אכיפת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין

פסק דין זה עניינו בטענות לאכיפת הסכם פשרה, "הסכם 2000", בעקבות הפקעת מקרקעין רקע לתובע, מר יוסף (ז'וז'ו) אבוטבול, היו זכויות חכירה במקרקעין, בהם הפעיל עסק למכירת מזון על חוף הים, "חוף לידו" באשדוד.

אחר הגשת התובענה, הצדדים הגיעו להסכם פשרה, והגישו בקשה לבית המשפט, ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, שניתן ביום 22.5.00, (כב' השופטת ש' דברת), (להלן: "הסכם 2000" או "ההסכם").

שקלתי את טענות התובע, ולא מצאתי שיש מניעה, מצדדים בהליך אזרחי, שהגיעו לפשרה, גם אם ביקשו גושפנקא שיפוטית לפשרה, להגיע מאוחר למתן התוקף השפוטי, להסכם מעדכן את הרובד ההסכמי, ולא מצאתי כי התובע יכול להאחז בטענה כי ההסכם המאוחר, אין לו תוקף, לעומת הסכם קודם בשל אותו רובד שפוטי.

...

למעלה מהצורך, אציין כי לא שוכנעתי בכך שהתובע לא קיבל את התמורה לפי הסכם 2003.

אף מכאן, מסקנתי הינה שיש להורות על דחיית תביעת התובע.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה ), לפיה התבקשתי לאכוף על המשיבים לקיים את הוראות הסכם הפשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 20.7.2021.

...

לכן לגבי סעיף זה אני דוחה את הבקשה.

התוצאה אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: אני מורה למשיבים לקיים את החיובים הקבוע בסעיף 2.

אני מורה למשיבים לקיים א החיובים המוטלים עליהם בסעיפים 2.

לאור חילוקי הדיעות שנתגלעו בין הצדדים באשר למימוש הסכם הפשרה, הגיש הנתבע תביעה לאכיפת הסכם הפשרה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

יינתן צו גודר כנגד הצדדים, אשר ימנע מהם להגיש תביעות נוספות זה כלפי זה. טענות התובע התובע טען כי הנתבע התמהמה בקיום הסכם הפשרה הראשון לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 24.8.16, ורק בחלוף לאחר 5 חודשים מיום פסק דין, ביום 16.1.17, נשלחה אליו טיוטה של הסכם מכר, אליה צורף מכתב נילווה המבהיר כי הנתבע עצמו טרם עיין בטיוטה המוצעת ולא אישר אותה וכן טרם השלים את בדיקותיו אל מול רשות מקרקעי ישראל.

...

בסיכומיו ביקש התובע לסגת מהסכמה זו, אלא שדין בקשה זו להידחות.

פסיקת דמי השימוש: לאור כל האמור לעיל, לרבות קביעתי בעניין התנהלות התובע, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע דמי שימוש בסך 1,425 ₪ בתקופה מיום 25.8.16 ועד ליום 3.8.20, קרי סך נומינלי של 67,343 ₪, סך שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, בהתאם למחשבון אתר 'נבו', הינו 80,505 ₪.

סוף דבר: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, וקובעת כי על הנתבע לשלם דמי השימוש בסך 80,505 ₪, בקיזוז השתתפות בהוצאות בסך 7,476 ₪, והוצאות משפט בסך 10,297 ₪ - סה"כ 83,326 ₪.

כך הוא, אפילו, כשמונח לפניהם הסדר פשרה למתן תוקף של פסק דין, המבטא דין ודברים מקיף בין הצדדים, לעתים במעורבותה של הערכאה שישבה לדין.

לעניין אכיפתו של פסק דין של מפקח על רישום מקרקעין, או חלקים מפסק הדין אשר אינם מקוימים, נקבע בסעיף 76 לחוק המקרקעין, כי "החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית משפט שלום". כלומר, השמוש בפקודת הביזיון לאכיפתן של הכרעות המפקחים, זהה לאופן שבו נאכפות, באמצעות הפקודה, הכרעות של בית-משפט השלום.

...

לתפיסתי, על בית משפט זה לילך בדרך אותה התווה בית המשפט המחוזי בהרכב תלתא בפסק דינו (ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלי אלעד נ' נאוה מלכה ברסלב (פורסם ביום 3.6.20), לאחר שסקר את פסיקת הערכאות הדיוניות בנושא, והצביע על שיקולי המדיניות המשפטית ועל תכלית החקיקה המובילים, כולם למסקנה אליה הגיע : "1. לתפקיד המפקח על רישום מקרקעין מתמנה על פי הוראות החוק מי שכשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום (ראו סעיף 117(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), ומוקנות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית (ראו סעיף 74 לחוק זה);

בעקבות הליך גישור, הושגה פשרה, שניתן לה תוקף פסק דין ביום 4.3.18 (להלן: "ההסכם").

לאור האמור, עתרה התובעת לאכיפת ההסכם בדרך של מינוי מומחה אחר וקביעת חוות דגים אחרת, ותוך הוראה לנתבעים לאפשר לה לבחון התאמת כל דג שייבחר, לתנאים שהוסכמו וכן לאמוד את ערכו, על מנת שלא תחויב במחירים מופרזים.

ובמה דברים אמורים? בעדותו של איתן, לפיה נפגש עם ירון ועמרי, פגישה שבמסגרתה ניסו להניעו להונאת הנתבעים, כך לגירסתו: "...ואז עמרי הסביר לי שם בשולחן שלא צריך לתת לו לקנות. את הדגים הגדולים תגיד לו כולם מכורים...במילים אחרות, עומרי אמר לי שנשקר לדודי ועל ידי זה שנאמר לו שאין דגים גדולים והוא יצטרך לקחת דגים קטנים ודגים קטנים בגודל כזה זה בערך 4-5 קופסאות וכל קופסא עולה 1,500 ₪..." (עמ' 36 שו' 6-10 לפרוט').

...

לדידי, האפשרות לקיים את ההסכם בדרך אחרת, כלומר באמצעות בחירת 45 דגים מחוות התובעת, אינה ישימה, נוכח היעדר שיתוף פעולה בין הצדדים ומאחר ואני סבורה כי לא יוכלו להגיע להבנות בדבר איכות הדגים בחוות התובעת (אם היא קיימת בכלל).

לאור האמור, אני סבורה כי ביטול חלקי הולם ומוצדק בנסיבות, ומכאן שאין מקום להשבה.

בהתקבץ כל הנאמר לעיל, כמכלול, התביעה לביטול ההסכם מתקבלת באופן חלקי, כך שמבוטלת זכות הנתבעים לקבל עד 45 דגי קוי ללא תשלום (לפי סע' 2.3 להסכם).