אישור תובענה ייצוגית נגד עיריית תל אביב-יפו בעניין סיווג מכוני קוסמטיקה

השופטת ד' ברק-ארז: האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית לתקיפה של שומת ארנונה בנסיבות שבהן הדין מתוה מסלול ייחודי נפרד להשגה על השומה? שאלה זו היא שעמדה במוקד העירעור שבפנינו בהקשרה של תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי עסקים בתחומי העיר תל אביב-יפו, אשר טוענים כי חויבו בארנונה ביתר עקב סיווג שגוי של נכסיהם.

בעוד העררים תלויים ועומדים הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הערייה (ת"צ 60430-01-12).

ביום 22.1.2014 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית, תוך הבהרה כי טענותיה של הערייה בעיניין זה שמורות לה והיא תהיה רשאית להעלותן במסגרת העירעור על פסק הדין הסופי, ככל שהדבר יידרש (בר"ם 6199/13 עריית תל-אביב-יפו נ' אספאידה (22.1.2014))).

העילה אשר בגינה אושרה התובענה הייצוגית בעניינינו נוגעת, כפי שציינה חברתי, לסיווגם של מכוני יופי בתחומים של קוסמטיקה, טיפוח צפורניים, קעקועים ו"פירסינג" (למען הנוחות יקראו מכונים אלו להלן יחד: מכוני יופי).

...

עם זאת אני סבורה כי יש לקבל את ערעור העירייה בחלקו במובן זה שייקבע כי הקבוצה המיוצגת תצומצם ותכלול אך ורק את הנישומים אשר שילמו ארנונה ביתר בשנת 2010 ולא נקטו בהליכי השגה וערר בנוגע לחיובם בארנונה בשנה זו. הטעם לכך הוא שהתובע הייצוגי רשאי אמנם לבחור בין מסלול התביעה האישי ומסלול התביעה הייצוגית אך כפי שבואר לעיל, אין לאפשר לו לנקוט בשני המסלולים במקביל.

מן הטעמים המפורטים לעיל ואילו נשמעה דעתי היינו מקבלים את ערעור העירייה (עע"מ 6685/15) בחלקו במובן זה שייקבע כי הקבוצה המיוצגת תצומצם ותכלול אך ורק נישומים ששילמו ארנונה ביתר בשנת 2010 ולא נקטו בהליכי השגה וערר בנוגע לחיובם בארנונה באותה השנה.

טענת המערערים לפיה היה מקום לכלול בקבוצה המיוצגת גם נישומים שעילת תביעתם נוצרה בתקופה שבין הגשת בקשת האישור ועד מועד אישור התובענה הייצוגית, דינה להידחות.

העובדות בקצרה ראשיתו של ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה, בה טענה כי בהתאם להוראות צו הארנונה, ולפסיקת בית המשפט בעמ"נ (ת"א) 122/07 אליעד שרגא ושות' עו"ד נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו, כמו גם החלטות רבות שניתנו ע"י ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית, דינם של שירותים קומתיים משותפים כדינם של שאר השטחים המשותפים בקומה, כדוגמת הלובי וחדרי המדריגות, ואלו גם אלו פטורים מחיוב ארנונה בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 ח' לצוו הארנונה, המורה, ככלל, על פטור מחיוב ארנונה לשטחים משותפים.

לתיק בית המשפט הוגשו סיכומי הצדדים לצורך מתן החלטה - האם לאשר ניהול התובענה כייצוגית, אך בטרם ניתנה ההחלטה, ביקשה המבקשת להגיש כאסמכתא נוספת מטעמה, את פסק דינו של בית המשפט העליון בענין אספיאדה (עע"ם 6685/15 עע"ם 6993/15 עריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (16.8.16).

הילכת אספיאדה צירוף מקרים מעניין יצר מצב שבו הילכת אספיאדה עוסקת בפסק דין שניתן על ידי ביום 9.8.15 (ת"צ 60430-01-12 אספיאדה בע"מ נ' עריית תל-אביב) בו התקבלה התובענה הייצוגית שהגישה אספיאדה, ונקבע, כי הסווג הנכון של עסקים, המגדירים עצמם מכוני יפי בתחומים של קוסמטיקה, טיפוח הציפורניים, קעקועים ו"פירסינג" הוא סיווג של "מלאכה ותעשיה", כטענת התובעת, ולא סיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים", כטענת הערייה.

במסגרת ערעור על פסק הדין שנידון בבית המשפט העליון, פסק בית המשפט ברוב דיעות מפי כב' השופטת ברק-ארז (כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת חיות), כי: "לפי דיני הארנונה, טענה שעניינה סיווג בלתי מתאים יש להעלות בהליך הסטאטוטורי שנקבע לכך – הגשת השגה, ובהמשך לכך, על פי הצורך, הגשת ערר והגשת ערעור מנהלי. כל אחד מן הנישומים, בפני עצמו, נידרש ללכת בדרך זו ביחס לטענתו האישית, ולכן אינו יכול להגיש תביעת השבה. ברי כי קבוצה של נישומים אינה יכולה להגיש תובענה בנסיבות שבהן יחידי הקבוצה לא יכלו לעשות כן" (פסקה 18 לפסה"ד).

...

המשיבה טענה, כי בפסק הדין הנ"ל נקבע בדעת רוב, כי "לא ניתן לברר טענות הנוגעות לסיווג נכסים לצרכי ארנונה במתכונת של תובענה ייצוגית מחמת קיומו של מסלול סטטוטורי חילופי שנקבע בדין לצורך כך". לדבריה, קביעה זו תומכת בטענתה, כי יש לדחות את בקשת האישור בשל ההליך המנהלי של השגה וערר הקבוע בחוק הערר מבלי לגרוע מטענותיה הנוספות של העירייה בעטיין יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר השינוי ההלכתי שחל עם מתן פסק הדין בענין אספיאדה, מחייב דחית הבקשה לאישור התובענה, מן הטעם שמדובר בשאלה של סיווג, הנמנית על המקרים המצויים בסמכות הגופים המינהליים, כאמור בסעיף 3(א) לחוק הערר.

אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בנסיבות הענין ולאור העובדה שמדובר בקביעה הנובעת משינוי בהלכה, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ביום 10.7.13 אשרתי הגשת תובענה ייצוגית נגד הנתבעת בעיניין אופן סיווג "מכוני קוסמטיקה, מכונים לטיפוח הציפורניים ומכוני קעקועים", לשם גביית ארנונה בעיר תל-אביב-יפו.

לאחר שהוגשו הסיכומים, ביקש ב"כ הנתבעת לצרף מספר החלטות של וועדות הערר לעינייני ארנונה שליד עריית תל-אביב-יפו, כולן מיום 2.6.15, בהן נדחו עררים בשאלת סיווג נכסים מסוג מכוני יופי, מכוני קוסמטיקה ומרפאה לרפואה אסתטית.

...

כב' הנשיא דאז גרוניס שב והזכיר את העובדה שטרם נקבע סיווג חדש לעסקים כדוגמת עסקה של התובעת וקבע כי: "דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא שראיתי צורך להידרש לטענות המבקשת לגופן. לאחר שניתן פסק-הדין בעניין מרסייה, שבה והועלתה בפני בבית משפט זה במספר הזדמנויות שאלת סיווגם של נכסים לעניין גביית ארנונה תחת הקטגוריה של "בתי מלאכה" (ראו, בר"ם 7383/11 ריבנאי נ' מנהלת הארנונה עיריית רמת גן (‏22.12.2011); בר"ם 2968/11 אר. אם. אלקטרוניקס ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (‏2.12.2013); הליך נוסף העוסק בסוגיה זו תלוי ועומד בגדרו של עע"ם 2503/13).

מדובר בערעור של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, אשר דחה עתירה לביטול תיקון שערכה עיריית ירושלים בצו הארנונה בשנת 2006, בגדרו נקבע, כי סיווג של מכבסות הוא "משרדים, שירותים ומסחר". בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המערער וקבע, כי ראוי שסיווגן הנכון של מכבסות דוגמת המכבסה של המערער, שהינה מכבסה מרכזית בשטח של כ-200 מ"ר ומשתרעת על פני שלושה מפלסים, יהיה סיווג של "בית מלאכה" ולא "שירותים". לפיכך, נקבע כי דין הערעור להתקבל.

משכך, אני דוחה את טענת ב"כ התובעים ביחס לתקופת ההשבה שמעבר ל-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור.

לסיכום – אני מקבלת את התביעה הייצוגית וקובעת כי על הנתבעת להשיב את כספי ארנונה שנגבו מחברי הקבוצה ביתר, עקב סיווג הנכסים כ"בניינים שאינם משמשים למגורים", למשך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה, דהיינו בשנים 2010 ו-2011.

בנסיבות אלה אני קובעת, כי ישולם לתובעים המייצגים גמול בסך 10,000 ₪ לכל אחד.

(בבקשה לאישור תובענה כייצוגית) בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה אופן סווגם של מכוני טיפוח ויופי בתחומי העיר תל אביב-יפו, לצורך חיוב במיסי ארנונה.

רקע עובדתי המבקשים, מינהלי מכוני קוסמטיקה, קעקועים ופירסינג בתחומי העיר תל-אביב-יפו, טוענים, כי המשיבה, עריית תל-אביב-יפו, מסווגת באופן שגוי את עסקיהם לצורכי חיוב בארנונה.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית היא בפועל בקשה לקבלת חוות דעת מוקדמת ("פרה רולינג")- המשיבה טוענת, כי לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי בעיניין סיווג נכסים במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כפי שנפסק ברע"א 7419/07 עריית תל אביב נ' טיומקין (13.2.11).

בהמשך פסק דינה, התייחסה כב' השופטת ברק-ארז לרף בו נידרש לעמוד התובע הייצוגי המבקש לאשר תביעתו כייצוגית: "המבחנים לאישורה של תובענה ייצוגית הם מחמירים מאלה שעל-פיהם נבחנת בקשה לסילוק על הסף של תביעה רגילה. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בשונה מן התובע בתביעה רגילה, המבקש לאשר תובענה כייצוגית אינו יכול להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה, אלא מוטלת עליו החובה להוכיחן באופן לכאורי." סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה...". פרט 11 לתוספת השנייה מאפשר הגשתה של "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". סעיף 4(א)(1) קובע, כי אדם שיש לו עילה בתביעה או בעיניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני האדם- רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשם אותה קבוצה.

...

האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין? סבורני, כי ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית הוא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה דנן.

באשר לתנאים הקבועים בסעיפים קטנים 8(א)(3) ו-8(א)(4), אני סבורה, כי המבקשים ובאי כוחם עומדים בתנאים אלה (ניהול ההליך בדרך הולמת ובתום לב).

סוף דבר אני קובעת כי ניתן לנהל את התובענה כייצוגית.