תמצית טענות המערערים בע"א 1333/14
כתב העירעור משתרע על כ-35 עמודים, ואביא בתמצית שבתמצית את עקרי טענות המערערים: יפויי הכוח הבלתי חוזרים אינם תקפים בשל שורה ארוכה של פגמים שפורטו בכתב העירעור, ובין היתר, כי מספרי תעודות הזהות של סעדה ווידאד הרשומים ביפויי הכוח אינם נכונים; וידאד לא חתמה בפני הקונסול; הסכם המכר נחשף לראשונה רק בשנת 2010 ורק לאחר הגשת התובענה נודע למערערים דבר קיומו; המערער הצפין את הסכם המכר לאורך כל השנים ורשם הערת אזהרה לזכותו רק מכוח יפויי הכוח; בהסכם המכר נפלו פגמים רבים, ובין היתר, ההסכם הוא בשפה האנגלית שאינה מובנת לסעדה ווידאד, ההסכם לא נושא תאריך (נכתב רק חודש אוגוסט 1983), אין בו גמירות דעת, אין חתימה המעידה על תשלום התמורה, התמורה שננקבה בהסכם היא זעומה לעומת השווי האמתי של הנכסים באותה עת, לא מולאו טופסי מש"ח, ההסכם לא דווח לרשויות המס, לא בויל כדין, לא נתקבל אישור מפקח על מטבע חוץ; יפויי הכוח לא מזכירים את הסכם המכר; השתק שפוטי – המשיב הציג עצמו בהליכים משפטיים שונים כמיופה כוחן של המוכרות ולא כבעלים של הנכסים, וכך הציג עצמו גם בפני השוכרים השונים בנכסים.
בית המשפט דחה טענת "לא נעשה דבר" באומרו:
"בעניינינו לא נימנע מן האשה לקרוא את שטרי המשכנתה. האשה היא בוגרת בית-ספר תיכון בישראל, ואף העידה על עצמה כי היא מודעת למשמעות חתימה על מיסמך משפטי. הסברה לכך שלא קראה את המסמך שאותו הגיש לה בעלה לחתימה, שדי היה בהעפת-עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחד מישניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מיסמך לפי שיקול-דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות".
בדומה נקבע גם בעיניין אדלר, כי תוקף ההיתחייבות לא נפגם מקום בו המתחייב חותם:
"... על פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עוורת על דעת היועץ האמור, ואימון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מיסמך על פי שיקול דעתו של הלה – יהיה המסמך אשר יהיה" (שם, בעמ' 39 כפי שמצוטט בהסכמה בע"א [8533/06](http://www.nevo.co.il/case/6131680) גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008)).
נקבע כי סעדה ואאידה חתמו על החוזה מרצונן החופשי, תוך שאאידה, השולטת באנגלית, חותמת בשמה של וידאד על פי יפוי כוח שניתן לה, ומבהירה לסעדה את מהותו של החוזה:
"סעדה אף העידה שבנוגע לנכסים דנן, היא חתמה על מה שאאידה אמרה לה לחתום (עמ' 59 סיפא ו-60 רישא. ראו גם עמ' 76 שורה 30 עד עמ' 77 שורה 4 לפרוטוקול). לא זו אף זו, לדברי סעדה, ככל הנראה אאידה הסבירה לסעדה אודות מהות החוזה, לפני החתימה עליו (עמ' 78 שורות 15-2 לפרוטוקול). יש בכך הודייה ברורה מצד סעדה באשר לכך שלא חתמה על מיסמך אלא אם כן הסבירה לה אאידה את מהותו" (פסקה 110 לפסק הדין, הדגשה במקור – י"ע).
...
לאור המסקנה אליה הגענו, איני רואה כיצד הבקשה לראיה נוספת, שמטרתה להוכיח כי אין בגנזך המדינה אישורים נוטריונים מהקונסוליות הישראליות בכלל, וממילא גם לא מהקונסוליה שבסנטיאגו בצ'ילה, יכולה להועיל למערערים.
סוף דבר
ואחרי ככלות הכל, רק המשיב וסעדה יכולים להעיד באופן אישי על שהתרחש בפגישה בביתה של אאידה בחודש אוגוסט 1983.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד, ולאור האמור לעיל אין צו להוצאות.
