אישור צוואה למרות חוות דעת גרפולוג לא תואמת

דומה כי מבחינת המשיב גם תוצאה שבה נדחים שני הערעורים מתאימה לרצונותיו, שכן כנטען הוא יורש על פי דין של המנוחה, ובהיעדר צוואה קמות הוראות הירושה על פי דין שבחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

ביום 1.4.96 הגישה המערערת בקשה לצו קיום צוואה, בה התבקש אישורה של צוואה בכתב יד משנת 1994 (להלן הצוואה הראשונה), לפיה המערערת היא היורשת היחידה של המנוחה.

בעירעור מוסיף המשיב, כי גם לשיטת המערערת, בהעדר תאריך, מדובר בצוואה פגומה, שלגבי שכמותה נפסק כי "לא די בכך שבית המשפט ישתכנע מעבר לספק סביר בדבר אמיתות הצוואה; הפעלת סעיף 25 (הירושה, שעניינו קיום צוואה חרף פגם צורני-א"ר) לחוק מותנית בכך שלבית המשפט לא יהיה כלל ספק באמיתות הצוואה (ע"א 430/73 אקשטיין נ' כהן, פ"ד כח(2) 432, 435) וכי יש בה אכן, משום ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה" (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837, 851-השופט, כתארו אז, ריבלין; אציין כי באותה פרשה הציע הנשיא ברק עמדה מקלה יותר).

נוסיף לכך את העובדה, שדומה כי בית המשפט אכן לא דק פורתא עובדתית ביחס לפתקים שהוגשו לגרפולוג (בנגוד לקביעותיו בעמ' 2 המדובר בפתק אחד ולא בשניים, ואותו פתק לא הוגש במשפט-ובית המשפט נחשף לקיומו באמצעות חוות הדעת; טעות לכאורית נוספת מצויה בקביעה שחוות דעתו של ד"ר ברוך, שהעיד מטעם המערערת על מצב המנוחה בתחום הנפשי, התייחסה למועד עריכתה של הצוואה השניה); לצדדים גם לא ניתנה הזדמנות לטעון בעניינם ולהגיע לחקר האמת.

ואני זוכרת את המקרה הזה כי החלטנו פשוט שהיא לא מתאימה יותר למחלקה הזאת.

...

נקבע בפסק הדין, כי אפילו לגרסת המערערת לפיה ניתן לה הפתק בסמוך לפסח 1994-ולא למותר לציין כי בית המשפט הסתייג מגירסה זו (עמ' 6)-מאוחר פתק זה לצוואה הראשונה, ו"המסקנה המתבקשת, שמסמך הצוואה לא היה ציווי אחרון של המנוחה" (עמ' 6).

אשר על כן, איני נעתר לערעור שכנגד.

סוף דבר כ"ג. אם תישמע דעתי נקבל את ערעור המערערת, והתיק יושב לבית המשפט קמא שידון מחדש בסוגיית הצוואה הראשונה, ובה בלבד.

ואחר הדברים האלה סבורני כי היטב יעשו הצדדים, חרף מערכת היחסים ביניהם המשתקפת בפרוטוקול, אם יגיעו להבנה ולפשרה.

במהלך המשפט הביא המשיב ראיות מטעמו לתמיכה בהתנגדותו ובתוכן גם שתי חוות דעת גרפולוגיות מהן עולה כי החתימות המתיימרות להיות חתימות המנוח על מיסמכי הצוואה אינן חתימותיו.

מסקנת בית המשפט המחוזי בענין זה (עמ' 4) היא כי "עיון בחתימות המאד שונות על 4 מעותקי הצוואה אכן עשוי להביא למסקנה גם של עין בלתי מזויינת שאין המדובר בחתימת אותו חותם. בית המשפט "מוסמך" להיות גרפולוג ולא חייב להעזר דוקא בעדויות מומחה לענין כתב יד..

מכל מקום, היתה חובה להסביר את אי ההתאמות בחתימות, המעלות חשד להתערבות גורם או גורמים נוספים, פרט למנוח, בתהליך עריכת הצוואה.

נטל ההוכחה נחזור על עקבינו לנקודת המוצא: שורת הפגמים והתמיהות לגבי הצוואה ומשקלם המצטבר הטילו על המערערות נטל כבד להוכיח את אמתות הצוואה, ובמקרה זה - כי מיסמכי הצוואה אכן נחתמו על-ידי המנוח כדת וכדין וכי הם שקפו את גמירות דעתו ואת רצונו האמתי והחפשי לאשר ייעשה ברכושו לאחר מותו.

מכאן, שלא ניתן לקיים את הצוואה בגדרי סעיף 25 לחוק הירושה, ולהכשירה חרף הפגמים שנפלו בה. לאור זאת, נראה לי כי יש יסוד איתן לאמץ את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום לאשר את הצוואה ויש לקבל את ההיתנגדות לקיימה.

...

אבי הלך לשמוע בנושא החנות לעו"ד. הגיע לשם וכשראה שרוצים להחתים אותו הגיע למסקנה שהוא לא חותם וחזר".

בית המשפט המחוזי התייחס למכלול העדויות הללו והגיע למסקנה, ראשית, כי המנוח לא זוהה על ידי העדים שאישרו את הצוואה ומכאן הטעות ברישום מספר תעודת הזהות שלו בצוואה.

מכאן, שלא ניתן לקיים את הצוואה בגדרי סעיף 25 לחוק הירושה, ולהכשירה חרף הפגמים שנפלו בה. לאור זאת, נראה לי כי יש יסוד איתן לאמץ את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום לאשר את הצוואה ויש לקבל את ההתנגדות לקיימה.

תמצית טענות התובעים ביחס לצוואה: לטענת התובעים, מחוות דעת המומחית עולה כי ריבוי החתימות הן שגורמות לאי התאמה בין החתימות על גבי הצוואה לבין קבוצת הדוגמאות, משכך אין במסקנתה של המומחית כדי לקבוע כי החתימות על גבי הצוואה אינן של המנוחה והן זויפו.

לפיכך עד למועד זה די היה ברשום אצל האגודה ולא נידרש אישור הסוכנות היהודית ורישום ברמ"י. התובעים טוענים כי התנהלותם של יתר האחים מעידה על הסכמתם מכללא בדבר הותרת זכות הבעלות בידי המנוחה, חרף אי רישומה.

חרף קיומה של חוות דעת גרפולוג בדבר אמתות חתימה, לבית המשפט שיקול דעת עצמאי .

- הדין, צריך התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינה מדע סתרים שצפונותיה אינן ניתנות להסברה אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה, ואין להפוך את חוות הדעת הגרפולוגית מעין אוראקל של דלפי.

...

אני קובע כי צוואת המנוחה מיום 8.6.2009 היא בת תוקף.

אני מורה כי הזכויות בנחלה *** הועברו למנוחה בהיותה "בת ממשיכה" דה פקטו של אמה *** או כיורשת היחידה שהייתה מוכנה ומסוגלת להמשיך את קיום המשק, כפי שעשתה בפועל משך כל חייה.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולאחר שנלקחו בחשבון מורכבות ההליך, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון והשקעת המשאבים בהכנתו וניהולו, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 40,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

למרות שהתובעת וכל העדים מטעמה העידו כי לכל המאוחר בחודש 2.16 חידשה התובעת קשר עם כל ילדיה , אישרה התובעת כי פנתה דוקא לנתבעת כדי שתרכוש עבורה מצבה וזו נרכשה בחודש 12.17 .

למרות שזו קרסה לחלוטין בעקבות חוות הדעת של הגרפולוגית המומחית מיום 24.6.19 הגרפולוגית הסבירה בהרחבה על פני 12 עמודים מדוע המוצג נ/ 1 וכן מסמכים אחרים שהועברו לבדיקה , נכתבו בכתב ידה של התובעת.

למקרא התצהירים של ר', י', מ' וא', והשוואתם אל מול עדותם בבית המשפט, מתקבל הרושם כי מדובר בגירסה אחידה שהופיעה בכל התצהירים גם כאשר היא אינה תואמת את גירסתם של כל אחד מהעדים.

מיסמכי המתנה במקרה דנן חותרים תחת ראציונל חשוב זה שכן הם מתיימרים להגביל את זכותה הבסיסית של התובעת לשנות את צוואתה משנת 2013 כך שדירתה , שהיא כל הדיעות רכושה העקרי , תעבור לכל חמשת ילדיה החיים ולא רק לנתבעת .

...

עם זאת במקרה שלפני הפעלת כל מבחני העזר על נסיבות העניין ובחינת כל הראיות והעדויות מוליכים למסקנה לפיה התובעת לא חתמה על מסמכי המתנה בשל השפעה בלתי הוגנת מטעם הנתבעת , אלא משום שזה היה רצונה באותה עת .

סיכום אשר על כן אני מקבל את הסעד העיקרי שנתבקש בתביעה וקובע כי עסקת המתנה מיום 11.9.16 בטלה ומבוטלת .

לכן אני דוחה את התביעה בעניין זה .

הרקע העובדתי: לפני היתנגדות לקיום צוואתה מיום 24/11/2010 של המנוחה ש.כ. ז"ל אשר הלכה לבית עולמה ביום 9/12/2015 (להלן בהתאמה-הצוואה הראשונה, המנוחה).

במענה לשאלת באת כוחם של מבקשי הקיום שביקשה לבחון את עמדתו של העד ביחס לעדויותיהם הקודמות של הרופאים שהחתימו את המנוחה על טפסי הסכמה לניתוח בשנת 2015 (כשנתיים לאחר חוות דעתו) ביקש ד"ר דנילסקו לציין: "שלפי הנוהלים במשרד הבריאות הערכת שיפוט וקוגנטיבית יכולים לעשות, שיפוט, לתת לצוואה חוות דעת ולזה, לגבי שיפוט רק ארבעה מקצועות, רופא מישפחה, ניורולוג, פסיכיאטר וגריאטר." (שם עמ' 42 ש' 18-16).

אבל נגיד באמת אתה ביקשת מיסמך רפואי, מה קורה אם אתה אומר ללקוח, שמביא את המצווה, שרצוי פה מיסמך רפואי כי באמת הוא מעל לגיל 80 בסדר? סתם, למרות שיכול להיות הכי צלול ומיושב וקוגנטיבי, והוא לא מביא, אתה עדיין מכין את הצוואה? ת: למיטב הבנתי כן, כשאני מזהיר את הבן אדם שאם אדם מאוד מבוגר, למרות שהוא צלול, ויכול להיות שעושה אזשהו שינוי או למעשה נותן לאחד ולא נותן לשני, עלולה להיות היתנגדות, ואם אין לו מיסמך רפואי, אחת התקיפות תהיה המצב המנטאלי שלו.

בין היתר נקבע שאמינותה של חוות הדעת, "...תקבע על פי מידת שיכנוע שהשתכנע בית המשפט מנכונותה ומאמינותה של הדרך שבה הלך העד עד שהגיע למסקנתו, ומהגיונה של המסקנה כשהיא משתזרת במכלול הראיות" (ע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיניוק נ' מדינת ישראל פ"ד מז(4) 221 (29/7/1993) עמ' 324).

" בחקירתו בבית המשפט חיזק פרופ' נוי את דבריו: "...אני אומר לדעתי את ניסיוני, אני רופא 30 שנה אני עכבר בית חולים ואני אומר לך שיש הרבה מקרים שההחתמות האלה אני לא מתייחס לזה ספציפית תזמין אותו לעדות ותשאל אותו אם הוא עשה לה בדיקה והתרשמות קוגניטיבית... לא מטיל דופי באף אחד. גם אם המסמך הזה היה מול עיני הייתי נותן לו את המשקל היחסי שאני כמומחה בית משפט צריך לתת לו. יתרה מכך אני לא מומחה לגרפולוגיה אבל ככה נראת קרוב לוודאי חתימה של איש דימנטי. אפשר לבקש מבית משפט שיזמן חתימות קודמות של המנוחה ויראה אם יש קשר בין החתימה הזאת לחתימה. זאת לא מומחיותי אבל אני מניח שלא יהיה דימיון. ככה נראית פגיעה במרחב של החתימה" (פרוטוקול מיום 11/7/2017 עמ' 14 -15).

...

מי מהצדדים לא ביקש לזמן מומחה לכתבי יד בהקשר לחתימה זו. ביטוי דומה לגישתו של פרופ' נוי מצאנו בהתייחסותו להחתמה על נ/1-נ/3.

איני מקבל את ההסבר שדי לו לעו"ד להזהיר את המצווה והאחריות נופלת לפתחו.

אחרית דבר: לאור האמור ועל בסיס החומר שלפני אני קובע שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה המאוחרת.