בהלכה הפסוקה נקבע זה מכבר לגבי מעמדם המיוחד של דמי המזונות, הפרת חובת תום הלב הכרוכה באי תשלומם והנפקות המשפטית שיש לייחס לכך לגבי הליכי חידלות פרעון (ראו- ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ, פסקה 35, 12.10.2015; ע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת וילנר, 3.2.2019; ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 30, 1.2.2011; ע"א 3414/19 מיכאלי שבתאי יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד, פסקה 9, 23.2.2020)". עוד נקבע כי מאחר וטרם נקבעה ליחיד תוכנית שקום ולכן טרם התגבש אינטרס הסתמכות של הנושים.
ראשית, טרם ארעה היתקדמות משמעותית בהליך חידלות הפרעון שכן טרם אושרה ליחיד תכנית שקום, טרם חולק דיבידנד לנושים ובודאי שטרם ניתן ליחיד צו הפטר.
...
בתאריך 8.5.2023 נעתר הנאמן לבקשה להארכת מועד להגשת תביעות החוב של הנושה וזאת ממספר טעמים, שפורטו בהכרעתו: ראשית, בשל אופי החובות אשר נתבעו ונבעו מגירושיהם של היחיד והנושה, שכן מדובר בתביעות חוב בגין חוב מזונות וחוב בגין מוהר.
לפיכך, כאשר החייב נוהג בחוסר תום לב כגון שאינו מגיש דוח על מצב עסקיו כנדרש או מסתיר את חובו לנושה מסוים, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד.
שביעית, החובות עצמם אינם באמת שנויים במחלוקת, חרף ניסיונו של היחיד להתכחש להם במסגרת ערעור זה. ודוק, החלטת בית הדין השרעי מיום 4.7.23 לפיה היחיד לא יישא בדמי מזונות החל מיום 1.7.19 ואילך ושתיקתה של ההחלטה ביחס לתקופה הקודמת למועד זה, מלמדת לכשעצמה, כי חבותו של היחיד לשאת במזונות בגין החודשים ינואר ועד יולי 2019 עומדת על כנה, ואין כל שינוי בעניין זה.
אשר לעתירת היחיד לדחות את הכרעותיו של הנאמן בתביעות החוב לגופן- דינה גם היא להידחות.
לפיכך, הערעור נדחה.