אישור תצהיר תובע בדבר השלמת פרויקט בזמן

כן טען כי הנתבעים עשו שימוש בכספים משיקול זר ומימנו תרומה בסך של 6300 ₪ (סעיף 60 לדו"ח רו"ח) למנהל העבודה באשטרום שחלה וכן מימנו את הוצאות ההגנה המשפטית שלהם בתביעה זו מכספי הפרוייקט אף שאינם מורשים לכך עת מר מנדל בתצהירו מסר שעלות הטיפול המשפטי בתביעה דנן שכפה התובע על הנתבעים עלתה עד כה לחברי הקבוצה הרבה מעבר לסכום השנוי במחלוקת.

סעיף 22.5 להסכם השתוף הקובע כי הועד רשאי "לשנות ו/או להאריך ו/או לדחות כל מועד הקבוע בהסכם זה, אם לפי שיקול דעתו, הדבר יידרש ויתחייב לצורך מימוש יעיל של הוראות הסכם זה והפרוייקט". אין חולק כי הוצאו כספים נוספים לאחר חודש דצמבר 2015, ולאחר חודש דצמבר 2016 ואף במרץ 2017 עת הכספים נועדו בדיוק לאותה מטרה שנותרו ברזרבה ומתיישבים עם אופי ההוצאות עליהן לא חלק התובע בכרטסת שהובילה ליתרה על סך של 13674 ₪ (סכום התביעה) – בין אם לאישור מס שבח, בין אם לרישום הבניין כבית משותף, חלוקה ליחידות, שכ"ט רו"ח ושכ"ט עו"ד. בנוגע לתשלום שכ"ט עו"ד, העיד מר מנדל, יו"ר הועד המנהל, כי ביצוע תשלום שכ"ט עו"ד התעכב "עד המועד שהתשלום יכול להתבצע לאחר רישום הדירות בטבו. מאחר והתמלא התנאי הזה, עברנו לבצוע תשלום האחרון, אנו חתומים על הסכם איך לשלם להם" (עמ' 34, ש' 17-18) כאשר לא ברורה טענת התובע בדבר חברת פקוח בעלות שתבדוק טיבה של עבודת עורכי הדין אם התשלום בסדר גודל של מאות אלפי שקלים מפרוייקט שעלותו 150 מיליון ₪ מוצדק בשים לב לטיב העבודה של עורכי דין בפרוייקטים כאלו וזו אינה עילת התביעה והוכח שסכום זה הוצא בפועל עבור הפרוייקט עצמו (ונגבה גם מכיסם של חברי הועד המנהל עת לא נטען בעיניין זה לניגוד עניינים למשל עם אותם עורכי דין על שכרם) משלא שולם עבור תביעה בדבר ליקויי בנייה משזו לא באה לעולם עדיין.

ליבי ליבי עליו אולם בין זה לבין מטרות חשבון הפרוייקט אין דבר, ועל חשבון זה הם אמונים – משהוסמכו לניהול החשבון להשלמת הפרוייקט ולא למתן תרומות על חשבון חברי הקבוצה - והעובדה שהם רשאים לקבל החלטות מכוח הסכם השתוף אין משמעותה כל החלטה בדבר העברת כספים, על גובהה, הולמת ככל שתהיה (גם אם זה מסתכם לטענתם ב-50 ₪ לדירה – עמ' 14, ש' 30) עת אף מיוחדת היא לאדם ספציפי (כשלבעלי הזכויות חולי "עירך קודמים") ואינה ממטרת הפרוייקט.

...

אינטרסים של חתירה לחשיפת האמת ועשיית צדק מחייבים כי ככל שמצא בית המשפט כי קיימים מסמכים אשר הינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים ולא צורפו לכתבי הטענות, יורה בית המשפט על גילויים גם בהליך של סדר דין מהיר (ראו למשל תא"מ 21101-03-12 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27.10.2012)).

סיכומו של דבר, השיקול שעמד מאחורי ההחלטה שלא לחלק את יתרת הכספים בגין חשש שבשל הליכים משפטיים עתידיים נמשכים מול הקבלן, חברי הקבוצה ה"זכאים" יהפכו "לחייבים" וחלוקת כספים לאלתר תיצור קושי לגבותם בחזרה איננה שיקול לא לגיטימי אלא שיקול ענייני, גם אם בית המשפט סבור אחרת כאמור.

סוף דבר הנתבעים ביחד ולחוד (למעט נתבעים 1 ו-2) ישיבו לתובע סך של 7941 ₪ כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מחודש יוני 2021 ולסכום זה יש הוסיף סך של 43 ₪ (בהתאם לחלק של התובע לפי 0.6867%) בגין החזר לקופה עבור התרומה ששולמה.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 900 ₪ וכן הוצאות עו"ד בסך 3500 ₪.

להשלמת התמונה אוסיף, כי "המועד הקובע" הוגדר בסעיף 1.3 כדלקמן: "המועד בו החלטת בית המשפט בדבר אישור הסכם הפשרה, כהגדרתו להלן, בהתאם לקבוע בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-1006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") תהפוך לפסק דין סופי;"

הצדדים אף הסכימו, כי חרף האמור בהסדר הפשרה, הרי שבמקרה שפרויקט שאושר על ידי ב"כ התובע עובר ל - 12 חודשים מהמועד הקובע, והועבר לאישור בית המשפט, יוארך המועד להשלמת אותו פרויקט, למשך הלו"ז שפורט בבקשה לאישורו של אותו פרויקט מאושר, בכפוף לכך שהסכום שיילקח בחשבון לצורכי תחשיב בגין פרויקט זה יהיה רק סכומים בגינם קיבלה המשיבה חשבונית מהספק עד לתום השנתיים כאמור לעיל.

עמדת היועמ"ש היועמ"ש, כאמור לעיל, הגיש ביום 29.11.20 הערותיו בנוגע להסדר הפשרה ובמסגרתן ביקש בכל הנוגע לסעיף 5(ב) להסדר הפשרה, כי ייקבע שהמשיבה תדרש להגיש תצהיר ובו התחייבות לכך שההנחות על הנסיעות שיינתנו לעמותות, תהיינה רק על נסיעות באוטובוסים שניתן להן היתר לבצוע היסעים על ידי המפקח על התעבורה ולא באמצעות אוטובוסים שפועלים בקוי השרות, באופן שעלול לפגוע ברמת השרות של קוי השרות שהמשיבה מספקת לכלל ציבור הנוסעים.

...

בהתאם לאמור בתקנה 7א(א)(3) לתקנות בתי המשפט אגרות, כאשר ניתן פסק דין לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, ישלם המשיב את חלקה השני של האגרה.

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה בין המבקש למשיבה לרבות ההסכמה הנוספת כאמור לעיל ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, כאמור בסעיף 24 לעיל.

בכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לפצוי בגין נזקיה כתוצאה מהתנהלות התובעת בבצוע הפרויקט: עיכוב לא סביר בקבלת היתר הבניה; איחור במועד השלמת הפרויקט; מיקום גדר הגבול שבין מיגרשי הנתבעת לבין המגרשים הגובלים, תוך גריעת שטחים ממגרשי הנתבעת.

עוד טוענת התובעת כי האיחור נגרם בשל נסיבות שאינן תלויות בה ולא באחריותה: היתנגדות השכנים בבתים הגובלים (סעיף 7.2 לתצהיר גפני); צו מינהלי להפסקת עבודות הבניה שהוציאה עריית רמת השרון ביום 5.2.2014 שגרם לעיכוב של 12 חודשים בבניה (מוצג 13 למוצגי התביעה); עבודות להנחת תשתית ביוב וחשמל מטעם הרשות המקומית שגרמו לעיכוב של חודשיים נוספים (סע' 40 לתצהיר גפני).

לסיכום חלק זה: יש לפצות את הנתבעת בגין גריעת השטח ממגרשיה בסך של 83,000 ש"ח. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.

...

אשר לטענת התובעת כי הנתבעת נמנעה מלשתף פעולה (סע' 66 לסיכומיה), איני מקבלת אותה וראו בעניין זה האמור בסעיף 61 לעיל.

כך גם אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי הואיל והגדר היתה ממוקמת טרם הבניה בתוך שטחה של הנתבעת, יש לסלק את התביעה בהעדר עילה ויריבות והיה על התובעת לבסס עילה נגד השכנים תחילה (סע' 68-67 לסיכומי התשובה).

לסיכום חלק זה: יש לפצות את הנתבעת בגין גריעת השטח ממגרשיה בסך של 83,000 ש"ח. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.

טענת הנתבעת כאילו היא חששה מהעלאת טענותיה בנידון בזמן אמת שמא הדבר יגרום לעיכוב נוסף בהשלמת הפרויקט, אינה משכנעת בעיניי.

בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/2, טען המפקח ביחס לחשבון הנ''ל, באומרו: "בקשר לטענות התובעת לגבי אישורי החשבוניות אציין כי בעת שאישרתי את החשבוניות של התובעת, נאמר לי על ידי מינהלי הנתבעת שאפשר לאשר את החשבוניות, כי הקבלן, כלומר התובעת, אמור בכל מקרה לשלם לנתבעת על הנזקים שגרם בעיכובי העבודות להן התחייב, ועל המעקות שנשברו במהלך עבודתו". מהמצוטט לעיל עולה כי המפקח שוחח עם מינהלי הנתבעת וקיבל את ברכתם לאישור החשבוניות שהגישה התובעת, לרבות החשבון שבמחלוקת.

אדרבא ואדרבא, משנשאלו עדי הנתבעת בחקירתם הנגדית לעניין זה הם מסרו תשובות מיתחמקות והמציאו טענות חדשות שאינן נתמכות בחומר הראיות שהוגש בתביעה, כל זאת בניסיון לא משכנע להיתנער מאחריות הנתבעת לעיכובים שהיו בהשלמת העבודות בפרויקט.

...

לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת כנגד חוב הערבות ובהתאם לכך עליה לסלק את החוב הנ''ל בסך של 17,680 ₪.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 77,903 ₪ עבור החשבון וסך של 20,324 ₪ עבור חוב הערבות, ובסך הכל 98,227 ₪ נכון להיום.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 20,686 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום תשלומן ועל שכ"ט מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתביעתה עתרה התובעת לביטול ההסכם ולחיוב הנתבעים 1-3, חברת הבנייה ובעלי מניותיה ומי שערבו לקיום התחייבות החברה בהסכם, בתשלום פיצויים בסכום של 5 מיליון שקלים, לצורכי אגרה, בגין אובדן רווחים של העסקה, פיצויים מוסכמים לפי ההסכם, אובדן רווחים בגין עסקת מכר של המקרקעין, אובדן דמי שכירות של הנכס, ריבית עודפת על הלוואות שנטלה התובעת להשלמת הפרויקט וכן הוצאות בגין תיווך, לווי משפטי ושמאות.

נטען כי החברה הציגה מצגים כוזבים, בדבר יכולתה לתכנן ולבצע את הפרויקט ובכלל זה להשיג את כל האישורים הנדרשים לביצועו.

בהחלטה קבעתי "חזית המחלוקת בין התובעת לנתבעים, והשאלות אם מדובר בהסכם על תנאי, אם ההסכם הופר ע"י מי המצדדים, אם הוא בוטל, ואם בוטל כדין, כך גם השאלות באשר למשמעות הסעדים העומדים בבסיס התביעה שכנגד (והצדדים מופנים בהקשר זה לספרם של גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – התרופות, עמודים 74-78 (2009)) תידונה במהלך בירור התביעה 'העיקרית'...". ביום 22.11.22 בית המשפט (כב' השופטת וינשטיין) דחה בפסק דין מנומק את הערר שהגישה התובעת על החלטת המנהל.

כיצד ניתן לראות בסעד זה כסעד זמני, כשהוא למעשה התוצר הסופי המבוקש בציר היחסים שבין התובעת למיסוי מקרקעין וכיצד ניתן לעתור לסעד זמני המחייב את הנתבעים לחתום על תצהיר ביטול, כשהם מתנגדים לביטול ? לתובעת הפתרונים.

...

דין הבקשה להידחות.

מכאן, אני מורה על דחיית הבקשה על שני ראשיה.