הכלל לעניין זה הוא: "שכאשר "עסקה" כלשהיא באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מיסמך.
זאת ועוד, הנתבע לא טען שאותה רוח שטות תקפה אותו כאשר חתם על הסכם ההשקעה שנה קודם לכן ושלשל לכיסו כ-500,000 ש"ח. למעשה הנתבע מכר לתובע שתי דירות וגבה את מלוא הסכום מראש, מעשה שאינו מקובל בשוק הנדל"ן, לא רק בישראל, אלא גם בהונגריה, זאת אני למדה מעדותו של הנתבע עצמו לגבי הסכומים שגבה מרוכשי דירות אחרים (10%) ומכך שרשום בהסכם ההשקעה ש-5% מתוך סכום הרכישה צריך להיות מופקד בבנק המממן, מיד עם חתימת החוזה.
מקנן בי החשד כי היה זה לפני המכירה לתובע, וזאת בשל תנאי חוזה ההשקעה, והטחת הטענה של אלון בפני הנתבע כי עורך דין שלהם בדק ולא נימצאו כספי ההשקעה בדיווחי החברה, אולם היות שלא באו די ראיות בענין זה, והיות שממילא הנתבע ערב לחיובי החברה ולא היתכחש לקרן החוב ("אני מחויב להחזיר לו את ההשקעה 27 מיליון פורינט", פרו' עמ' 22 ש' 7), אלא לחובתו להשלים ל-50 מיליון, אצא מנקודת הנחה כי הסכם ההשקעה נערך בתום לב מצד הנתבע, בלא שהסתיר פרטים מהותיים, וכשהוא מעריך ומאמין באמונה שלמה כי יעמוד בבצוע התחייבויותיו, ואם כך היו פני הדברים, אולי זה מסביר מדוע הסכים לפצוי מוסכם של 13 מיליון פורינט, אם הסכום כבר אז היה מופרז בעיניו ואף על פי כן לא מחה.
גם הבנקים כבדרך שגרה מסבים חובות של לקוחות בחשבון העו"ש הכולל ריביות בגין חריגות מאשראי למשל, או ממחזרים הסכמי משכנתא ובהסכמים החדשים כלולים כל הסכומים שהצטברו לחובת הלקוחות על פי הסכם, אף שבמקור הלקוחות קיבלו סכום נמוך יותר, ולכן הטענה כי מדובר בהסכם למראית עין נדחית.
הסעיף קובע כך:
"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובילבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".
באותה עת, גם הנתבע הבין והסכים שהפרויקט לא יצא אל הפועל באמצעותו, או באמצעות החברה שבשליטתו, והיות שלא היה מסוגל להשיב לתובע הכספים, הסכים או הציע מיוזמתו, כטענת אלון, שהחוב יומר להסכם הלוואה.
...
גם הבנקים כבדרך שגרה מסבים חובות של לקוחות בחשבון העו"ש הכולל ריביות בגין חריגות מאשראי למשל, או ממחזרים הסכמי משכנתא ובהסכמים החדשים כלולים כל הסכומים שהצטברו לחובת הלקוחות על פי הסכם, אף שבמקור הלקוחות קיבלו סכום נמוך יותר, ולכן הטענה כי מדובר בהסכם למראית עין נדחית.
אשר על כן אני דוחה את טענת הנתבע ואת תביעתו הנגדית להשבה.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 50 מיליון פורינט כערכם ביום 10.10.09 מהסכום הנ"ל ינוכו 170,000 ₪ ששילם הנתבע ו-6,000 יורו שהתקבלו מכונס הנכסים בהונגריה.
