במסגרת הסכם זה, הצהיר אמנון כי הוא מחזיק במניות חב' זיו, לרבות המניות שרכש מיגאל, עליהן טרם שילם את התמורה, וכי בכוונתו למכור אף אותן בהסכם זה. בנוסף הוסכם באותו הסכם, כי אמנון מסב לניסים את כל חובותיו וזכויותיו כלפי יגאל, מכוח ההסכם המקורי (להלן: "ההסכם השני").
במסגרת כתב תביעה קודם זה (נספח 4 לכתב ההגנה) טען יגאל בס' 5 כדלקמן:
"עד היום לא העביר רחמין לחברה את הכספים ולא שילם לתובע את יתרת התמורה. עד היום החברה לא שילמה לתובע את הכספים המגיעים לו עפ"י חוזה המכר. אם התובע היה יודע בעת חתימתו על חוזה המכירה שרחמין וקירור זיו לא יעמדו בהתחייבויותיהם – הוא לא היה חותם על החוזה. בנסיבות כאמור יש לראות את החוזה כבטל ומבוטל והתובע מבקש מכב' בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי המכריז על החוזה כבטל".
בס' 16 לכתב הגנתם בהליך קודם זה טענו הנתבעים, מצדם, כך:
"משהתובע בעצמו נתן הודעת ביטול להסכם, ומבלי לגרוע מכל טענה ו/או זכות כלשהיא אשר עומדת לנתבעים בגין פעולתו זו של התובע הם מסכימים למתן צו הצהרתי הקובע כי הסכם רכישת מניות כל בעלי המניות של החברה מיום 21.1.2018 (כולל מניותיו של התובע) ע"י הנתבע 1, בטל ומבוטל".
בס' 4 לכתב תשובתו בהליך זה חזר יגאל וטען:
"הנתבעים הסכימו לבקשת התובע לביטול העסקה כאמור בסעיף 18 לכתב ההגנה, והם לא יהיו זכאים או רשאים לחזור בהם מן ההסכמה לביטול".
והינה, בהמשך לכל זאת, ובמסגרת אותו הליך, שינה יגאל עמדתו, ועתר לתיקון תביעתו ושינוי הסעד הנתבע, תוך שהפעם ביקש לעתור לסעד של אכיפת ההסכם המקורי.
...
לסיכום נושא זה, ומהטעמים לעיל, על משקלם המצטבר אני קובעת, כי ההסכם המקורי בוטל.
נוכח קביעה זו, בדבר ביטול ההסכם המקורי ע"י יגאל עצמו, ממילא לא עומדות ליגאל טענות כלשהן בהסתמך על ההסכם השני והתחייבויות הצדדים שם, או מי מהם, לקיום הוראות ההסכם המקורי כלפיו, וממילא אף טענתו כי יש לראות בהסכם השני חוזה לטובת צד ג', דינה להידחות.
נוכח הקביעות לעיל בדבר ביטולו של ההסכם המקורי, מתחייבת המסקנה בדבר דחיית כלל סעדי התביעה בהיותם נסמכים בהליך דנן אך על הסכם זה.
עם זאת, ובשולי פסק הדין מובהר, כי עניינו של הליך זה כאמור הכרעה בנוגע לסעדים שנתבעו במסגרתו, הנשענים כאמור כולם על טענת היסוד של התובע בדבר תוקפו של ההסכם המקורי.
