אישור תובענה ייצוגית להשבת היטל השבחה מדירות "אמצע

המבקשים חוייבו בהיטל השבחה למרות שדירתם בקומה "אמצעית" בבניין, אינה סמוכה לגג וקטנה מ- 140 מ"ר, בנגוד לסעיף 19(ג)(2) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה, הפוטר מהיטל השבחה דירות שגודלן אינו עולה על 140 מ"ר. 1.1 התובענה הייצוגית מופנית נגד המשיבות על חיוב היטל ההשבחה כמופרט לעיל.

דא עקא, עוד טרם הגשת התובענה הייצוגית דנא, הוגשו הליכים מינהליים באותן סוגיות ממש, אשר היו תלויים ועומדים במועד הגשת התובענה הייצוגית: עמ"נ 59261-06-14 הוועדה המקומית חולון נ. ברגר (שהוגש כחצי שנה לפני הגשת התביעה הייצוגית דנא) על החלטת וועדת ערר מיום 29/5/14 בערר חל/8590/10, אשר ביטלה את חיוב דירות האמצע בשל תוכנית הגגות וקבעה "דירות שאינן דירות בקומה העליונה, אינן יכולות להיות מושבחות עקב אישור תוכניות אלו... אין לכך אחיזה לא בדין ולא בתכליתו". על החלטה זו הוגש כאמור ערעור מינהלי וביום 1/10/14 קבלו הצדדים את המלצת ביהמ"ש (כב' הש' י. שיצר) לצרף את היועמ"ש "מאחר ומדובר בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב כלל ארציות, אכן, יש לשקול צירוף היועץ המשפטי לממשלה לתיק".חווה"ד של היועמ"ש אשר הוגשה ביום 6/9/16 תמכה בהחלטת וועדת הערר.

ואכן, מספר ימים לאחר הגשת חוו"ד היועמ"ש במסגרת עמ"נ 59261-06-14 הוועדה המקומית חולון נ. ברגר הודיעה המשיבה ביום 26/9/16 כי החליטה לפעול בהתאם לעמדת היועמ"ש ולהפסיק לחייב את דירות האמצע בהיטל השבחה בגין חלקן היחסי בגג המשותף וכי תשיב את היטל ההשבחה ששולם על ידי כל בעלי דירות האמצע החל מיום 3/12/13, המועד בו החל חיוב דירות האמצע, בין שהוגש על ידם ערר ובין אם לאו.

...

בנסיבות אלו, כאשר הליך מנהלי תלוי ועומד באותה סוגיה ממש, יש לתת בכורה למסלול זה שלו נתונה סמכות "מקורית" "ראשונית" ואין לאפשר התנהלות תובענה ייצוגית במקביל באותו עניין.

ובעיקר בענייננו, עת מצא בית המשפט לצרף את היועץ המשפטי לממשלה על מנת שיתן דעתו בסוגיה העקרונית והמשיבה הודיעה כי תפסיק את הגביה ותבצע השבה (עניין ברגר), ובסוגיה השנייה ניתן כבר פס"ד של בימ"ש לעניינים מנהליים ועליו הוגש ערעור (עניין שלו).

כאמור, אף אם היה מקום להידרש לבקשת האישור ובגדרה לבחון את התקיימות תנאי סע' 8 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, הדעת נותנת, כי בקשת האישור הייתה נדחית בשל אי עמידה בתנאי סע' 8 (א)(2) לחוק הקובע כקריטריון: האם "[ה]תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". זאת בהינתן מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובהם, בין היתר, עובדת קיומו של מסלול סטטוטורי ייחודי תלוי ועומד בגדרו נידונות במקביל אותן סוגיות עקרוניות ועת לא קיים כל חשש כי ללא אישור התובענה הייצוגית לא תתברר המחלוקת העקרונית המועלית בבקשה בהעדר הליך אישי (ראו חוות דעתה של כב' הש' (כתוארה אז) א. חיות בעניין עע"ם אספיאדה) סע' 9 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות משמיענו את הכלל על פיו אין לפסוק גמול ושכ"ט לב"כ המבקש המייצג עת מוגשת הודעת חדילה שמשמעה דחיית בקשת האישור.

בסיכומים מטעמם, שהוגשו לאחר שינוי המדיניות, ביקשו המבקשים לאשר את התובענה הייצוגית בכל הנוגע לתת הקבוצה (קרי – בעלי דירות "אמצע" בבניינים משותפים בהם קיימת דירת גג בהיתר), ולהורות על השבת ההיטלים שנגבו מחברי תת קבוצה זו. המבקשים טענו, כי לאור שינוי המדיניות לאחר הגשת הבקשה לאישור, המשיבות חדלו מהגביה של היטל ההשבחה מחלק מחברי הקבוצה המקורית, אולם הן מסרבות לבצע השבה; שעדכון המדיניות בוצע בעקבות וכפועל יוצא מהגשת הבקשה לאישור; וכי המשיבות פעלו בסוד והסתירו את שינוי המדיניות מבית המשפט, המבקשים והציבור.

...

בכל הנוגע להשבה, אין בידי לקבל את טענות המבקשים.

ברם, כמפורט לעיל אין אפשרות סבירה שהטענות שהועלו בבקשה יובילו למסקנה שהגבייה נעשתה שלא כדין.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

המבקש מתגורר בשכונה הותיקה של המושב ("החלק הוותיק" כלשון הצדדים), בדירת מגורים שלצִדה יחידת דיור מושכרת שבבעלותו.

מט"ש בית שמש, הוא המט"ש שאליו חובר היישוב גבעת יערים לצורך הטיפול בשפכים, הוקם באמצע שנות התשעים, ובניית הביב המאסף כסלון הושלמה בשנת 1999.

בדיון מיום 13.7.15 הזכיר ב"כ המשיבה את המיגבלה בת השנתיים לתביעת השבה נגד רשות, הקבועה בסעיף 21 לחוק התובענות הייצוגיות, שלפיו "אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור". המבקש הגיב, כי בקשתו מתייחסת למי ששילם היטל ביוב במשך השנתיים האמורות, ובכלל זה תושבי יישובים שחוברו במועד מוקדם יותר (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 14).

...

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, מן הטעם שאינה עומדת ביתר דרישות החוק, אין צורך כי אכריע בטענות הצדדים בשאלת הייצוג ההולם.

התוצאה על יסוד האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית; וכן נדחית התובענה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.

מכאן, שהמבקשים מבססים את בקשת האישור על פרט 11 של התוספת השניה הקובע שניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד "רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". הן עריית נהריה והן מי חדרה טענו בתגובותיהן לבקשת האישור, כי התובענה שמבוקש לאשרה כייצוגית אינה עוסקת ב"מס, אגרה או תשלום חובה אחר", שכן הן סבורות שהוצאות האכיפה בהן עוסקת בקשת האישור אינן בגדר תשלום חובה כלשהוא.

כך, למשל, הוצאות קבועות של תִפעול סניף, כגון: שכר דירה, ארנונה, מים, טלפון, הוצאות פיתוח תוכנה - אינן הוצאות ישירות, שכן אלה הן הוצאות שממילא היה על הרשות (או על חברת הגביה מטעמה) להוציא, והן אינן קשורות ישירות לחובו של חייב ספציפי.

...

הנני מורה על אישור התובענה שהגישה המבקשת מס' 2 כנגד תאגיד מי חדרה בע"מ (המשיבה מס' 2) כתובענה ייצוגית, כשעילת התובענה הייצוגית היא עשיית עושר ולא במשפט.

אני קובע את קדם המשפט בתובענה ליום 15.9.2016 שעה 11:00 לפני הצהרים.

מעבר לתשלום שכר טרחת עורך דין זה לא ראיתי מקום להורות על תשלום הוצאות משפט בגין דחיית בקשת האישור שהגיש המבקש מס' 1 כנגד עיריית נהריה, ואני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו (מלבד שכר טרחת עורך דין עליו הוריתי ברישא של פיסקה זו).

לאחר שציינתי את שאינני מקבלת מהאמור בבקשת המבקשים ראיתי לומר כי אין ספק שבקשת האישור הציפה שאלה הראויה לדיון במסגרת תובענה ייצוגית באשר לחובת חברות הביטוח לגלות למבוטח וליידע אותו על דבר קיומן של יותר מפוליסת ביטוח מבנה אחת בחברת הביטוח שלהן עצמן, שתיהן מתייחסות לאותה תקופה בקשר לאותו מבנה, פוליסה שאינה נותנת כסוי בטוחי נוסף, ולמעשה היא מיותרת, ורק מחייבת את המבוטח לשלם למבטחת פרמיה בגינה, ובצד זה עולה השאלה האם קיומה של הפוליסה 'המיותרת' שבגינה שולמה פרמיה נוספת לאותה מבטחת שזכתה בפרמיות המיותרות מחייבת את המבטחת בהשבה של כל הפרמיות המיותרות ששולמו מעת יצירת הפוליסה המיותרת.

התרשמתי כי הבנת הנושא הבטוחי ופשר ריבוי הפוליסות אינו ברור לו, מה שראה הוא כי "מורידים לי כפול" (עמ' 115 ש' 2) כי "אני שמתי לב שיש לי את ההורדות של הביטוח עוד ועוד. זאת אומרת כמה פעמים אני ראיתי" (שם, ש' 19-18), לשאלה "אתה יודע למה הבנק ערך לך פוליסה נוספת" השיב "לא" (עמ' 116 ש' 12-11) כך גם התרשמתי שהעברית לא ממש שגורה בפיו וממה ששמעתי וראיתי התרשמתי כי מר מרונצ'יק ענה בכנות, וכי הדברים לא ממש היו ברורים לו. ככלל מהתרשמות בלתי אמצעית מהמבוטחים ראיתי לומר כי דברי המבקשים ציירו בפני תמונה בהירה למדי כי שלושתם פשוט סמכו על המבטחת; כי הבינו שלצורך קבלת המשכנתא ומילוי תנאי הבנק המלווה נידרש לבטח את הדירה – וכך הם עשו.

אשר למבקש 3 התשתית העובדתית שהניח המבקש 3 במסגרת בקשת האישור מצביעה על קיומן של שתי פוליסות מבנה לאותה דירה ולתקופה חופפת, ולכאורה מתיישבת עם השאלה העיקרית שלפני ובה עוסקת התובענה, והיה מקום לאשר הבקשה כייצוגית גם בעיניינו.

...

על רקע האמור הגישו המבקשים, 2, 3, 6 בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לפריט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") שעניינה: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". "העניין" שבקשר אליו הוגשה התובענה הוא קיומן של שתי פוליסות ביטוח בגין אותו נכס באותה חברת ביטוח לגבי אותה תקופה, תשלום פרמיה מיותרת ללא קבלת כיסוי ביטוחי נוסף, ובעת התרחש 'מקרה הביטוח' לא יניבו שתי הפוליסות פיצוי כפול.

כבר התייחסתי לפער הכוחות המובנה בהתקשרות בחוזה ביטוח ואני סבורה כי יש חשיבות רבה לאכיפת דיני הביטוח וחוק חוזה הביטוח במסגרת הליכי תובענה ייצוגית.

סיכומם של דברים מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי בקשת האישור הממלאת את התנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת בזאת.

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לבית המשפט נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 45 ימים כדי לאפשר לב"כ המשיב 3 למצוא תובע מייצג תחת מבקש 3 כאמור בסעיף 67 במודעה יפורטו הפרטים כנדרש בסעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות לרבות מתן אפשרות ההחרגה כאמור בסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות.