם ביקשתי לפחות 5 מומחים לגברת?" עוה"ד רוזנבלט השיב: "אני לא ראיתי את הבקשה. אני לא זכרתי את המסמך. לתובעת 1 הוא ביקש אאג, אורתופד ופלסטיקה ולתובעת 2 הוא ביקש רק אורתופד. יש שתי נתבעות בתיק. אחת לא נמצאת כאן בכלל והוא לא דאג להביא אותה..." (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 17-26).

כך, לגבי חלק מהלקוחות מבוקש צו למתן חשבונות לגילוי הסכמי שכר טירחה, יפויי כוח, חשבוניות וכן "כל מידע ביחס להתקשרות" של מי מהלקוחות או הנתבעים עם שמאי אחר (סעיף 61(ב) לכתב התביעה; ראו גם סעיף 81(ג) לכתב התביעה; וכן סעיף 103 לכתב התביעה שם התבקש צו למתן חשבונות כלפי הנתבעים שלפיו "יפרסו הם מלוא המסמכים הרלוואנטיים לטפול בחלקה..."; וסעיף 110 לכתב התביעה שם התבקש "צו מתן חשבונות רחב ביחס לכל אחד ואחד ממסמכי ההיתקשרות, לרבות חשבוניות, הסכמים וכיוצ"ב").

ראו, ת"א (מחוזי ת"א) 1587/04 טובי נ' דהר (2.3.2008), שם נדחתה תביעתו של עורך-דין נגד לקוח בהתבסס על הסכם שכר-טירחה שבו שיתף אדם שאינו עורך-דין בשכר-טירחתו; ת"א (מחוזי חי') 9319-10-11‏ גדיר נ' אדרעי אמיר מסחר השקעות ויזמות בע"מ (30.6.2014) (ערעור נדחה, ע"א 6851/14), שם נדחתה תביעה של אדם שאינו עורך-דין נגד עורך-דין על בסיס הסכם לשיתוף בשכר-הטירחה, ונקבע שאין מקום ליישם את סעיף 31 בחוק החוזים ולהורות על השבה ופיצויים לתובע; ת"א (שלום ת"א) 9275-04-12 בול-סטרוי בילדינג אנד קונסטרקשן סרביס (2006) בע"מ נ' מיסיוק (1.3.2017), שם נדחתה תביעה של תובעת שאינה עורכת-דין שבאה בשותפות עם עורך-דין ונקבע שאין מקום לאכוף את ההסכם ולהעניק סעד מכוח סעיף 31 לחוק החוזים.

בשים לב לכך שבעניינינו מדובר בטענה לשותפות אסורה, ולאור האיסור בחוק על השתוף בשכר-הטירחה – נתונים שלאורם כל פסיקה של סעד כספי בתביעה דנא תהווה למעשה הוראה של בית המשפט להפרת הדין – ולאור העובדה שמדובר בשירותים שניתנו ללקוחות ולא לנתבעים, מדובר במקרה מתאים לשלילת "ההשבה" מהנתבעים גם על דרך של תשלום שכר ראוי.

...

ניתן לראות כי בין מתן הוראה על תשלום שכר ראוי, לבין מתן הוראה על קיום החוזה שלפיה הנתבעים ישלמו לתובע את התמורה לפי ההסכם הנטען, כולה וּודאי שחלקה, קיימת קירבה – שכן לפי כל האפשרויות השאלה היא האם יש להורות לנתבעים לשלם סכום כסף לתובע.

על כן, אין טעם בעריכת בירור עובדתי בתביעה, ודין התביעה להיות מסולקת על הסף.

התוצאה מכך היא שדין התביעה להיות מסולקת על הסף, וכך אני מורה.

את תנאי ההסכם, ככל הסכם, יש לכבד, אך אכיפת תנאי ההסכם תיעשה בתום לב ובדרך מקובלת ובנסיבות העניין סבורני שחיובה של שיר במלוא שכר הטירחה אינה מתיישבת עם חובת תום הלב ויש מקום להדרש לפסיקת שכר טירחה ראוי בשים לב להקף העבודה שנעשה ומשך תקופת הייצוג.

...

שיר טענה בסיכומיה שעו"ד שדה יצרה לפניה מצג שווא לגבי תום תקופת עיכוב ההליכים (בהמשך להליך יישוב הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה שבו יוצגה על ידי עו"ד אחר), על מנת ללחוץ עליה לחתום על הסכם שכר הטרחה, באופן שמנע ממנה ליטול ייעוץ נוסף בעניין ייצוגה, אך סבורני שהיא אינה יכולה להסתמך על טענה זו. מעיון בכתב התביעה (ת"א 43650-09-19 שיר נגד עו"ד שדה) עולה שהטענה בדבר עשיית מצג שווא על ידי עו"ד שדה בעניין המועד שבו יסתיים עיכוב ההליכים וההשלכה של מצג השווא האמור על שיקוליה של שיר לגבי ייצוגה המשפטי לא עלתה בגדרו באופן מפורש ומשכך המדובר בניסיון פסול להרחבת חזית המריבה ואין מקום להידרש לדיון בטענה זו. בכתב התביעה נטען שעו"ד שדה עשתה כלפי שיר מצג שווא בכך שהציגה את עצמה כרגישה וקשובה לצורכי לקוחותיה (סעיף 9).

בנסיבות העניין, בשים לב להיקף העבודה שנעשתה בהכנת כתבי הטענות והבקשות, לייצוג ולליווי ולפרק הזמן שבו נמשכה ההתקשרות, סבורני שניתן להעמיד את שכר הטרחה הראוי על סך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) וממנו יש להפחית את שכר הטרחה ששולם (לא כולל שכר הטרחה ששולם בגין הדיון).

הצדדים העלו טענות לגבי פסיקת פיצוי כספי בשל נזק לא ממוני אך לא מצאתי לנכון לקבל את הטענות בעניין זה וסבורני שהחיכוך שהתלווה ליחסים שבין הצדדים, על ההיבטים הרגשיים שיכול והיו כרוכים בכך, אינו מצדיק פסיקת פיצויים למי מבעלות הדין.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה ב-ת"א 43650-09-19 שהוגשה על ידי שיר נגד עו"ד שדה נדחית והתביעה ב-תא"מ 69483-06-20 שהוגשה על ידי עו"ד שדה נגד שיר מתקבלת בחלקה.