אי-חתימה על הסכם אי-תחרות

התובעת לא חתמה על הסכם אי תחרות עם הנתבעת, ולא הוכח בכל דרך שהיא הפרה את חובת תום הלב כלפי מעסיקתה – הנתבעת, או שגנבה סוד מסחרי של הנתבעת.

...

אנו סבורים כי אין להשלים עם מצב שלפיו זכויותיה של התובעת עלולות להישאר ללא מענה בשל מעשיו של הנתבע.

על כן, אנו קובעים שיש עילה להרמת מסך ההתאגדות של החברה ועל הנתבעים לשלם את הסכומים המגיעים לתובעת כחייבים במשותף.

לסיכום נוכח כל האמור אנו מחייבים את שני הנתבעים – יחד ולחוד – לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 46,317 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 12% לשנה, או חלק יחסי, החל מיום 9.5.17 ועד לתשלום בפועל.

דורון אף חתם על הסכם אי תחרות עם זיפקום, ברי כי דורון היה עליו לכבד הסכם זה! דורון אינו יכול "לשלול" הסכמים בין מעסיקיו, שכן אין לו ולא יכולה היתה להיות לו כל השפעה באשר ל"סודות המסחריים" שהועברו בין החברות! דורון העיד בפנינו, כי לא היתה בהסכם ההעסקה שלו עם CTM, היתייחסות לרשימת הלקוחות וכי היא קניינו, וכי לא חשב להגן על קניינו הרוחני, וכי לא מבין מה זה קניין רוחני, ואף העיד כי היום מבין ויודע כמה חשוב החוזה ויודע שצריך לעבור על כל פרט ולא רק על תנאי העסקה, וכי לא זוכר אם היה לו תנאי "אי תחרות" עם חברות אחרות בהן עבד (עמ' 15 שורות 14- 22; עמ' 25 שורות 14- 27).

בחקירתו טען אסף כי רוה"ח "מאמת את הנתונים מול המשרד מול הנתונים שיש אצלו והוא חותם..." ובמידה והנתונים אינם נכונים הוא לא חותם על המסמך (עמ' 44 שורות 8- 13).

...

שוכנענו במקרה הנ"ל כי אכן אסף רצה ליידע את הלקוחות, כי מיום פיטוריה של חגית עליהם לפנות אליו.

משלא שוכנענו ולא הוכח כי זיפקום שגתה כאמור, מחד ומאידך, כי נגרם בכך נזק (ו"מבול" טלפונים – אין בו כאמור; ואגב, טענות חגית בנדון לא ממש הוכחו).

בנסיבות, לאחר ששקלנו כל האמור – לא מצאנו לחייב את זיפקום בעילת "פגיעה בפרטיות" – על כן נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר בהתייחס לאופי התביעה מחד ומאידך לתוצאת התביעה השלישית , תשלם זיפקום לחגית הוצאותיה, בסך של 2,000 ₪.

ביום 29.3.2015 נכרת בין החברה לבין ברוקנר ושותפיו הסכם נוסף, לפיו התחייבו הנ"ל שלא יקימו ולא יהיו שותפים או יעסקו בעסק מתחרה בתחום הפעלת בתי הקפה באיזור הקריות, במשך 24 חודשים (להלן "הסכם אי התחרות").

אחת - על סך של 900,000 ₪ (להבטחת תמורת הסכם העברת המניות והשניה - על סך של 500,000 ₪ (להבטחת תמורת הסכם אי התחרות בין החברה לבין ברוקנר ושותפיו), בדיוק על פי הוראות התוספת להסכם שנחתמה על ידי הצדדים באותו יום.

...

לכן, אין מקום לקבל את עדותו בעניין זה. סיכומו של דבר, לא הוכח בפני כי במהלך המו"מ לקראת כריתת ההסכמים הוצג בפני מימון שטרית או בנו, אשר שטרית, מצג שווא כלשהו בנוגע לרשיון העסק או קיומו של תנאי בדבר צמצום מקומות הישיבה בעסק כפונקציה של מספר תאי השירותים במקום.

הערה אחרונה - מסיבה השמורה עימם, לא הראו הנתבעים כי בסופו של דבר הותקנו בעסק שני תאי שירותים נוספים וכי קיימים בו כיום 4 תאים.

סיכומה של נקודה זו, הנתבעים לא הוכיחו את הנזקים הנטענים ולכן, דין טענת הקיזוז להידחות גם מסיבה זו. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: התנגדויות הנתבעים לביצוע השטרות בכל התיקים נדחות, בכפוף להעמדת גובה החוב, כמפורט בסעיף ב' להלן.

נטען כי לא חתמה על הסכם אי תחרות בהסכמת מנהל המבקשת, כי הייתה חשופה לרשימת הלקוחות והספקים של המשיבה ולשיטת עבודתה וכי לא מדובר בסודות מסחריים.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה מכיוון שהטענה העובדתית שפנתה ללקוחות לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין.

חוזים עם הלקוחות והספק המפורטים בסעיף 23 לכתב התביעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

הבקשה לגילוי מסמכי הנהלת החשבונות עם הלקוחות והספק שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה ולגילוי חוזים עם הלקוחות והספק שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה – נדחית.

לטענתם, התובע החל במהלכים על מנת לעבור לעבוד בשרותה של גב' גוברי, לכשהתבקש לחתום על הסכם סודיות ואי תחרות הוא סרב תוך שהעלה טענות שונות ובקש לשנות את תנאי העסקתו כפי שהיו מוסכמים על הצדדים ואף המריד עובדים נוספים נגד הנתבעת.

...

אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נדרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.

לפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

כללו של דבר על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 55,377 ₪.

בשים לב לכך שמרבית התביעה כנגד הנתבעים (אשר יוצגו במשותף) נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.