לצדדים היה חוב להורי התובעת בגין שכר דירה בהתאם להסכם שכירות עליו חתם גם הנתבע, ועל כן עם הפירוד העבירה התובעת לאמה את הסך האמור.
בחקירתה הנגדית טענה התובעת: "יש לי פה כספים של צו קיום צוואה שאמא שלי מעבירה לי כסף ואני מעבירה אותו לחשבון המשותף שלי ושל [פלוני]. כולל, אני מעבירה את הכסף הזה ל--- חברה לביטוח, אם אני לא טועה, כן, שנקראת ---, שאלה כספים שמהם עשינו שפוץ ומהם קנינו את הציוד המשותף שלנו, כנ"ל גם האופנוע" (עמ' 28 ש' 4 - 8).
עוד טענה התובעת כי את הסך של 60,000 ₪ שמשכה מהחשבון המשותף העבירה להוריה לכסוי חוב של הצדדים בגין אי תשלום שכר דירה משך שנתיים, בהתאם להסכם שכירות מיום 1.1.2017 עליו חתמו הוריה של התובעת מצד אחד והצדדים מצד שני.
הסכום האמור ישולם ב- 10 לכל חודש עבור אותו חודש, לחשבון בנק אשר את פרטיו תימסור התובעת לנתבע, יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן (המדד הבסיסי הוא המדד הידוע היום) ויעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.
...
לסיכום:
הנתבע ישלם לידי התובעת למזונות הקטינות וחלקן בהוצאות החזקת המדור סך של 1,800 ₪ לחודש עד הגיען לגיל שש שנים.
התביעה למזונות אישה – נדחית.
בשים לב למהות ההליכים, וכן הואיל וראוי להימנע מפסיקת הוצאות בסכומים נכבדים על מנת שלא להעצים את גובה הלהבות ולאפשר לצדדים לכונן יחסים טובים עם סיום ההליכים המשפטיים אשר ישרתו את הקטינות; ומנגד, בשים לב לתוצא בשני ההליכים שנדונו בפסק דין זה וכן להתנהלות התובעת בין היתר כמפורט בסעיפים 17 (פסקה ראשונה), 25, 26, 33, 34 ו- 35, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.
