אישור פסק בוררות זר: תנאים לאישור פסק בוררות זר בישראל

טענות המשיבה המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה להכרתו ואכיפתו של פסק הבוררות משלל טעמים, שעיקריהם: ראשית, על פי הפסיקה הנוהגת בישראל, משבית משפט זר דן בשאלת אישורו או ביטולו של פסק בוררות שניתן בשטח שיפוטו, על המבקש לנקוט בהליך לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, על התנאים הקבועים בו., ולא בהליך מכוח חוק הבוררות והאמנה הרלבנטית.

...

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים פסק השופט: "אני משוכנע שכאשר המגשר פנה לבית המשפט ב-23 בפברואר בדוא"ל ואמר... שני הצדדים גרמו ביודעין להגשת הודעה משותפת לבית משפט זה שהמחלוקות שלהם באו על פתרונן, היה פתרון והייתה פשרה בתיק זה. השתכנעתי, ואני קובע, כי אותו פתרון כולל לכל הפחות הוראה מחייבת לפיה כל סוגיות לא פתורות שאפשר שלא תועדו במלואן במועד ההודעה לבית המשפט על קיבול הצעת המגשר ועל כך שהושגה פשרה, שכל סוגיה לא פתורה תוכרע בבוררות מחייבת שתתנהל בפני מר קורנליוס כבורר ולא כמגשר. ברצוני לצוות ששני הצדדים יעבדו ללא דיחוי עם מר קורנליוס על מנת להסדיר בוררות מחייבת של כל סוגיה לא-פתורה בקשר לפשרה זו... ברור כי על הנקודות הגדולות הושגה הסכמה... הצדדים נחפזו להגיע לפשרה על מנת להימנע מהצורך בדיון... ואז ביטלתי את הדיון, ועשיו אנו ניצבים בפני המחלוקת הנוכחית. בדעתי להפעיל את ההוראה שמינתה את קורנליוס לבורר על מנת שיפעל כבורר בבוררות מחייבת שאין עליה ערעור..." (ההדגשה שלי).

טענות המשיבה המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה להכרתו ואכיפתו של פסק הבוררות משלל טעמים, שעיקריהם: ראשית, על פי הפסיקה הנוהגת בישראל, משבית משפט זר דן בשאלת אישורו או ביטולו של פסק בוררות שניתן בשטח שיפוטו, על המבקש לנקוט בהליך לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, על התנאים הקבועים בו., ולא בהליך מכוח חוק הבוררות והאמנה הרלבנטית.

שוכנעתי כי המשיבה הסכימה להליך בוררות והכירה בתוקפה של תנית הבוררות.

התוצאה משלא בוססה עילה להימנע מכך אני מורה על אכיפת פסק הבוררות שניתן במדינת טקסס ע"י מר William Conrenlius(להלן – קורנליוס) ביום 29.04.2020.

אף אחד מהמבקשים לא היתנגד להליך שהגישה המשיבה לאישור פסק הבוררות, על אף שנמסרו להם הודעות בעיניין, ובית המשפט בהונג קונג נתן צו המורה על אכיפת פסק ההוצאות כנגד המבקשת.

אין חולק כי אין זה המקרה שלפני, במסגרתו מבוקש סעד של אכיפת פסק חוץ אשר נתן תוקף לפסק בוררות שניתן בערכאה זרה.

אשר למבקשת טוענת המשיבה כי היא לא התייצבה בהליכים שתנהלו בחו"ל ולא היתנגדה לפסק הבוררות שניתן כנגדה, ועל כן ברי כי סכויי התביעה כנגדה להיתקבל גבוהים, אלא שאף בכך אין די כדי לקבוע אם יש לאכוף את פסק החוץ בישראל, על פי התנאים הקבועים לכך בדין, אם לאו.

...

שעה שזה הסעד הנתבע במסגרת התביעה, אין בידי לקבוע כי הקביעות שבמסגרת פסק החוץ מעידות על סיכויי התביעה להתקבל, שעה ששאלת אכיפתן בישראל של הקביעות שבפסק החוץ היא השאלה שיש להכריע בה. אף טענות המשיבה בכל הנוגע למימון הליכי הבוררות על ידי המבקשים, וכפועל יוצא מכך קיומן של עילות תביעה כנגד המבקשים, הן טענות עובדתיות הטעונות הכרעה, ואיני סבורה כי ישי בהן, בשלב זה, כדי לבסס את טענת המשיבה אשר לסיכויי התביעה להתקבל.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים להתקבל.

סוף דבר הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים מתקבלת.

כן קבע, כי לנתבעת או לערבים להלוואה אין נכסים בישראל, שמהם ניתן יהיה להפרע אם יינתן כנגדם פסק בוררות (סעיף 48 להחלטת הבורר).

התובעת אינה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי מתקיימים התנאים למתן סעד הזמני, אלא מבקשת שבית המשפט יאשר את החלטת הבורר.

אך אין מדובר בהליך של "אישור החלטת הבורר" בדומה להליך של אישור פסק בורר, כפי שטענה התובעת.

יש להביא בחשבון גם את העובדה שהנתבעת חברה זרה, שאין לה נכסים בישראל (ומכל מקום, הנתבעת לא הצביעה על כאלה).

...

לטענת הנתבעת, היא פרעה את כל חובה לתובעת ויש לדחות את התביעה.

ממילא, גם לאחר ששמעתי את טענות הנתבעת כהוויתן ובמלואן, לא מצאתי מקום להורות על ביטול העיקול.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הנתבעת, כגון בטענות שהליך זה מהווה חלק ממסכת של מאבק שליטה ב- BSD (ועוד), והן נדחות.

סוף דבר: העיקול זמני ייוותר על כנו.

ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים והחלטות בית המשפט העליון במסגרת בקשות רשות העירעור שומטות את הקרקע בכל הקשור להליכי הבוררות הזרה שנוהלו במעמד צד אחד, זאת בשים לב לעקרונות משפטיים ברורים של "מעשה בית דין". ביתר פירוט נטען כי "החלטות שיפוטיות חלוטות" שניתנו במסגרת ההיתדיינות בין הצדדים נוגדות את אישור פסק הבוררות זאת נוכח הקביעה כי סמכות השיפוט הבלעדית לבירור הסיכסוך נתונה לבית המשפט בישראל להבדיל מהליך הבוררות הזרה.

מעבר לצורך יודגש כי הנטל להוכחת התנאים הקבועים בעילות ההיתנגדות המפורטות בסעיף 5 לאמנה מוטל על המתנגד לאישור פסק הבוררות.

...

סיכומם של דברים - אין בפסק הבוררות דבר הסותר את תקנת הציבור, כך שדין טענת ההתנגדות המבוססת על סעיף 5(ב)(2) לאמנה להידחות.

סוף דבר מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את נימוקי ההתנגדות לאישור פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית ההתנגדות, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25.2.2022 ופסק בוררות המתקן שניתן ביום 22.6.2022, על ידי טריבונל הבוררות שבמחוז Broward במדינת פלורידה שבארצות הברית - International Center For Dispute Resolution International Arbitration Tribunal.

אכן ככל שבעל דין חפץ באכיפת פסק הבוררות, כתנאי לאכיפה הנו חייב לקבל את אישור ביהמ"ש על מנת שזה יהפוך ל'פסק דין', ברם ככל והזוכה בפסק הבורות אינו נידרש/חפץ באכיפת פסק הבוררות (ובנידונינו אין כל רלוואנטיות לאכיפת פסק הבוררות על הנתבעת שכן הנה חסרת יכולת ונכסים), הוא איננו חייב לאשר את פסק הבוררות כ'פסק דין'.

בעיניין זה מוסיפה המחברת סיליה וסרשטיין פסברג בספרה פסקים זרים במשפט הישראלי – הדין והגיונו עמ' 66 (1996): "פסק בוררות זר, כמו פסק בוררות מקומי, מחייב את הצדדים כמעשה בית-דין מעצם קיומו. אפשר להסתמך עליו ממש כמו על פסק דין של בית משפט, ואלא אם כן יערערו את תוקפו (אם יראו למשל שהוא ניתן בחוסר סמכות), הוא יכבול את הצדדים וישתיקם בכל המישורים. הוא יהווה ראיה חותכת לעובדות שבהן הכריע. הסיבה להלכה זו היא שפסק הבוררות מבוסס על הסכם בין הצדדים, והם מחויבים על ידי הסכם זה. ראציונל זה אינו תקף פחות ביחס לפסקי בוררות זרים מאשר ביחס לפסקי בוררות מקומיים. על כן נראה שאין צורך לנקוט בהליך מיוחד על מנת להסתמך על פסק בוררות זר, בין באופן הצהרתי ובין באופן אינצידנטאלי. אולם אין היתייחסות לשאלה זו בספרות או בפסיקה הקיימת" נדגיש, כי הסיפא בציטוט לעיל ("אין היתייחסות לשאלה זו בספרות או בפסיקה הקיימת") כבר איננה רלוואנטית שכן הספר הנ"ל הוצא בשנת 1996, בעוד פסה"ד של ביהמ"ש העליון הנזכר לעיל ניתן בשנת 2021, כך שכיום כבר יש היתייחסות לשאלה הנ"ל בפסיקה.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה ותמצית נימוקיו הינם כדלקמן: [הואיל והגעתי למסקנה כי בימ"ש קמא צדק בנימוקיו, על מנת לייתר אריכות וחזרה על הדברים, בכל מקום שאראה לנכון להוסיף על נימוקי בימ"ש קמא, אשלבם תוך כדי סקירת נימוקי בימ"ש קמא] פסק הבוררות מהווה מעשה בי"ד למרות שלא אושר בבימ"ש אמנם התובעת לא פנתה לאשר את פסק הבוררות בבימ"ש, ברם חוק הבוררות (להלן: "החוק") איננו מחייב לאשר את פסק הבוררות כ'פסק דין' – סעיף 23(א) לחוק קובע כי "בית המשפט רשאי על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט."; היינו, בעל דין רשאי לאשר את פסק הבוררות אך לא חייב.

ברור שלא לכך התכוון המחוקק ו/או הפסיקה; טול לדוגמה ראיה מכריעה שיסודה בהאזנת סתר – האם נקבלה רק בשל עיקרון "חקר האמת"?! גם אם לבימ"ש ברור מעל כל צל של ספק, שללא ראיה זו לא יוכל להגיע לחקר האמת, אין שום דין ו/או פסיקה המתירים לו לקבל ראיה זו ואף לא לעיין בה! בפרט בנידונינו, שאין המדובר בפס"ד אלא בהליך של שאלון וגילוי מסמכים, וה"צדק" וה"חתירה לחקר האמת" יוכלו להתבצע במהלך המשפט עצמו, עדים, חקירות וכו' סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בימ"ש קמא ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.