אישור על הגשת תביעה נגזרת על ידי מחצית מהבעלים אצל בעלי המניות

הנתבע 3 הוא גם בעל מחצית ממניות הנתבעות 2-1 ומחציתן האחרת של מניות הנתבעות 2-1 מוחזקות על ידי DART GROUPT GMBH (להלן – "דארט גרמניה") אשר אחיו של התובע הוא בעל השליטה בה. בחודש ינואר 1996 נחתם הסכם העסקה בין התובע לנתבעות 1 ו -2, בהתאם לו משולמת משכורתו על ידי הנתבעת 1, בעוד הנתבעת 2 משלמת את משכורתו של הנתבע 3 ושניהם מכהנים כמנכל"ים משותפים בשתי החברות (ר' סעיפים 21-11 לכתב התביעה).

לטענת התובע, מנצל הנתבע 3 "מר חנוך ברסלר את עובדת היותו מורשה חתימה בנתבעות 1 ו-2 (יחד עם התובע), באופן בריוני ופסול, על מנת למנוע את תשלום שכרו החודשי של התובע על רקע סיכסוך עסקי שנתגלע ביניהם ואשר אין בינו ובין תשלום שכרו החודשי של התובע ולא כלום". בהיעדר טענת הגנה ראויה, כך בלשון התובע, אשר ממשיך בעבודתו אצל הנתבעות משנת 1996 ומעולם לא פוטר או התפטר, מן הראוי לדחות את בקשת הנתבע 3 להגנה נגזרת (ר' סעיפים 2-3 לתגובה).

אלא, שנטייה זו שהזכרתי אין פירושה דילולם של מנגנוני ההגנה והמבחנים אותם על בית הדין לבחון טרם תאושר הבקשה להגנה נגזרת, שכן גם מקום בו חברה נתבעת על ידי מאן דהוא אפשר ש"הנציג", מי משמבקש כביכול להיתגונן בשמו של התאגיד, הוא בעל אינטרס מובהק לדחות את קץ ההיתדיינות, להביא את החברה לידי מכירה או את התובע לכדי חדלון כלכלי.

היעדרה של פניה מוקדמת בדברי ההסבר להצעת החוק (תיקון 16 לחוק החברות) במסגרתו הוסף סעיף 194(ד) לחוק החברות, נכתב: "מוצע לקבוע בהתאם לפסיקת בית המשפט עוד בטרם חוקק החוק וכן בהתאם לפסיקה של חלק מבתי המשפט לאחר חקיקתו, כי המבקש להגיש תביעה נגזרת, לא יידרש לפנות תחילה לחברה אלא יוכל לפנות ישירות לבית המשפט, וזאת בנסיבות שבהן התביעה היא נגד מי שמוסמך להחליט על הגשתה, ועל כן לא סביר כי יחליט על הגשת תביעה נגד עצמו, וכן בנסיבות שבהן קיים חשש סביר שפנייה לחברה תיפגע ביכולת לקבל את הסעד המבוקש, למשל אם קיים חשש להברחת נכסים". אין חולק, כי דירקטוריון הנתבעות 2-1 כולל את התובע, המשמש כדירקטור מטעם דארט גרמניה המחזיקה במחצית ממניות הנתבעות 2-1 ואת הנתבע 3, הבעלים של המחצית האחרת של מניות הנתבעות 2-1 (ר' גם סעיף 3 לכתב התביעה).

...

לתומי סברתי, כי החלטתי ברורה וכי החלופה של הגשת כתב ההגנה ביום 6.9.2017 (ולא 12.9.2017) תעמוד בתוקפה רק במידה והנתבעות לא תגשנה בקשה להגנה נגזרת.

סיכום משלא הוצגה ולו ראשיתה של טענת הגנה כנגד תביעת התובע ועולה הרושם כי לא יהיה במתן אישור להגשת הגנה נגזרת כדי להלום את טובתן של הנתבעות, אשר תדרשנה לניהולם של הליכים משפטיים בהם מעורבים שני הדירקטורים היחידים שלהן אשר האחד נטול שכר עבודה וזכויות סוציאליות, וכי הנתבע 3 אינו תם לב בהתאם לאמת המידה הנדרשת ממי שמבקש להכנס בנעליו של תאגיד, שלא כדרך הטבע, ולנהל את הגנתו בשמו, נדחית בקשת הנתבע 3.

וכפי שכתב כב' השופט רועי פוליאק אך לאחרונה: "איני סבור כי דין פגיעה בגמלת זקנה המשולמת לאדם לאורך זמן, כדין פגיעה כספית גרידא. הגמלאי מסתמך על הגמלה לצורך קיומו. לעיתים הפגיעה בגמלה עלולה לגרום לגמלאי, לצד אי נוחות כספית, גם לערעור תחושת היציבות והביטחון הכלכלי והשלכותיה לא תצטמצמנה להיבט הכספי". (בר"ע (ארצי) 65308-05-17 רן כהנא – מדינת ישראל (2017)) בקשת הנתבע 3 לקבלת אישור להגשת הגנה נגזרת, נדחית.

התובעת לא הציגה ראיות לנזק שניגרם לה. מעבר לנדרש ע"פ הראיות, התאור של בית העסק של הזכיין והמוצרים בעסק התבססו על חוזה זכיינות כאשר הצד השני של העסקה היא חברה בה לבעלת המניות היחידה בתובעת יש מחצית המניות .אותם היא ירשה מבעלה המנוח ב – 2 החברות.

התביעה בראש נזק זה הייתה צריכה להיות מוגשת על ידי חברת המאפה ההונגרי ו/או בעל מניות כבקשה לאישור תביעה נגזרת כחוב חוזי.

ב "והואיל השני " של החברה הוצהר כי: "החברה רשאית להעניק זכות שימוש בסימן ושם המסחרי , שנרשמו כדין אצל רשם סימני החברות ....". לא הונחה תשתית ראייתית כי ה"זכות" לכאורה שדורון רגב ז"ל העביר לחברה כללה גם את הזכות לתת הרשאה לאחרים.

...

התובע ישלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 30,000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת את אגרת בית המשפט לפי הסכום שנפסק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה עוד ליום התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוסף על כך, בתובענה נגזרת התובע מתיימר לנהל את מאבקה של אישיות משפטית נפרדת מעצמו, עניין המצדיק אף הוא הקפדה על תום לבו של התובע, כך בע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בע"מ (1976) (להלן - הילכת לביב) נקבע : "זכות זו, לתבוע במקום החברה ובעבורה, ניתנה לבעל מניות מטעמים של צדק בבית-משפט של יושר, כדי שתהא לו תקנה מקום שנעשה מעשה של תרמית או מעשה בלתי-חוקי אחר על-ידי המנהלים הפועלים מטעם החברה, כך שהעוול לבעל מניות בודד אינו יכול בדרך אחרת לבוא על תקונו... שבית-המשפט רשאי לשקול כל ענין וענין הבא לפניו על-פי נסיבותיו ולקבוע אם טעמים של צדק מחייבים סטיה מכלל הישות הנפרדת של תאגיד או לא... הצדק אינו דורש שבית-המשפט יושיט יד של עזר לטרדן המתערב בעניינים לא לו." לעניין שיקול זה הובהר בפסיקת בית המשפט כי כשם שתפקידו של בית המשפט לעודד בעלי מניות מקרב הציבור לעמוד על זכויותיהם, כך גם עליו לעמוד בשער ולבלום תביעות ותובעים שאינם ראויים.

תביעה זו אינה מוגשת מטיבעם של דברים ע"י החברה עצמה אשר חברת ברק מחזיקה במחצית ממניותיה לפיכך הדרך היחידה היא להגיש התביעה באמצעות תביעה נגזרת.

ובלשונה של המלומדת פר' אירית חביב סגל בספרה דיני חברות, כרך א, 2007 , בפרק י"ב – "...במידה שהדין מכיר בחובות הדדיות של בעלי מניות, בינם לבין עצמם, ו/או בחובות אימון של הדירקטורים ונושאי המישרה כלפי בעלי המניות , באופן ישיר, כי אז מכיר הדין גם באפשרות קיומו של נזק ישיר לבעלי המניות כתוצאה מן ההפרה" (הדגשה שלי – צ.ו) ושוב בקשר להפרת חובות אימון של דירקטורים נושאי משרה כלפי בעלי מניות מציינת פר' סגל כי – "תביעות בגין הפרת אותן חובות האימון, ניתן להגיש גם במסגרת של תביעה אישית" (הדגשה שלי – צ.ו) אלא שדקדוק בלשונה של פר' סגל מלמד שכאשר הפרת חובה מצד אורגן בחברה כלפי בעל מניות גורמת נזק לחברה ומשליכה אף באופן אישי על בעל המניות, אפשר שתקום לבעל המניות אפשרות להגיש תביעה אישית בצד האפשרות להגיש תביעה נגזרת (ככל שעומדת לו הזכות להגשת תביעה נגזרת על פי המבחנים שהבאנו לעיל) והוא רשאי להחליט באיזו דרך לנקוט.

ואם כן – כאשר עסקינן בתובענה שעניינה תביעה בגין נזק לחברה שבצידה נזק מישני לבעל המניות, הרי שאך ורק במקרים חריגים תותר הגשת תביעה אישית כאשר דרך המלך היא הגשת תביעה נגזרת (זאת על אף חריגותו של הליך זה), ואולם אין כל מקום לטענה לפיה אם מתקיימות העילות להגשת תביעה נגזרת ותביעה זו מקנה זכות אף לתביעה אישית, הרי שיש בדבר לאיין את הגשת התביעה הנגזרת - הפוכו של דבר, הזכות בידי בעל המניות לבחור בדרך של הגשת תביעה נגזרת, ואך ורק כחריג תוכר תביעה אישית ככל שתוגש על ידו.

ע"פ הנטען בכתב התביעה, התביעה הוגשה רק בשנת 2014 אחר שעלה חשש אצל המבקש ואביו כי המשיבים נוהגים שלא כדין בכספי החברה.

...

מכלל האמור, עולה כי התביעה שהוגשה ע"י המבקש יש בה לגלות עילת תביעה בעלת סיכוי וכי התביעה בכללותה עשויה לשרת את החברה, כך גם לא מצאנו כי התביעה הוגשה מתוך חוסר לב. כיוון שכך הריני מאשר את התביעה כתביעה נגזרת בשם החברה.

בשלב זה, ובטרם נשמעו ראיות, לא ניתן, מטבעם של דברים, להכריע בטענות הצדדים הנזכרות לפיכך אני מורה כי ההתנהלות הנוגעת לדמי השכירות המתקבלים מ"יינות ביתן" תעשה, עד למתן החלטה אחרת, באופן הבא – עד למתן החלטה אחרת יופקדו הכספים המתקבלים כדמי שכירות מטעם יינות ביתן בחשבון בנק שיפתח ע"ש חברת ברק .

חברת ברק תעביר לידי ב"כ המבקש מדי חודש בחודשו העתק דף חשבון הבנק הנזכר המפרט את ההכנסות וההוצאות שבוצעו בו. סוף דבר הריני מאשר הגשת התביעה כתביעה נגזרת בשם החברה.

הערה: התביעה הנגזרת בה עסקינן היא "תביעה נגזרת כפולה", שכן היא מוגשת על ידי בעלי מניות בחברה האם (חברת סייפרטק) בגין עילת תביעה של חברת הבת (חברת בנקום).

מאידך גיסא, כאשר התביעה מוגשת נגד אלה השולטים בחברה, אין טעם מעשי בפנייה מקדמית אליהם כדי שיגישו את התביעה בשם החברה, שכן אדם קרוב אצל עצמו, ואין להניח כי הדירקטורים יגישו תביעה בשם החברה נגד עצמם.

טענת המבקשים היא שבעניין לגביו הוגשה בקשת האישור מתקיימת החלופה הראשונה, דהיינו ליותר ממחצית חברי דירקטוריון בנקום יש עניין אישי בהחלטה על הגשת התביעה, ועל כן לא היה כל טעם בבצוע פניה מוקדמת.

יתכן שכך הוא המצב, ואולם ניתן לסבור כי בנסיבות מתאימות אין עצם הגשת בקשת האישור יוצרת "עניין אישי". מכל מקום, בנסיבות המקרה שלפני, ברור כי הסיכסוך בין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון הופך את האחרונים לבעלי עניין אישי בהחלטה האם על החברה להגיש תביעה נגד מר לבנת.

...

יצוין כי חלוקת המניות בחברת סייפרטק היתה אחד הנושאים שנידונו בפסק הדין, ולפי הנמסר לי החלטתי שלא להתערב בה היא אחת הסוגיות עליה הוגש ערעור לבית המשפט העליון על ידי מר לבנת.

המסקנה המתבקשת היא שבנסיבות המקרה שלפני לפחות ארבעה מחברי הדירקטוריון היו צפויים להיות מסווגים כבעלי עניין אישי בהחלטה, ובכך די לכאורה כדי לקיים את דרישת החריג שבסעיף 194(ד)(1) לחוק החברות.

ממילא לא היה טעם בביצוע פניה מוקדמת גם תחת הנחה זו. לאור האמור לעיל הבקשה לסילוק על הסף של התביעה הנגזרת נדחית.

בעת שדוד בראונר הביא את פרטי הסיכום הסופי והתנאים הכספיים בעניין חוזה השכירות עם החברה השוכרת לדיון במועצת המנהלים של חברת מכמורת, לא גילה דבר ולא חצי דבר בקשר לעניין האישי, שיש לו בחברה השוכרת.

הדבר נודע לה רק כאשר התברר לה כי שטיינמן לא יוכל לעמוד בתשלום דמי החכירה שמועד פרעונם נועד לאוקטובר 1977, וכי אין היא יכולה לממש את השטרות אשר הוא נתן בידיה להבטחת התשלום בגלל כך שהמשיב 1 הטיל עיקול על נכסי שטיינמן כדי להבטיח החזרת ההלואות הנ"ל, אותן תבע בת.א. 1694/77 של בית משפט זה. כן לא הביא המשיב 1 לידיעת מכמורת את העובדה שהתנו עובד אצל שטיינמן, והוסמך על ידו לחתום על השיקים של העסק.

מאידך גיסא, לא בכל מקרה זכאי בעל המניה להגיש תביעה נגזרת; שאם אי אתה אומר כן, יש לחשוש-כפי שאכן קרה לא אחת-כי בעלי מניות ישתמשו בשערי תביעה פתוחים אלה לסחיטת רווחים אישיים שונים במשא ומתן "לפשרה" שבינם לבין הנהלת החברה, על רקע איום בהגשת תביעה נגד המנהלים, על כל הפרסום והפגיעה בשמה ולאמינותה של החברה, הכרוכים בכך (ראה: א' ברק, "היקף התערבותו של בעל-המניה בניהול החברה על-ידי מנהליה:כוחו של בעל-המניה לתבוע על הפרת זכות על ידי מנהליה" הפרקליט כה (תשכ"ט-תש"ל) 488, 502-504).

מ"מ הנשיא ח' כהן: בע"א 726/74 אישר בית-משפט זה פסק-דין של בית-משפט מחוזי, שלפיו הורשה בעל מניות להגיש תביעה "נגזרת" מטעם החברה למימוש זכויותיה בעל כורחה.

...

סיכומו של דבר, דעתי היא, שלא עלה בידי המערער להראות, שהיה לו טעם מספיק לפצל את תביעתו ולא לתבוע מיד את הסעד המלא והממשי.

מכאן שיש לדחות את הערעור, אם כי לא מטעמה של השופטת המלומדת.

המערער צריך היה להגיש את תביעתו בדרך תובענה רגילה, תוך פירוט מלא של זכותו לעמוד בתביעה נגזרת ושל עילת התביעה או עילות התביעה, שלהן הוא טוען; ואם אמנם תביעתו היא אמיתית ועניינית, יוכל עדיין להתחיל בה מחדש ולהגישה, בלי שההליכים, אשר התנהלו עד כה-ולדעתי הם התנהלו לריק-ימנעוהו מלעשות כן. התוצאה הסופית, שאני מגיע אליה בערעור זה, אינה שונה בהרבה מזו הנראית לחבריי הנכבדים, הסבורים שיש לקבל את הערעור.