אישור מרופא על אי כשירות להמשך עבודה

היום על פי האישורים הרפואיים של הרופא התעסוקתי, אינו כשיר להמשיך לעבוד כאב בית.

כן צוין במסמך שהתובע טען באותו שלב שאינו מסוגל להרים משאות, לעבוד במקומות גבוהים ולבצע עבודות צביעה מאחר שהריח מפריע לו. במהלך "החופש הגדול", הנתבעת זימנה את התובע לשימוע לפני פיטורים וציינה במכתב הזימון לשימוע כי הכוונה לסיים את עבודת התובע באה "לאור קבלת חוות דעת שליליות עליך מבתי ספר ותלונות רבות על אי תיפקוד". עד מועד השימוע, ניתן בידי התובע אישור רופא תעסוקתי לפיו התובע נמצא "לא כשיר לבצע חלק מהמטלות של אב בית. כשיר לעבודתו במשרה מלאה תוך המנעות ממאמץ פיזי קשה או הרמת משאות כבדים או טיפוס על סולמות. המגבלה יציבה". כן הוספה הערה כי – "במידה ולא ניתן לשבצו/ה לפי מגבלותיו/ה יש לדאוג למימוש זכויותיו/ה בחוק". הינה כי כן, במעמד השימוע לנתבעת היו טענות רבות כלפי התובע בנושא תיפקודו המקצועי, התובע היה במצב שניצל את מיכסת ימי המחלה במלואם והחזיק אישור לפיו הוא כשיר לעבודה, אך תוך המנעות ממאמץ פיזי או הרמת משאות כבדים או טיפוס על סולמות וכי אם לא ניתן לשבצו, יש לדאוג למימוש זכויותיו.

...

משלא מצאנו להורות על ביטול הפיטורים ועל החזרתו של התובע לעבודה, אין התובע זכאי לשכר עבודה לתקופה שלאחר פיטוריו.

מסקנה זו מתיישבת עם הנתונים בתלוש השכר האחרון (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

משהנתבעת הוכיחה כי אכן יתרת החופשה של התובע (81.67 שעות) שולמה במסגרת גמר החשבון, מצאנו לדחות רכיב זה. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015 ועד התשלום בפועל.

עוד מציין הבנק כי לכל המאוחר מיום 20.12.2007 עובדת התובעת בעבודה נוספת בהתאם לבקשתה [נספח ג' לתצהיר סופר] באופן שמעיד כי בפועל לא היו לתובעת בעיות רפואיות שמנעו ממנה לעבוד במשרה מלאה לו חפצה בכך.

כך למשל אישור רופא תעסוקתי מיום 16.10.2001 אשר קובע הגבלה ליום עבודה בן 5 שעות עד סוף מרץ 2002 [ת/5], אישור רופא תעסוקתי מיום 4.7.2002 הקובע הגבלה ליום עבודה בן 6 שעות עד סוף דצמבר 2002 [ת/6], אישור רופא תעסוקתי מיום 22.12.2002 הקובע הגבלה ליום עבודה בן 6 שעות עד סוף שנת 2003 [ת/6], אישור רופא תעסוקתי מיום 28.1.2004 הקובע הגבלה ליום עבודה בן 7 שעות עד ליום 31.12.2004 [ת/7] ואישור רפואי מיום 3.5.2007 הקובע כי התובעת "כשירה להמשיך לעבוד במתכונת הנוכחית כלומר 7 שעות ביום. ביקורת לפי צורך" [ת/7].

בעיניינו, בהיתחשב בראיות שהובאו בפנינו ובעדויות שנשמעו, לא הוכח כי ההטבה הנקובה בסעיף 81 לחוקת העבודה כוללת גם ביצוע הפרשות לתגמולים ולקרן הישתלמות, על סכומים שאינם משולמים על ידי הבנק, אלא על ידי המוסד לביטוח לאומי.

...

די בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. דין רכיב התביעה להידחות גם לגופו מהטעם שלהלן: כאמור, קבענו לעיל כי התובעת אינה זכאית להפרשי הפרשות לקרן השתלמות ולתגמולים על יסוד משרה מלאה וכי הבנק התנהל כדין בעניינה של התובעת ולא נפל פגם באופן בו חושב היקף משרתה.

התובעת עבדה בתנאים אלה שנים ארוכות ובכך ממילא קיבלה עליה בדרך של התנהגות את התנהלות המעסיק בהקשר זה. ממכלול הטעמים המפורטים לעיל התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר ממכלול הטעמים שפורטו לעיל תביעת התובעת נדחית.

התובעת סומכת אי כשירותה לעבודה, על אישור רופא תעסוקתי שניתן לה מיום 24.4.18, אולם אישור זה אינו קובע כי התובעת אינה כשירה לכל עבודה שהיא, אלא מתייחס לאי כשירות להמשיך בעבודתה, כמורה.

...

בנסיבות אלה, סבור אני, כי בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע ועזרה מוגברים של משפחתה, החורג מעזרה רגילה, המצדיקים פסיקת הוצאות עזרת זולת על דרך האומדנה בסכום גלובלי סך של 15,000 ₪.

כאשר לאלה מתווספת העובדה כי נרשם במסמך רפואי רשמי, רופאת המשפחה בקופת החולים בסמוך למועד התאונה, מפיה של התובעת, תחת תלונותיה כי היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה בחזרתה מהעבודה לביתה, סבור אני כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת הטענה כי תאונת הדרכים הינה תאונת עבודה.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 82,500 ₪ (במעוגל) בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.

למרות פניות חוזרות לרופאי קופת החולים עד שלהי 2015 בתלונות על כאבי גב (שבגינם נרשמו לו ימי אי-כושר עד ליום 6.10.15, אך הוכח ניצול שלושה ימי מחלה בלבד באותם חודשים), שגם בשלבים מסויימים טופלו בבית חולים בזריקת וולטרן (10.7.15 ובאילת בדצמבר 2015), כשהפניה הבאה לגורם טפולי היתה רק בספטמבר 2016, ולאחר מכן – במאי 2017 – המשיך התובע לעבוד באותה עבודה בה עבד כשבע שנים קודם לכן – משך למעלה משנתיים – לאחר התאונה, כשלא ניכרת ירידת שכר.

התובע מציג גם מכתב פיטורין שקבל מאת מעבידו (מכתב מיום 24.9.17), לפיו בעקבות שימוע שהתקיים בעיניינו "ובעקבות אי כשירות לעבוד בעבודה פיזית עפ"י אישור של רופא תעסוקתי מיום 05/06/2017 – אנו נאלצים להפסיק את העסקתך בחברה", וטוען כי פיטורין אלה הם תוצר של הירידה הדראסטית בכושרו לעבוד בגין התאונה הנדונה.

...

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪ [208,000 ₪ פחות 30,000 ₪].

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 27,073 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה בסך של 703 ₪, כשלסכום האגרה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 7.5.2017.

תמיכה בגירסת המבקשת היא דברים שכתבה לגב' רביב ביום 22.11.20, לאחר הדיון בועדה, ובין היתר: "... כפית עלי וועדה רפואית שבוע וחצי לפני הועדה, בזמן קצר מועד ובנגוד לנהלים. לא הספקתי להביא מסמכים רפואיים רלבאנטיים לועדה, מחצי שנה אחרונה. היה סגר ולא היתה אפשרות להגיע לרופאים מקצועיים. על וועדה רפואית יש להודיע לפחות חודש מראש. הנחתת עלי ועדה ללא הסכמתי וללא תאום מראש. נכון לעכשיו בוטלו הועדות הרפואיות עד שיהיו בידי מסמכים התומכים למצבי הבריאותי...". ביום 23.11.20 השיבה הגב' רביב למבקשת כך: ביום 10.5.21 פנתה גב' רביב למבקשת וביקשה: "מסבה את תשומת לבך לכך שהתבקשת ע"י משרד הבריאות להשלים מסמכים רפואיים ליום 2.2.21. טרם התקבלו מסמכים במשרדינו. אבקש לשלוח בדחיפות מסמכים...". ביום 11.5.21 השיבה המבקשת בזו הלשון: ביום 23.5.21 פנתה שוב גב' רביב וכתבה: "כדי שניתן יהיה לזמנך לוועדה רפואית, משרד הבריאות דורש להשלים מסמכים עדכניים מרופאים מומחים (לא מרופא תעסוקתי). כעת, עם החזרה לשגרה, אבקש לפנות לרופא המטפל בך ולהמציא למשרדינו את המסמכים...". ביום 29.7.21 פנתה הוועדה הרפואית המחוזית וביקשה מהמבקשת מסמכים "עדכניים מהחצי שנה האחרונה". ביום 4.8.21 שלחה גב' רביב למבקשת את פניית הועדה "בהמשך למסמך האחרון ששלחת (ביום ג' 6.7.21, 16:14) ושהועבר ללישכת הבריאות". ביום 8.8.21 השיבה המבקשת לגב' רביב בדוא"ל. נציין כי קשה להבין את מה שנכתב, אך נראה כי זה היה, פחות או יותר, סדר המילים: "..שלחתי לך מיסמך מד"ר בלוך... על אי כשירות לעבודה. כרגע נימצאת בחו"ל. הרופאה התעסוקתית נתנה לי אישור על אי כשירות קבועה לעבודה... במשך שלוש שנים רצופות אני מביאה אותו מיסמך עם אותה דיאגנוזה רפואית.. הרי המצב לא השתנה לטובה לצערי. אבקש ממך לזמן וועדה רפואית על פי המסמכים הקיימים. זהו זמן מיותר ביותר... הרופאה התעסוקתית קבעה את החלטתה כיוון שהמצב הוא בלתי הפיך... אבקש לקבוע לי תור לועדה רפואית....". ביום 22.8.21 חזרה גב' רביב וביקשה מהמבקשת מסמכים רפואיים נוספים שהועדה הרפואית ביקשה שתמציא.

ביום 30.5.22 הגישה המבקשת את הבקשה (הראשונה) לסעד זמני בתיק זה במסגרתה טענה, בין היתר, כנגד "הוצאתה לגימלאות" וביקשה להמשיך לקבל תשלום על חשבון מיכסת ימי מחלה.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין זהו איזון נכון, השוקל גם את מחדלי הצדדים, את העובדה שנוצלה מכסת מחלה ארוכה ואת העובדה שמדובר בהסדר מייטיב על הסדרים אחרים – הן בשירות הציבורי ובוודאי מחוצה לו. למבקשת עומדת הזכות לפרוש לגמלאות בכל שלב – עליה רק למלא טפסים.

מאזן הנוחות – משמדובר בסעד זמני, ולמרות שככלל עניינים כספיים הם עניין להליך העיקרי, מצאנו כי בנסיבות העניין החריגות נוטה מאזן ההסתברויות בבירור לטובת המבקשת.

אנו מבקשים להדגיש שוב כי לתוצאה זו הגענו בשל המצב החריג אליו נקלעה המבקשת ואין בהחלטה זו משום פסילה או פגיעה בכללי התקשי"ר. אנו מבקשים להבהיר כי סיכום: המשיבה תשלם למבקשת, לא יאוחר מיום 20.2.23, את מחצית המשכורת כאמור בנסמן 33.213 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2022.