אישור מסירה: חתימת בן זוג

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין בה טענה שהפקידה במשרדה שלפי אישור המסירה סרבה לחתום על האישור, לא הייתה מוסמכת לקבל עבורה כתבי בי דין ומבירור עימה "לא הושאר במשרד המבקשת כל תביעה". המבקשת נדרשה לתמוך טענתה בתצהיר ולאחר שהגישה אותו, לנוכח תשובת התובע, בימ"ש (כבוד הרשם דורון יעקבי) קבע הבקשה לדיון.

לטענת התובע, היה נושה מובטח בדרגה שניה מכוח מישכון או משכנתא שניתנו להבטחת חובו ונרשמו על זכויות שני בני הזוג בדירה, אלא שאחד מבני הזוג (רמי משעל) נקלע להליכי פש"ר. התמורה שהתקבלה בגין חלקו של רמי משעל הועברה לידי הנאמן, בעוד התמורה שהתקבלה עבור חלקה של אשת החייב, פזית משעל, הועברה אל הנתבעת, כבאת כוחו של התובע.

...

אולם, גם אם פרט זה נכון, אין בכך כדי להביא למסקנה ששני העדים בדו מליבם קיום שתי פגישות שונות.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע האגרות ושכר העדים בהם נשא.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובע כלהלן: הסך של 128,065 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

עוד יצוין כי במסמך מיום 22.2.2008 חתמו בני הזוג מחאג'נה על כתב הצהרה והתחייבות לנתבע 1, בנק ירושלים, במסגרתו הצהירו כי זכויותיהם כשוכרי הדירה נדחות מפני זכות הבנק לממש את הנכס מכוח משכונו (המסמך צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

עוד הצהירה התובעת בסעיף 20 לתצהיר התומך בבקשה אשר הגישה ללישכת ההוצאה לפועל ביום 20.8.2014 (נ/2) כי "יום לפני הפינוי הודיע לי עו"ד מטאנס כי הכונס אינו משיב למכתבו ולמעשה מיתעלם מקיומי בדירה".התובעת אף אישרה כי חתמה על ייפוי כוח לב"כ צד ג', עו"ד מטאנס, יום קודם לפינוי, על מנת שיוכל לדבר בשמה בכל הקשור להליך הפינוי (ע' 29, ש' 15-18, ש' 31-26; עמ' 30, ש' 30 – עמ' 31, ש' 1).

בגדר כך היה על כונס הנכסים לשלוח לתובעת את הודעת הפינוי בדואר רשום עם אישור מסירה, לשלוח נציג של לישכת ההוצאה לפועל מספר פעמים לדירה עד שימצא את המחזיקה וימסור לידיה את הודעת הפינוי, לבקש מצד ג' את פרטיה של הדיירת ולנסות ליצור עימה קשר טלפוני, לברר מול מישפחת מחאג'נה - שכניה של התובעת - את פרטיה של התובעת ועוד.

...

ז - סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד בנק ירושלים נדחית.

התובעת תשלם לבנק שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.

התביעה נגד עו"ד דוחא נדחית.

בדיון ההוכחות העידו מטעם התובע: התובע עצמו, אמו הגב' דנה ריבס וכן עו"ד קרייתי, בן זוגה של הגב' ריבס מזה מספר שנים ואשר מתגורר איתה בדירה שאליה בוצעה המסירה.

אילו היה הנתבע נוהג לכזב באישורי המסירה, ניתן היה לצפות לאחידות באישורים, כגון קיומם של אישורים רבים שבהם בן מישפחה סרב לחתום, או כיו"ב. ברם, עיון באישורי המסירה מלמד על גיוון רב של נסיבות המסירה, באופן המתיישב עם השכל הישר, והמחזק את גרסת הנתבע של ביצוע מסירות כדין וחתימה על אישורי מסירה שהם אמת.

...

לכל האמור לעיל, אבקש להוסיף את התרשמותי הבלתי אמצעית מעדות הנתבע.

בסופו של דבר, בחינה כוללת של מאזן הראיות, מעלה כי התובע לא עמד ברף ההוכחה הנדרש, ולא הוכיח את גרסתו שלפיה הנתבע כיזב בתצהירו, במידת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

אוסיף כי עיון בהגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק מעלה שסטטוס של כלה ושל בת זוג אינם נחשבים לבן מישפחה, אולם הפסיקה לעניין קרובי מישפחה הוחלה גם במקרים כאלה ובין היתר נקבע כי "בהחלט יש משקל לשאלה האם, אילמלא עשה בן הזוג את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד" (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 535/09 בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (2010)).

יוער כי התובעת לא זכרה את המעמד שבו חתמה על הסכם העבודה, כך שבהודעתה לחוקר המוסד מסרה שהיא חתמה מול בן זוגה (עמ' 3 להודעת התובעת בשורות 13-12), ואילו בבית הדין סברה שחתמה מול החם ובמחשבה שנייה הססה לגבי זה (עמ' 3 לתמליל בשורות 13-12 וכן עמ' 5 לתמליל בשורות 10-8).

...

אולם לא שוכנעתי כי מדובר בחברות קרובה במיוחד באופן שלו טוען המוסד, ושיש בה כדי להשליך על אמינות העדות.

סוף דבר - שוכנעתי שהתובעת עבדה בפועל במסעדה בחודשים הסמוכים ללידה, כי ביצעה עבודה שאלמלא עשתה אותה היה עושה אותה עובד אחר, כי התמורה המוסכמת משקפת את הערך האמתי של העבודה שביצעה וכי התמורה המדווחת שולמה לה בפועל.

על כן התביעה מתקבלת.

נזכיר גם את הוראת תקנה 481 רישה לתקנות אשר מורה: באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים עוד נציין את ההגדרה הקבועה בתקנה 1 לתקנות: "מען", לעניין המצאת כתב בי-דין – כתובת לפי סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, לרבות מספרי הטלפון והפקסימילה באותו מען וכן כתובת דואר אלקטרוני, אם ישנם; בהיעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זהוי אחר; תחולת תקנות ההמצאה דלעיל על המקרה דנן יכול היה התובע-המשיב לפעול להמצאת כתב התביעה למבקש (הנתבע 1) במסירה אישית על ידי שליח מטעמו.

דא עקא, התובע-המשיב לא פעל כפי הוראת תקנה 475א(ב) לתקנות: אישור המסירה - מיסמך בחתימת יד מקבל דבר הדואר - איננו ברשות המשיב והוא לא הגישו לבית המשפט.

עיון בתיק מעלה כי מדובר בתביעת פינוי מהדירה ברח' דוד החזן 14 בירושלים (כתובתו הרשומה של המבקש מאז יום 16.8.2010) אותה שכרו בני הזוג מילר ממרקוביץ' מאז יום 22.12.2009.

...

לאור כל האמור ברי כי כתב התביעה לא הומצא כדין.

המסקנה דין פסק הדין שניתן נגד המבקש הוא ביטול - מחובת הצדק ונוכח סיכויי ההגנה ממשיים.

אני מורה על סגירת תיק הוצאה לפועל 503412-07-23 (בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים) וביטול כל ההליכים שננקטו בו. המזכירות תעביר ללשכת ההוצאה לפועל.