בהתאם לפסיקה, על מגיש הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום הנטל להראות ראשית, כי עניינו ניכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות, ומדובר בתביעה הראויה לטיעון; שנית, כי כתב התביעה מעלה "שאלה רצינית שיש לידון בה", כאשר התכלית היא לוודא שהתביעה אינה טרדנית ואינה תביעת סרק (שם); ושלישית, אם נתקיימו שני התנאים דלעיל, עדיין מסור בידיו של בית המשפט שיקול דעת האם להעניק היתר המצאה, באם יש הצדקה עניינית לחייב נתבע זר להתייצב בישראל ובית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה.
.
(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:
.
באשר לעילת ההמצאה לפי חלופה 4(ג) לתקנה 500 לתקנות, המבקשת מציינת בבקשתה כי בין הצדדים לא נכרת חוזה הכולל תניית בררת דין ישראלי, ולכן לטענתה מתקיימת הסיפא של הסעיף, דהיינו שדיני מדינת ישראל חלים על ההסכם שבינה לבין המשיבה מכללא, מאחר שמירב הזיקות נוטות בבירות לפורום הישראלי.
משעה שקבעתי כי מתקיימת עילת המצאה בהתאם לחלופה (5), איני נידרשת להכרעה בשאלה זו, ואולם נראה כי על פניו, בשים לב לכך שהמבקשת הנה חברה ישראלית, ההזמנות בוצעו מישראל, ביצוע ההיתחייבות ואספקת הבשר הנה בישראל, ועל פי הנטען הפרת ההיתחייבות באשר למועד האספקה ביחס לזמן התפוגה של הבשר ואספקת בשר פגום כמו גם הנזק שניגרם, ארעו בישראל, יש טעם בטענות המבקשת כי מירב הזיקות מצדיקות החלת הדין הישראלי מכללא על ההיתקשרות.
...
לטענת המבקשת, מתקיימים בענייננו עילות ההמצאה בכל אחת מהחלופות הנ"ל, היא הראתה בתביעה עילת תביעה ה"ראויה לבירור", וישראל היא הפורום הנאות לבירור התובענה, בין היתר בשל כך שמירב הזיקות נוטות בבירור לפורום הישראלי, וציפיותיהן הסבירות של הצדדים, כמו גם השיקולים הציבוריים, מובילים למסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא המקום לדון בתביעה.
אף על פי כן, לאחר שבחנתי את הנספחים שצורפו לכתב התביעה, ובפרט לאור נספחים 3-1 ו-8 לכתב התביעה – חוות דעת השמאי מטעם המבקשת בה פורטו פרטי חמשת המכולות, לרבות זמני הגעתן ואספקתן למבקשת ומועדי תפוגת הסחורה; פניית המבקשת למשיבה ומכתב המשיבה לחברת ההובלה; ובעניין הטענה לאריזות הפגומות - מענה המשיבה לפניית המבקשת בעניין זה, כמו גם יתר הנספחים התומכים לכאורה בטענות המבקשת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מההפרות הנטענות, אני סבורה כי בשלב דיוני זה, ומבלי לקבוע מסמרות לגופו של עניין, די באלה על מנת להצביע על קיומה לכאורה של התקשרות חוזית בין הצדדים לתובענה, וכי מדובר בתביעה הראויה לטיעון בכל הנוגע להפרות ולנזקים הנטענים.
לאחר שבחנתי כתב התביעה על נספחיו, אני סבורה כי המבקשת הראתה גם כי קיימת עילת תביעה ברף הנדרש של "שאלה רצינית שיש לדון בה". מכתב המשיבה לחברת ההובלות ותשובתה לתלונת המבקשת בעניין האריזות הפגומות (נספחים 3 ו- 8) לכתב התביעה, מהווים חיזוק לטענות המבקשת כי אין מדובר בתביעת סרק.
בהקשר זה יצוין כי בפסיקה נקבע כי במידה והמבקש השכיל להראות כי נכרת חוזה, החוזה הופר וכי ההפרה ארעה בתחום המדינה, כפי שמצאנו לעיל, הרי ברור שעמד גם בנטל הפחוּת של "שאלה רצינית" לגבי התובענה לגופה (עניין אשבורן; עניין לבייב).
משכך, אני סבורה כי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה זו.
סוף דבר, אני נעתרת לבקשה ומתירה למבקשת להמציא את כתב התביעה אל מחוץ לתחום המדינה, כפי המבוקש.
