השאלה העיקרית שעומדת להכרעה היא: האם ההסכם משנת 1980 והתשריט אותו ערכו הצדדים, במובנו המשפטי, הנו תשריט חלוקה לקראת הליך של פירוק שתוף, אף אם נידרשת השלמה על פי דיני המקרקעין וחוק התיכנון והבנייה, כדרישת בסעיף 38(א) לחוק המקרקעין, או שמדובר רק בהסכם שתוף שלא נאכף מעולם, ולא היה תשריט מוכן, בעת החתימה על ההסכם עצמו, כטענת הנתבעים.
(א)היה עיקר המקרקעין המשותפים בית הראוי להרשם כבית משותף, רשאי בית המשפט, לאחר שקבל חוות דעת של המפקח, לצוות על פירוק השתוף בדרך של רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים והקצבת דירות לשותפים לפי חלקיהם.
ניתן בזאת צו לפירוק השתוף במקרקעין על ידי חלוקתם בדרך של רישום בית משותף, כמפורט בתשריט החלוקה החתום, בכפוף להשגת האישורים הנדרשים או הכנת תשריט משלים.
...
הנתבעים
בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהנתבעת אינה רשומה כבעלת הזכויות במקרקעין.
(ראו: הערת בית המשפט בדיון מיום 9.6.2022, עמ' 3 לתמלול שו' 15-17; וכן החלטתי באותו מועד, עמ' 17, שו' 21-22).
ברקע יש לזכור הנחיית ס' 143 של חוק התכנון והבניה הקובע שלא תירשם חלוקת מקרקעין בפנקסי הרישום אלא על פי תשריט שאושר על ידי גופי התכנון, ולא יינתן פסק-דין לחלוקת קרקע בין בעליה המשותפים אלא על פי תשריט ואישור כאמור, כאשר לא יהא תוקף לכל רישום שנעשה בניגוד לסעיף 143 הנ"ל.
כאשר לא ניתן לבצע חלוקה בעין, הרי שאין מנוס מלקבוע כי פירוק השיתוף במקרקעין במושאע, ייעשה דרך מכירת הקרקע, וחלוקת הפדיון בין השותפים .
בית המשפט מפי כב' השופט מאזן דאוד, הגיע למסקנה כי תשריט החלוקה, אף שלא אושר ע"י הועדה לתכנון ובנייה , הוא פעולה רצונית של כלל השותפים, גם אלה שרכשו לאחר חתימת ההסכם .
לסיכום – כלל הראיות שהוצגו על יד הצדדים מובילות למסקנה כי תשריט החלוקה מהווה מעין הסכם בין הצדדים לצורך חלוקה סופית של המקרקעין (פירוק השיתוף).
סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
הוצאות – לאחר ששקלתי אופן התנהלות הצדדים, לרבות רוחב היריעה שנפרשה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.
