לטענתו, החל משנת 1997 פעלה הערייה שלא כדין, בכך שגבתה ארנונה עבור נכסים מסחריים במספר סווגם, בשיעור העולה על תעריפי הארנונה שנקבעו באישור השרים שניתן לגבי שנת 1996.
ר' גם לעניין זה ת"צ (מרכז) 12540-12-12 מילניום ליין פיתרונות תיקשורת בע"מ נ' עריית ראשון לציון (4.8.16) בו נקבע מפי כב' השופטת נד"ב כי נישומה שהגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שנתיים לאחר שנרשמה כמחזיקת נכס, בטענה לפגם בצוי הארנונה לפני שנים רבות עקב אי קבלת אישור השרים להעלאת תעריפים, לוקה בשיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
...
וכך הובאה מסקנה זו בסעיף 50 לפסק הדין בעניין אי.בי.סי:
"האיזון בין השיקולים המתחרים שעליו עמדנו מקים חזקה שלפיה עתירה מינהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו ארנונה המוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית את העתירה. חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים מתאימים. הלכה זו תחול הן ביחס לעתירות התוקפות בתקיפה ישירה צווים שנפלו בהם פגמים משורשרים, הן ביחס לתביעות אזרחיות להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין מחמת פגם משורשר".
באותו עניין שעסק בפגמים חד פעמיים שנפלו בצווי ארנונה 17 שנה ו-13 שנה לפני הגשת העתירות, אשר שורשרו לצווים עדכניים בשל המבנה המיוחד של חקיקת ההקפאה, מצא בית המשפט העליון כי האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק ובכך שהעירייה לא תוסיף לגבות מס בהעדר הסמכה חוקית לכך ניצב מול אינטרסים רבים אחרים:
"הנזקים שייגרמו ושעלולים להיגרם לאינטרס הציבור אם בית המשפט יידרש לעתירות חרף השיהוי שדבק בהן הם בשיעור ניכר. ככל שייקבע כי החיובים שהוטלו בגין שטחים משותפים הוטלו שלא כדין ולכן בטלים, משמעות הדבר שהעירייה תהיה מנועה מלגבות בעתיד ארנונה בגין שטחים אלה, אף שתקציבה נסמך עליהם. אין חולק כי מדובר בסכומים המגיעים כדי מיליונים רבים של שקלים. מעבר לכך, העירייה תידרש להתמודד עם תביעות השבה, הן במישור הפרטני הן במישור הייצוגי (תביעות השבה ייצוגיות אכן הוגשו), וככל שתחויב בהשבה (מלאה או חלקית) – התשלום יבוא על חשבון שירותים מוניציפאליים שיסופקו בשנים הבאות. לכך יש להוסיף כי העירייה מוגבלת בשינוי אופן החיוב בארנונה נוכח חקיקת ההקפאה. היא לא תוכל לכסות את החובות שייווצרו או לספק את השירותים שהמס שהיה אמור להשתלם נועד לממן. כל אלה יגרמו לפגיעה באיכות השירותים, לחוסר ודאות תקציבי ולקיפאון בהתנהלות העירייה. לכך יש להוסיף את המשקל הרב שיש להקנות לפגיעה שתיגרם לציבור בכללותו כתוצאה מעצם האפשרות לברר הליכים המוגשים בשיהוי כה ניכר: הטלת עומס רב על בתי המשפט וחשש מהכרעות סותרות; השקעת משאבים מצד הרשויות; ונזק ראייתי שנגרם כתוצאה מחלוף הזמן. משקלם של שיקולים אלו – ניכר הוא".
בסופו של דבר, ועל יסוד נסיבות אותו מקרה, הגיע בית המשפט למסקנה כי :
"איזון בין שיקולים אלו מוליך למסקנה שלפיה הנזק שייגרם לאינטרס הציבור כתוצאה מבירור העתירות ומתן סעד – כל סעד – עולה על התועלת שתנבע ממנו. אשר על כן, דין העתירות להידחות מחמת שיהוי".
גם בעע"מ 3108/14 אלביט מערכות סאיקלון בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר (19.8.15), נדון נושא דומה בו נטען לפגם בצווי ארנונה מלפני שנים רבות, בכך שתעריף הארנונה עלה בלא לקבל את אישור השרים.
בהינתן כל האמור לעיל בענייננו, ברי כי אפילו הייתי מוצא שצווי הארנונה הרלבנטיים פגומים הם, לא הייתה תוחלת לתובענה זו בשל השיהוי שדבק בה. לפיכך, אף לעניין מחלוקת זו בעניין השיהוי, אין מתקיימת האפשרות הסבירה שתוכרע היא לטובת המבקש, ודין הבקשה והתובענה להידחות גם מטעם זה.
סיכום
אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור ואת תובענת המבקש.
בהתחשב בכלל שיקולים אלה, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
