אישור מחלה בדיעבד ממעסיק לצורך חופשת מחלה

רק למחרת השימוע הודיע התובע כי הוא נמצא בחופשת מחלה והציג אישור מחלה שהופק ב-24.12.15 .

סעיף 4א לחוק מתיר למעסיק לפטר עובד שנעדר מהעבודה עקב מחלה, בתום תקופת הזכאות המאקסימאלית לימי מחלה להם הוא זכאי ממעסיקו, ולכל היותר העדרות של 90 ימים .

כאשר נישאל במסגרת עדותו, מתי פנה לראשונה לרופא, השיב :"...לא יודע, יכול להיות שיש אישור מחלה בדיעבד ... לא תמיד אתה מוציא מחלה בו באותו יום" (עמ' 23 משורה 27 לפ'),כלומר במועד השימוע, לא נימסר לנתבעת אישור מחלה, ואם ניתן לתובע אישור מחלה בדיעבד, בודאי שהנתבעת לא יכלה לדעת על כך במועד השימוע.

...

בית הדין לא רשאי להחליף את שיקול הדעת של הנתבעת בעניין זה. תביעת התובע לתשלום יתרת בונוס שנתי, נדחית.

גם התביעה בגין רכיב זה נדחית.

מכל מקום, אנו סבורים כי במקרה זה היה ראוי לפסוק הוצאות משמעותיות לחובת התובע, אשר גרר את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות, אך נוכח דחיית התביעה על כל מרכיביה והספק בזכאותו של התובע להלנת פיצויי פיטורים, נסתפק בכך שבמקרה זה כל צד יישא בהוצאותיו.

ערים אנו לטענתה התובעת במסגרת חקירתה הנגדית בשונה מתצהירה כי הלכה לרופא ביום 29.10.18 , עם זאת התובעת לא הציגה כל אישור רפואי התומך בטענה חדשה זו, ולמעשה בחקירתה לבסוף אישרה כי יש לה אישור רפואי רק מיום 31.10.21 וזאת למרות שבעדותה העידה כי כבר מיום 25.10.18 לא חשה בטוב כעולה מחקירתה הנגדית: "ש.לפי מה שהמעסיק מציין את עבדת עד 25.10.2018? ת. עבדתי עד ה – 25.10. אחרי זה עד 29 לא הרגשתי טוב והלכתי לרופא. ש.מפנה לסעיף ד' לתצהירך (מקריאה) איך ביקשת את החופשה הזו? ת.הלכתי לקופ"ח ואמרתי שאני לא מרגישה טוב ושלחתי בווטצאפ של נדב שאני בחופשת מחלה. הוא אמר לי שאני אשלח את החופשה למנהלת הסניף הקודם שקוראים לה יערה. ש.אבל לא ברור לי. בסעיף ד' את אומרת שביקשת חופשה ב – 28.10 והיא אושרה על ידי המנהל נדב. את לא מדברת על חופשת מחלה. בסעיף ה' את כותבת שהתחלת להרגיש לא טוב ב – 29 לחודש. ז"א ב – 28.10.2018 ביקשת חופשה רגילה ולא מחלה. ת.נכון. בגלל שהיו לי כאבים והקאות. אני ביקשתי חופשה בגלל שלא הרגשתי טוב. לא הלכתי לקחת חופשת מחלה אלא חופשה רגילה. ב – 29.10 הלכתי עוד פעם לרופא וביקשתי חופשת מחלה. ש. ב – 29.10 הילכת לרופא ? ת.כן ש.יש לך אסמכתא על כך שהילכת לרופא ב – 29.10? את צרפת אישור מחלה מה – 4.11 מה – 31.10. יש לך ביקור אצל רופא שקדם ל – 4.11? ת.לא הבנתי ש. ב – 4.11 יש אישור מחלה, כלומר לפי זה היית אצל הרופא או התקשרת ב – 4.11. יש לך אישור מחלה לפני התאריך הזה? ת. לא, הוא נתן לי מה – 31.10" ר' עמ' 4 שורות 2-21 ערים אנו לטענת התובעת כי הרופא הסכים לתת לה רק 5 ימי מחלה רטרואקטיבית כפי שהצהירה בסעיף ו' לתצהירה.

...

מחומר הראיות שוכנענו כי עולה תמונה לפיה התובעת הפסיקה את העסקתה בחברת פוקס ויזל עובר למועד האישור לשמירת ההריון וכי הפסקת העסקתה נעשתה עוד ביום 25.10.21 ומשכך שוכנענו כי התובעת התפטרה מעבודתה ללא קשר לצורך בשמירת הריון.

על יסוד כל האמור אנו קובעים, כי הפסקת עבודת התובעת היתה בשל התפטרותה וללא קשר לעובדה שבשלב מאוחר יותר, התובעת נזקקה על פי אישור הרופא שטיפל בה לשמירת היריון.

לפיכך, התביעה לתשלום גמלה לשמירת היריון נדחית בזאת.

הנתבע טוען, כי לתובע אין עדים לארוע, הרישום הרפואי שנערך בסמוך לארוע אינו תומך בקיומו של הארוע והטענה כי לא ניתן להוציא חופשת מחלה רטרואקטיבית היא טענה בעלמא שלא הוכחה.

בהמשך עדותו של התובע עולה, כי הוא פנה לעורך הדין לבדיקת זכויותיו אל מול המעסיק בגין סיום עבודתו ורק בשיחה בין השניים עלה כי הוא זכאי להגיש תביעה בגין תאונת העבודה.

טענת התובע כי למרות שסיפר לרופאה על הארוע, ציינה זו את יום 24.10.20 כתאריך הארוע רק בשל העובדה שהיא אינה רשאית להנפיק אישור מחלה רטרואקטיבי לתקופה של יותר משבוע ימים, לא נתמכה בכל ראיה שהיא ומהרישום הרפואי לא עולה כל גרסה לקיומו של ארוע תאונתי.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו בדבר קיומו של אירוע.

העולה מכל האמור, בהעדר תאריך מדויק לקיום האירוע, העדר תמיכה ברישומים הרפואיים ומשלא מצאתי ליתן אמון בגרסתו המאוחרת של העד, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח את האירוע התאונתי, ודין התביעה להידחות.

משכך – התביעה נדחית.

משסירבה לבקשתו הודיע לה כי אם לא טוב לה ולא רוצה לשוחח איתו היא יכולה להתפטר ולפתור את זה בצורה זו אך לא מסכים שתמשיך להיתעלם מהעבודה ובודאי ללא סיבה מוצדקת; העובדת לא שבה לעבודה; לבקשת המעסיק ביום 20.08.2020 לקבל אישורי מחלה בגין היעדרויותיה ולא רטרואקטיבית, הודיעה העובדת למעסיק כי תמציא לו אישור מחלה כשתחזור לעבודה וכרגע היא לא יודעת מתי תחזור!!!! ביום 22.09.2020 היא מודיעה למעסיק שהיא בריאה ורצונה לשוב לעבודה, המעסיק הודיע לה שתהיה למחרת בחופשה.

...

הכרעה איזון הערכים חופש הביטוי אל מול הזכות לשם הטוב של האדם, כשהוא מיושם על המקרה הנוכחי, מביא למסקנה כי האמירות שנכתבו בפוסטים כנגד המעסיק, הן פוגעניות ועלולות להשפילו או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות שייחסה אליו העובדת בפוסטים, ואלו מפרות באורח ברור את איסורי לשון הרע, ואינן חוסות בצל אף אחת מן ההגנות המוכרות בחוק שיסודן בהגנה על חופש הביטוי.

פיצויי הלנה נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים לא מצאנו הצדקה לחייב את המעסיק בפיצויי הלנה.

פיצוי בגין עוגמת נפש 50,000 ₪ נוכח התוצאה ובשים לב כי מדובר בסעד שניתן במקרים חריגים ובהינתן כי התביעה של העובדת נדחתה ברובה בעיקר ברכיבים הקשורים לעוגמת הנפש המתוארת, ברי כי אין מקרה זה מתאים לפסיקת פיצוי זה. לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת כך שעל העובדת לשלם סך של 16,500 ₪ למעסיק פיצוי בגין לשון הרע שפרסמה כנגדו.

בשים לב לתוצאה, לפיה תביעת המעסיק התקבלה בשיעור כ- 6% מהסכום שנתבע ותביעת העובדת התקבלה בשיעור קצת מעל אחוז אחד החלטנו כי העובדת תישא בהוצאות המעסיק בסך 4,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 70699-11-20 19 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופטת יפית מזרחי-לוי נציג ציבור (מעסיקים) מר בנימין חממי התובעת: 1. רינה בן זאב ע"י ב"כ: עו"ד נועה שמאי אליה וירון טבצ'ניק הנתבעת: 1. מרכז רפואי מעייני הישועה ע"י ב"כ: עו"ד רונית חנגל וורד ארד דוד פסק דין

מעיון באישורי המחלה של התובעת (נספח 1 לתצהירה) עולה כי ביום 16.4.20, היום בו נשלח לתובעת מכתב על הוצאתה לגימלאות (נספח 4 לתצהיר התובעת), היא טרם עידכנה את ביה"ח על הארכת חופשת המחלה שכן אישור המחלה השלישי היה רטרואקטיבי, מיום 27.4.20 לתקופה שבין 15.4.20 ועד 27.5.20; ואישור המחלה הרביעי היה מיום 28.5.20 ועד יום 30.6.20.

...

אשר להפרשי פיצויי פיטורים – כאמור, בנקודה זו מצאנו שאכן קיימים הפרשים.

סוף דבר על ביה"ח לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיצויים בסך של 12,138 ₪.

לאור דחיית עיקר רכיבי התביעה (סך הכול נתבע סכום כולל של 352,528 ₪), התובעת תשלם את הוצאות ביה"ח בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט בסך 10,000 ₪.