תחולתם של הסעיפים – לפי פשוטו של מקרא, ובאשר לסעיפי הפקודה גם על פי הפרשנות המקובלת – מתחילה רק לאחר שניתן צו פירוק לחברה, בכל הנוגע לסעיפי הפקודה, או לאחר מתן צו לפתיחת הליכים, בכל הנוגע להוראות החוק (ראו: ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 88-87 (2006) (להלן: עניין פישר); ראו גם את רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח (19.8.2008) שהחיל את הוראות סעיף 374 גם על חברות בהליכי הבראה, ואת חוק החברות (תיקון מס' 19) התשע"ב-2012 שעיגן זאת).
בעקבות בעיית הנציג נקבעו בדין מנגנונים שונים למניעת ניגוד העניינים, ובכללם כללים הנוגעים לאישור עיסקאות עם בעלי עניין, חובות דיווח שונות ומנגנוני פקוח על נושאי המשרה, אשר לצדם קבועות כאמור, ההוראות האמורות בדבר חיובם האישי של נושאי משרה בעת פירוקה של החברה.
...
זו לשונן של הוראות החוק (הרלוונטיות לענייננו) כסדרן:
(א) מצא בית המשפט כי בעל תפקיד בתאגיד או מי שהיה בעל תפקיד הפר חובה כלפי התאגיד שמקימה עילה לחיובו בפיצוי, תשלום או השבת נכס לתאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות לאותו אדם לפצות, לשלם או להשיב את הנכס לתאגיד.
מצא בית המשפט כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף ביודעין לניהול התאגיד במרמה בתקופה שקדמה למתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, להורות לגביו אחד או יותר מאלה:
(1) לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה;
(2) לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה שיורה ושלא תעלה על חמש שנים.
הווה אומר, תחילת מרוץ ההתיישנות נדחית אף יותר ממועד תחילת הליך חדלות הפירעון של התאגיד במקום שבו מוגשת תביעה מכוח סעיף 373 לפקודה, וכפועל יוצא מכך מתעצמת ההרתעה של נושאי המשרה ובעיית הנציג מצטמצמת.